אביב 2018 האי ג'ג'ו - דרום קוריאה Spring 2018 - Jeju Island - South Korea
קיה סורנטו ו-GPS קוריאני, האי אודו, ארוחת ברביקיו שבה המקומיים העבירו את ריף מיד ליד, Hello Kitty Island, מבוך, מערת לבה ופסטיבל פריחת הדובדבן בג'ג'ו סיטי.
תקציר שימושי
בקצרה
נוחתים בג'ג'ו - רכב שכור, GPS קוריאני וחדר דופלקס
מעבר מהיר בשדה התעופה Gimpo בסיאול, שעה טיסה, ונחתנו בג'ג'ו סיטי. סידור מוזר של חברות השכרת הרכב אומר שצריך לקחת שאטל של 5 דקות למקום ההשכרה, בהרכב מלא עם המזוודות והילדים. קצת מעצבן.
בשאטל תכננו איך עטר תרד ראשונה לעמדת השכרת הרכב כדי שנוכל לצאת מהשדה מהר ככל האפשר, כי ידענו שעוד מצפה לנו נסיעה לא קצרה לדרום האי. היא אכן ירדה ראשונה, אבל יצאנו אחרונים, אפילו הרבה אחרי מי שהגיעו שאטל או שניים אחרינו.
זה התחיל בזה שהרכב שהזמנו לא היה בנמצא. קיבלנו רכב אחר עם GPS קוריאני. אחרי התעקשות "מצאו" אחד באנגלית, אבל ההטענה שלו לא הייתה תקינה, אז החליפו לנו לרכב משודרג עם GPS מובנה. בסוף, בערך ב-21:00, שעה ושלושת רבעי אחרי שהגענו, יצאנו עם קיה סורנטו לחפש מקום לאכול.
הנציגה בחברת ההשכרה, שהייתה סופר נחמדה, כיוונה אותנו למסעדת ברביקיו שהייתה נהדרת. אחר כך המשכנו לכיוון דרום האי לחדר שהזמנו. הגענו ב-23:30 ולא היה איש במקום. התקשרנו למספר שעל הדלת וענתה לנו בעלת הבית בקוריאנית שוטפת, ולא הצלחנו להבין מילה.
אחרי שכמעט התייאשנו, פתאום הגיעה מכונית קטנטונת וממנה יצאה בעלת הבית החביבה. באמצעות שפת הסימנים תקשרנו. היא הובילה אותנו לחדר בקומה השלישית בלי מעלית, עזרה לסחוב את הילדים ואת הציוד, והשאירו אותנו בחדר דופלקס נקי ויפה.
הילדים היו אמורים לישון בקומה העליונה על רצפה מחוממת ופוטונים, שזה שם מכובס למזרונים די דקים. ההורים למטה על מיטה. פחדנו שהילדים יתעוררו בלילה ולא יבינו איפה הם, אז שמנו אותם לישון לידנו על הרצפה, וכך גם בשאר הלילות הם התעקשו להישאר למטה לידנו.
האי Udo - מעבורת, מגדלור, אצות וחוף אבנים
בבוקר למחרת היינו כל כך עייפים מהמסע שהיה ממש קשה להתעורר. כיוון שלא עברנו בסופר לא היו לנו מצרכים להכנת ארוחה בדירה, ויצאנו לחפש ארוחת בוקר. מצאנו אותה במסעדת Paris Baguette, רשת מאפיות בניחוח צרפתי בערך. אז למה למלא את הצ'ורוס בשעועית, למה?
התוכנית שלנו להיום כללה שיט במעבורת ל-Udo Island, אי קטנטן בסמוך לג'ג'ו, טיול בין ארבע נקודות על האי וחזרה לג'ג'ו במעבורת. בדרך לנקודת היציאה ראינו שדות של חרדל שהקוריאנים עוצרים להצטלם בהם, עם לב מפרחים, סוס מפלסטיק וכל מיני אביזרי צילום. כמיטב הקיטש הקוריאני - עצרנו גם, ויצאו תמונות מקסימות.
למעבורת עלינו רק ב-13:00 בצהריים, ולמדנו שהמעבורת האחרונה יוצאת מאודו ב-17:30. לא באמת מספיק זמן, אבל זה מה יש. אחרי רבע שעה במעבורת הגענו לאי הקטנטן.
באי אפשר לשכור אופניים וגם תלת-אופן ממונע שמתאים לשני אנשים, ויש גם אוטובוס תיור שעובר בין ארבע נקודות, כולל הסברים, לרוב בקוריאנית אבל לפעמים גם באנגלית. בגלל ריף בחרנו באוטובוס. זו אופציה קצת יותר מסורבלת וכובלת. עדיף לגמרי לשכור תלת-אופן, אבל צריך להצטייד ברישיון בינלאומי.
