השלום לב-אריים מתחילים את קיץ 2025 בקראבי תאילנד - Summer 2025 Begins: The Shalom Lev Ari’s in Krabi, Thailand

כבר מהשנייה שנחתנו בקראבי והאוויר החם עטף אותנו, ידענו שהמסע שלנו באמת התחיל. אספנו את הרכב ונסענו אל Infinity Aonang, מלון קטן וחמוד שהיה לנו לבית לכמה ימים.

לאורך הדרך ליוו אותנו צוקי הגיר העצומים שמתרוממים מתוך הים והג’ונגל, יוצרים קשתות אבן ענקיות ונופים מהפנטים שמזכירים לך כמה העולם גדול, יפה, ומלא הפתעות.

את הבקרים פתחנו בארוחת בוקר במלון ושכשוך חובה בבריכה,

ואחריהם יצאנו להסתובב ברחוב הראשי של חוף Aonang - החלפנו כסף, עצרנו לפחות בעשרה סניפי 7/11 להתרעננות, קיבלנו תזכורת לא לחנות ליד פס צהוב-לבן (גם כאן יש פקחים!),

פינקנו את עצמנו במסאג’ משפחתי נעים, כולל אשד וריף שעשו מסאג' שמן מלא ככתוב....

טיילנו בשוק האוכל הקטן, בין ריחות של בננה לוטי, תירס על הגריל ואורז דביק עם מנגו.

🌶️🌶️🌶️🌶️🌶️סיפור פיקנטי 🌶️🌶️🌶️🌶️🌶️

בערב, בדרך למלון, עטר בהברקה של רגע, אמרה "אופיר אולי תרד בתחילת הרחוב תאכל איזה מאכל תאילנדי מקומי ותספוג אווירה, אתה יודע יותר מידי אוכל מערבי ואתה בכלל רוצה מקומי", לא תספיקו לאמר "קאפבון קאפ" ואופיר ירד מהרכב למקום של סלט הפאפיה הקרוב.

משהו על אופיר, אופיר אוכל חריף, סחוג בבוקר, בוגר 7 טיולים במקסיקו, בוגר הודו, לא נרתע מחריף, עדיין במקום של סלט הפאפיה יש תפריט עם סולם חריפות, בגלל שזו פעם ראשונה בטיול הזה , אופיר ביקש את הבינוני מינוס, לתיירים המהמערב.

אחרי הביס הראשון אופיר התחיל לדמוע, להזיע, ויצא לו אש מהאזניים ומהאף-מסקנה: לא משנה כמה אתה חושב שאתה אוכל חריף, הגוף שלך לא זוכר :).

למחרת אחרי קשיי התעוררות קשים, בדרך חזרה מסידור סימים ב-Lotus, עצרנו לבדוק את הזיפליין שתכננו, ורגע לפני שהזמנו, נזכרנו שלא הפעלנו את הביטוח – אז דחינו בכמה ימים.

ואז הגיע רגע קסום: ליד מתחם האומגה של THAI’D UP ADVENTURES, עצרנו מול קשת האבן הענקית (Wat Tham Pha Khao Khiri Wongkot) שמתנשאת מעל הג’ונגל, כמו שער ענק שמזמין אותך להיכנס לעולם אחר. עמדנו שם כמה דקות בשקט, נותנים לעיניים לספוג את היופי.

בערב טיילנו בשוק Landmark , הפעם השוק האמיתי, הנכון הגדול מול הים, שוק שוקק חיים, מלא אורות, ריחות וטעמים. הילדים בחרו שייק פירות, גלידה תאילנדית, פתאי, שיפודים, בננה לוטי וכל מה שהם בעצם דמיינו שאז הפעם האחרונה שביקרנו בתאילנד ואנחנו טיילנו בין הדוכנים עם חיוך, מרגישים איך תאילנד מחלחלת אלינו.

אחד הימים הכי יפים היה בבריכת האמרלד (Emerald Pool), כששכשכנו במים הצלולים בלב הג’ונגל.

אחר כך, בזכות ההתעקשות של עטר, המשכנו למעיינות החמים- מפל חם שנשפך לנהר קר, בריכות של מים חמים שמזמינות את האמיצים להיכנס, וכל זה כשציפורי ג’ונגל מצייצות מסביב.

היום שבו סוף סוף עשינו את הזיפליין היה יום של שהתחיל בצחוקים ואדרנלין והסתיים בצרחות ״אני רוצה לרדת עכשיו״ של ריף ואשד, שהפסיקו את המסלול באמצע… אבל כל השאר, חוץ מעטר שירדה איתן, זכו להרגיש את הרוח על הפנים כשאתה מרחף מעל הצמרות הירוקות של קראבי.

(עוד דבר מעניין שבכל מקום יש עצי גומי אותם המקומיים קוצרים במין קערית שקשורה לעץ, והם מוכרים אותה לפי ק"ג , המפעילים אמרו שפעם זה היה הרבה יותר מכניס אבל עכשיו בגלל ההיצע שגדל ההכנסה ירדה...)

אחרי הזיפליין המדריכים החמודים לימדו אותנו לשחק פטאנק- משחק שבו יש כדורי מתכת ממש כבדים שצריך לזרוק כמה שיותר קרוב לכדור קטן אחר…

צהרים אכלנו במסעדת Into the Forest התיירותית והיפיפה, עם מתקני משחק לילדים ותחושה מערבית.

עוד סיבוב בבריכה במלון ואת היום סיימנו בעוד ערב בשוק Landmark, נפרדים מהטעמים והצבעים של קראבי לקראת ההמשך.

כשיצאנו מקראבי לכיוון Khao Sok, עצרנו בדרך במקדש מערת הנמר עם 1,300 מדרגות שאופיר ופלג טיפסו בזריזות בעוד עטר והבנות ויתרו על התענוג המפוקפק. בפסגה בודהה מוזהב ענקי ונוף ירוק אינסופי, אין ספק שהבנות הפסידו.