 |
|
TelAviv-Seoul-Tokyo
|
נעים מאוד טוקיו השלום לב־אריים
|
אי שם על איזה הר, עוד לפני שהתחתנו, הבטחנו זה לזו שאנחנו ממשיכים לטייל בכל מצב.
עם תינוקות ועם ילדים. עם תרמיל על הגב ועם מזוודה. לא מוותרים על האהבה הגדולה שלנו:
לגלות ולחקור, לטעום ולהריח, לראות ולחוות.
אופיר חולם על יפן מאז ומתמיד. אבל תמיד היו יעדים זולים יותר, קרובים יותר ומרתקים לא פחות שעדיין לא היינו בהם. אבל השנה נגמרו התירוצים. השוואת מחירים בין טנזניה ליפן העלתה שההפרש לא מהותי. בנוסף לטייל עם פלג כל עוד הוא עוד לא בן שנתיים חוסך בעלויות וכך נפל הפור. ארץ השמש העולה!
אז ארזנו חיתולים, בקבוקים, מגבונים, אוכל לתינוקות וחטיפים, עגלה, מנשא, 10 קילו של בגדים לפלג ו2.5 טישרטים לעטר ואופיר ויצאנו לדרך.
טיסה משמימה של יותר מעשר שעות הביאה אותנו לסיאול, קוריאה, משמימה לנו אבל פלג טרח ועבר כיסא כסא, כשאופיר דולק אחריו ועשה קוקו לכל אישה מעל גיל 60, לא, אין לנו הסבר... 3 שעות בשדה שאותן העברנו בעיקר בהמתנה בתור, עוד טיסה של כמעט שעתיים בה פלג פשוט החליט שהפעם הוא עושה קוקו לכל דיילת שמוכנה לחייך לעברו, והופ אנחנו בטוקיו.
עם תרמיל על הגב, מזוודה, עגלה ופלג עשינו דרכינו לעבר הרכבת משדה התעופה לטוקיו וב 23:00 בלילה (שעון טוקיו) נחתנו סופית עייפים ומרוצים בחדר שלנו ב Ryokan (מלון בסגנון יפני). מחצלות טטאמי, 3 פוטונים על הרצפה, צמודים אחד לשני, בלי יותר מידי מרחב תמרון. אבל נקי וכיפי ומזמין לשנת לילה ערבה לצורך התגברות על הג'ט-לג.
הבוקר הראשון בארץ השמש העולה, והיא אכן עלתה. השכמנו קום לאורו של הבוקר שחדר לחדרנו דרך החלונות המעוטרים בתריסי נייר. איזו התרגשות! בניגוד לסגנון הטיול הרגיל שלנו, שמתבסס בעיקר על זרימה, את הטיול ליפן תכננו כמו מבצע צבאי-אופיר קיבל ממרינה מהמשרד תוכנית בת עשר שנים של תכנון יום יומי של טיול ליפן, אמרנו לעצמנו שאת זה צריך לנצח... ובכן פתחנו לוח שנה ייעודי לטיול, עם צבעים שעות ולינקים, ירוק זה טיול, סגול זה מלון ותכול זה התחבורה, אופיר הזמין סים דאטה מקומי וחיבר לסלולרי. שלפנו מייד את התוכנית ליום הראשון, ארזנו ויצאנו לדרך. ארוחת בוקר על הדרך בחנות של 7/11 ונסיעה ברכבת למקדש אסקוסה. רחוב מלא דוכנים קטנים עם מזכרות, אביזרי תפילה ומיני מתוקים והגענו למקדש כדי לגלות שכמו בכל המקדשים הבודהיסטים בכל העולם, זה לא ממש עושה לנו את זה. החידוש המקומי הוא מנורות הנייר העצומות התלויות מתחת לשערי הכניסה למקדש אשר שיוו לו מראה יפני. כל השאר, בהחלט סטנדרטי. שחררנו את פלג מהמנשא ובן רגע הוא הפך לאטרקציה של המקדש. היפנים חזו בו בפליאה כשטיפס וירד במדרגות שוב ושוב וביקשו להצטלם איתו. והוא מצידו היה מבסוט מהחופש הרגעי מהמנשא והעגלה ומכל תשומת הלב סביבו. המשכנו לשוטט באזור המקדש והסמטאות הסמוכות, נהנים מפריחת הדובדבן שנגלתה לעיננו לראשונה, מהרוגע, מהחנויות הקטנות והמזמינות ומארוחת מרק סובה ברחוב. לקראת צהרים קפצנו על מעבורת ששטה על נהר הסומידה לכיוון גני האמה ריקיו שם שוטטנו בין הנהרות הקטנים, בתי התה והפריחה. רכבת נוספת ואנחנו באודיבה. אזור קניונים גדול, ממש על קו החוף. יקר. החלטנו לחתוך משם ולחפש את ה"טוקיו ביג סייט" אזור של תערוכות וכנסים סטייל גני התערוכה. עוד בארץ קראנו שבדיוק בימים הללו בטוקיו נערכת תערוכת האינמה השנתית. כששאלנו באחת החנויות בקניון איפה זה נמצא הוא הצביע לכיוון ואמר "2 מינטס ווק". 2 דקות ברכבת אולי. ברגל זה לקח לנו כמעט שעה וחצי. כשהשמש (העולה) מתחילה לשקוע ונהיה קר. סיימנו את המסע והגענו ליעד בדיוק כדי לשמוע שהתערוכה להיום נסגרה ושנבוא מחר. אוף.
בוקר היום השני, התוכנית היתה לצאת לדרך ב 9:00 כדי להספיק בכל זאת (למרות שזה לא בתוכנית המקורית) לבקר בתערוכת האנימה. לא 9 ולא נעלים. כל המשפחה ישנה שינה עמוקה ועריבה עד 10:00. וככה, רק ב11:30 יצאנו לדרכנו. ולא ויתרנו על האנימה. היה מדליק. מלא מלא דוכנים של כל סידרה מצויירת שנוצרה ביפן והאיזור. מלא צעירים מחופשים לדמויות אנימה. והמון המון בובות שמסתובבות במתחם. גן עדן לילדים ולילדים בנפשם. פלג היה בשמיים וגם אנחנו.
אחרי התערוכה נסענו לרובע הארג'וקו, שנקין של טוקיו. רחוב עמוס במבקרים, יפנים ותיירים. יפניות פסיכיות בפנים צבועות בלבן, מאופרות הזוי ולבושות עוד יותר הזוי. צעידה ברגל לאזור שיבויה למעבר החציה הסואן ביותר שנפגשנו בו או Scramble Crossing כפי שכינה זאת טושיהיקו, החבר היפני של אופיר שפגשנו לפני כמה שנים בירדן... שיטוט בין הרחובות המוארים בניאון, העמוסים בחנויות בגדים, סלולרים ומלונות "אהבה" ועוד יום נגמר לו. חוזרים לחדרנו הקט לאגור קצת כוחות לימים הבאים.
לחץ כאן ל:יפן עם תינוק: עלויות, מסלולים וטיפים: מרץ 2013
יש לכם פוסטים נוספים על יפן? בהזדמנות זו מזמין אותך להציץ בבלוג שלי על יפן שנקרא- מסע ליפן ישראבלוג
השבמחק