בנקודה הראשונה היה נוף מקסים. עשינו טיול של טיפוס אל המגדלור, הילדים ספרו 160 מדרגות ועוד קצת עלייה. מלמעלה יש נוף יפה של כל האי והמון בתים צבעוניים. ירדנו חזרה ותפסנו אוטובוס לנקודה הבאה.
בנקודה הבאה ירדנו לחוף סלעי מלא אצות. אופיר והילדים עשו הליכה על האבנים, בעוד עטר וריף ממתינות על שפת הכביש. אחר כך אכלנו גלידה ושתינו קפה, ונדחקנו באוטובוס לנקודה הבאה.
השעה כבר הייתה 16:00 והתחלנו להרגיש את הלחץ לחזור למעבורת. עצרנו בתחנה הבאה בחוף ים שמרחוק נראה חולי אבל היה בעצם חוף של אבנים קטנטנות. הילדים שיחקו בחול-אבנים עם ילדים קוריאנים אחרים, ואנחנו השקפנו עליהם ועל הנוף המקסים. על הנקודה האחרונה כבר ויתרנו, וב-17:00 עלינו על המעבורת חזרה לג'ג'ו.
בערב, אחרי חיפוש ארוך אחר אוכל, הגענו למסעדה מקומית קטנטנה באזור הלינה שלנו. להערכתנו מערבי לא נכנס אליה מעולם: ארבעה-חמישה שולחנות קטנטנים וריח טוב של ברביקיו. נכנסנו. גם בעל המקום וגם הסועדים היו בהלם.
בשולחן לידינו ישבו שני זוגות. אנחנו מציצים להם בצלחות, ואחת הנשים בתגובה מכינה לנו ביס לטעום ממה שהם אוכלים. היה טעים. הבנו שיש רק חזיר וביקשנו, בשפת הסימנים, כמו בשולחן ליד. קיבלנו מרכיבים לשולחן, ואותה מכינת ביסים קמה והתחילה להכין לנו את הבשר על הגריל.
בן זוגה לקח מהידיים של עטר את ריף, תבל ישנה בעגלה ופלג שיחק באייפון. וככה מצאנו את עצמנו אוכלים ארוחה זוגית מעולה כשכל המקומיים מסביב מעבירים את ריף מיד ליד ומאפשרים לנו כמה דקות של שקט.
מפלים, Hello Kitty Island ו-Alive Museum
את היום הבא תכננו לקחת באיזי. לא ממש הצליח.
ארוחת בוקר בחדר, ויציאה לכיוון SoJeongBang Falls. טיול קליל למפל, קצת תמונות ואז פלג החליט לקפץ בין האבנים והחליק למים ונרטב כולו. הוא נשאר בתחתונים וחולצה, המכנסיים התייבשו על אחד הסלעים, והוא ותבל המשיכו לשחק עם חלוקי הנחל.
מהמפל נסיעה קצרה ל-Oedolgae Rock, תצורת אבן באמצע הים ומסלולון קליל. תכלס, לא משהו. על הביקור במפלי Cheonjeyeon Waterfall כבר ויתרנו וחשבנו לעצור לאכול איפשהו, כי השעה כבר הייתה כמעט 15:00.
לא ממש מצאנו שום דבר סביר, והבנו שאם לא נזדרז לא נספיק לבקר ב-Hello Kitty Island, אז ויתרנו על הארוחה ונסענו ישר לבית החלומות של תבל.
איזה מקום מושקע וקסום. שלוש קומות של דמויות Hello Kitty מכל המינים והסוגים. מגוון אטרקציות כמו וידאו-ארטים, פינות צילום, פינות ציור וג'ימבורי מטורף. אפילו את הריח באוויר היה אפשר לסווג כ"ורוד". במתחם בית הקפה הילדים התפנקו בוופל בלגי ועוגיות, ואנחנו שתינו קפה אה-לה קיטי. ולסיום, איך אפשר בלי ביקור בחנות המזכרות.
השעה 18:00 והרעב כבד. נסענו לכיוון המוזיאון הבא שתכננו לבקר בו, ובדרך עצרנו, איך לא, במסעדת ברביקיו קוריאנית. אחרי הארוחה הזו עטר כבר הצהירה שאי אפשר יותר לאכול את כל השומן הזה על האש, אבל היה כרגיל טעים.
ל-Alive Museum הגענו כבר אחרי ששקעה השמש. זה "מוזיאון" של ציורי תלת-מימד ואשליות אופטיות שמזמנות אופציות מרהיבות לצילום. תבל לא ממש הייתה במצב רוח היתולי כנדרש במקום, והדבר העיק מאוד על הביקור. אבל בכל זאת העברנו שם שעתיים, עד הסגירה ב-21:00.
