- קאוסוק – היער הגשום, האגם המכושף וההרפתקאות שלא נגמרות ‏Khao Sok – the rainforest, the enchanted lake and the never-ending adventures

 🌿 קאוסוק – היער הגשום, האגם המכושף וההרפתקאות שלא נגמרות

אז אחרי כמה ימים עמוסים על חוף הים, אמרנו למה לא נגוון במקום יותר הררי, עם ירוק בעיניים, כזה של ג’ונגלים, נהרות, אגם שנראה כאילו ציירו אותו בפוטושופ, ורחוב אחד שלם שמכיל בערך ארבעה מסעדות, שני סיורים מאולתרים ושלט שמבטיח “best coffee” (אבל לא טעמנו, אז נמשיך לחיות באי-ודאות).

הגענו ל-Nung House בקאו סוק. דמיינו צימר ביער עם צפרדעים שעושות קונצרט בלילה, בלי שום כוונה לסתום.

החדרים בסיסיים אבל עם הרבה אוויר, האוכל במסעדה המקומית מפתיע לטובה, והאווירה… הכי כזה צ׳יל-של-חיים-פשוטים.

גם התמרים (יוסי ומירב מקנדה) וגם הפלנרים (יוני ואפרת מ AI )המליצו לנו על המקום, ואפילו הקלאב סנדוויץ של המקום זכה לכינוי כריך יוני על שם הממליץ- ואכן ההמלצות הוכיחו את עצמם - מקום יפה וחמוד. 

 

בין ארוחת ערב למשחקים במתחם המסעדה, עטר והבנות התחברו לשיעור ספורט בזום מהעבודה של עטר ואחרי הזיעה, פלג נשאר לשחק במחשב, אשד וריף שיחקו במשפחה (במילעל) והמבוגרים, יחד עם תבל, יצאנו לסיבוב ברחוב הראשי.

מה אוכלים ברחוב הראשי? ברור – בננה רוטי, דקה, מתוקה, עם שוקולד מלמעלה. תבל הייתה בעננים.

בבוקר שלמחרת, המקום הוכיח שוב את ההמלצות - מקום ירוק ויפה... פתחנו עם ארוחת בוקר בגסטהאוס. ריף, כמו ריף, הזמינה פסטה, כי למה לא? אם יש זמן טוב לאכול ספגטי, זה כמובן בשעה 10:00 בבוקר.

 

משם נסענו ל־Ratchaprapha Dam – המקום שממנו יוצאים לסיורי סירה באגם צ’יאו לאן. עשר דקות ופחות כמעט 5000 בהט(קייזרחן) בכיס ואנחנו על הסירה שלנו. ( שום רמז למבול ......)

טוב אולי העננים השחורים היו צריכים לרמוז לנו....

איך שעלינו לסירה – גשם זלעפות. המשיט הצביע עם היד ואמר “חמש” (דקות? שעות? ימים? אי אפשר לדעת). בינתיים, הכול נהיה רטוב. תיקים, בגדים, גבות – הכול. המחשבות שרצות בראש: אולי נסתובב ונחזור, אם הסופה הזו לא תגמר לעולם, אני שונאת סירות אז למה זה טוב, כמה אפשר לסבול בשביל הילדים. 

אחרי אולי רבע שעה, שהרגישה כמו שעה וחצי, פתאום השמיים נפתחו, והגענו ל־Phutawan Raft House – בקתות קטנות ללינה, מסעדה, קאנו, אכלת דגים, נוף שמרגיש כמו סצנה מסרט של דיסני. הילדים עפו (וגם אנחנו). שחינו במים הירוקים, קפצנו מהקאנו למים, טיפסנו חזרה וצחקנו שוב. אפילו הספקנו תחרות קאנו קטנה – פלג ותבל מול ריף ואופיר – שנגמרה מהר כי הטובים ניצחו.

 

הדרך חזרה הייתה מושלמת – בלי גשם, עם סלעים שעולים מתוך המים כמו טירות עתיקות. מסוג המקומות שאתה אומר “וואו” כל 3 דקות ואז שותק כדי לשמור רגע בלב.

 

אחר הצהרים חזרנו לגסטהאוס, מקלחת מהירה, שמנו את כל הבגדים הרטובים לכביסה, השארנו את תבל לנמנם בחדר ויצאנו לאכול במסעדה של Khao Son Rainforest Resort. המסעדה יושבת ממש על גדות הנהר, עם אורות עמומים ופיצה מעולה. היה מפתיע! 

איך לא, בדרך חזרה – שוב גשם. אבל זה כבר נהיה חלק מהכיף או שלא 🤪

אופיר, ריף ואשד הלכו לקנות מצרכים לארוחת בוקר למחר, כי מחכה לנו עוד נסיעה – הפעם לצ’ומפון.

אופיר ביקש לצאת מוקדם, יש לנו 4 שעות נסיעה ואנחנו עוד רוצים להספיק מסלול בג׳ונגל בבוקר. ביקש כל כך יפה שאי אפשר היה לסרב. 8 בבוקר השכמה, אריזה זריזה, חישוב מסלול מחדש וויתור על מסלול כי שוב יורד גשם ויציאה לדרך בלי לאכול אפילו. 

לקראת הדרך הארוכה לצ’ומפון, עצרנו לקפה ותמונות בסטייל תאילנדי במדרגות הלבנות של Bridge Hill Cafe, שתינו שייקים צבעוניים עם נוף ירוק אין סופי.

 

 

 

 וידענו שההרפתקאות בקאוסוק השאירו לנו טעם של עוד ולא מיצינו לגמרי את המקום.