עייפים מאוד התחלנו בנסיעה לכיוון הדירה. פלג, שלא אכל כלום בברביקיו, היה רעב אז עברנו בדרייב של מקדונלד'ס. אחרי שסיימנו לאסוף את הארוחה, התעוררה גם תבל וטענה שהיא רעבה, אז עשינו עוד סיבוב והזמנו עוד מנה. לחדר שוב הגענו מאוחר בטירוף והתרסקנו למיטות.
Manjanggul Lava Tube, Kymnyoung Maze Park והנשים הצוללות
ביום הבא, אחרי ארוחת הבוקר, מיהרנו לצאת לכיוון Manjanggul Lava Tube, מערת לבה ארוכה מאוד שניתן לבקר בכקילומטר ממנה. תכלס, אחת המערות המשעממות. אפשר לדלג.
מהעבר השני של הכביש יש מבוך צמחייה ופינת משחק לילדים, Kymnyoung Maze Park. אחרי הלקח מאתמול הכנו סנדוויצ'ים וצידה לדרך ועצרנו שם לביקור במבוך ולפיקניק. פלג היה הראשון לפתור את המבוך, כלומר למצוא את הדרך ולצלצל בפעמון, ומיד אחריו תבל. עלינו על דוכן המנצחים, אכלנו, הילדים שיחקו בבתי העץ הקטנים שבפארק והמשכנו בדרכנו.
אחת האטרקציות של ג'ג'ו היא הנשים הצוללות, Haenyeo. אלו נשים שצוללות לדוג ללא בלוני חמצן, ועוצרות את הנשימה למספר דקות. זו מסורת שעוברת מאם לבת, אבל הולכת ונכחדת, והיום זו לא באמת שיטת דיג נפוצה אלא יותר אטרקציה לתיירים.
עטר רצתה מאוד לצפות בהן, אז נסענו לכיוון המוזיאון שמנציח אותן מתוך תקווה שבאזור תהיה הכוונה למקום שבו ניתן לפגוש בהן. במוזיאון איש לא דיבר אנגלית ואנחנו היינו די אובדי עצות. שוטטנו קצת עם הרכב בין כפרי הדייגים בסביבה ולא מצאנו כלום. בסוף החלטנו לוותר ולחפש מסעדה.
כבר אחר הצהריים וכמה מסעדות על כביש החוף היו סגורות וייפתחו רק לארוחת ערב. בסוף עצרנו במסעדת דגים והחלטנו להתיישב בה על אף שהייתה ריקה. שולחנות נמוכים שיושבים על הרצפה אפשרו להשכיב את ריף על הכריות ולהתאוורר קצת. היה טעים טעים טעים. אופיר, עטר ותבל טרפו את הדגים. פלג, שלא אוהב דגים, פשוט שיחק קלפים והעביר את הזמן.
Jeju City Cherry Blossom Festival וסיום הביקור בג'ג'ו
אחרי האוכל המשכנו בנסיעה לכיוון ג'ג'ו סיטי. היום חוגגים שם את פסטיבל פריחת הדובדבן. ה-GPS הוביל אותנו למקום הלא נכון, וכשהבנו את זה השעה כבר הייתה 18:30 והתחיל להחשיך.
החלטנו לנסוע לכיוון מרכז העיר. גם שם לא ממש ידעו להגיד לנו לאן צריך להגיע. רק כשהתקרבנו לרחוב הנכון ראינו שדרת עצים פורחים מקושטת במנורות אדומות והבנו שאנחנו בכיוון. והנה, סגרו את הרחוב והפכו אותו למדרחוב לכבוד החגיגות. ישששש, מצאנו.
הסתובבנו בסמטאות הצפופות למצוא חניה וירדנו להסתובב בין מאות החוגגים. הילדים משכו מלא תשומת לב, כיוון שהיינו הלא מלוכסנים היחידים, וריף כרגיל כיכבה. מופעי רחוב, דוכנים של אוכל ופיצ'יפקס ועצי דובדבן פורחים היו תפאורה מושלמת לסיום הביקור שלנו באי ג'ג'ו. מחר טסים חזרה ליבשת.
השכמנו קום לפני 06:00 וארזנו את התיקים. חוששים שנאחר, העמסנו את הילדים ישנים על האוטו ויצאנו לדרך לכיוון שדה התעופה, מרחק שעה נסיעה מהדירה. הכל הלך די מהר וגם החזרת הרכב הייתה יעילה. אופיר השאיר את עטר, תבל וריף בשדה התעופה ונסע עם פלג להחזיר את הרכב. נותרו לנו שעתיים עד הטיסה. צ'ק אין זריז, ביטחון, ארוחת בוקר שארזנו מבעוד מועד ואנחנו על המטוס לבוסאן.
להמשך המסלול: הפוסט הבא - בוסאן
תגובות
הוסף רשומת תגובה