צרפת - שייט בתעלת דו-מידי: תחילת חגיגות יומולדת 13 לפלג אוקטובר 2024 France - Canal du Midi: Beginning of Peleg’s 13th Birthday Celebrations

פלג חוגג 13 וזה מחייב טיול קצת יותר מסטנדרטי.

הרבה רעיונות נזרקו לחלל האויר החל מטרק בנפאל או טיפוס על הקלימנג'רו אבל פלג רצה משהו בהרכב משפחתי וככה חזרנו לתוכנית ישנה שנזנחה לפני יותר משלוש שנים- שייט תעלות בצרפת.

בפעם הקודמת שהיינו אמורים לצאת לשייט תעלות, הקורונה היתה בשיאה והכל היה סגור וככה באיחור אופנתי, הזמנו חצי שנה מראש כרטיסי טיסה של אל על, למרות שהיו אופציות של לאו קוסט כי מה שבטוח, בטוח! מצמצמים את הסיכון שלא נטוס, עלות שהוכיחה את עצמה בענק לאור כל ביטולי הטיסות בשל המלחמה שעדיין פה :-(

הרכב: זוג ו4 ילדים (4, 7, 11, 13)

מתי: 11 באוקטובר עד ה 23 באוקטובר 2024.

התוכנית: לילה בקרקסון, 7 לילות על סירה, 2 לילות באגד ו2 לילות במרסיי.

עלות: (כי זה מה שמעניין אותנו בדרך כלל)- סה"כ עלות ל 12 לילות ו 13 ימים- 36,150 ש"ח

פירוט עלות-

טיסות- 10,500 ש"ח, 6 אנשים, כולל הושבה ומזוודה לכל אחד

סירה- 11,100 ש"ח כולל ביטול השתתפות עצמית, דלק, נקיון, 5 זוגות אופניים, מגבות, פלנצ'ה

רכב ותחבורה לכל התקופה- 4,700 ש"ח כולל רכב, ביטול השתתפות עצמית, חניות, דלק, כבישי אגרה, תחתית במרסי, רכבת חזרה לאיסוף הרכב

דירות ל5 לילות- 2,250 ש"ח

אוכל- 6,200 ש"ח, כולל סופר ומסעדה פעם אחת ביומיים בממוצע.

אטרקציות והוצאות אחרות- 1,400 ש"ח (לונה פארק, פארק חבלים, כביסה, ווי-פי, אוטובוס תיירים וכו)

סיפור המסע:

באמצע הלילה עלינו על טיסת על אל למרסיי, נחתנו לפנות בוקר וחיכינו בשדה שתפתח סוכנות השכרת הרכב. ב7:50 התחלנו לצעוד לעבר נקודת האיסוף של השאטל שיקח אותנו מחוץ לשדה התעופה לסוכנות RentScape שהציעה רכב ענק במחיר מאוד מאוד תחרותי, כזה שהיה שווה לנו לשכור את הרכב לכל התקופה שלנו בצרפת, גם כאשר אנחנו בסירה לעומת מונית לפה ומונית לשם. אז היה מסע מפרך לנקודת האיסוף ואחריו המתנה מתישה לשאטל ואז נסיעה קצרה לסוכנות הרכב, איסוף די יעיל ויצאנו לדרך לכיוון קרקסון, העיירה בה נאסוף את הסירה למחרת. הילדים היו רעבים ועייפים אז התחלנו ברעבים ועצרנו בשל הלחץ המתון של הילדים בסניף מקדונלדס על אם הדרך. אחכ עוד עצירה לקוראסון וקפה ויאללה לקרקסון. העיר העתיקה בקרקסון יפה ונעימה לשיטוט. מלא תיירים, חנויות ומסעדות אבל אנחנו עייפים וחוץ מגלידה, פחמימות ריקות וקצת תמונות אנחנו ממצים די מהר וממשיכים לדירה שלנו להלילה.

Carcassonne, OldCity

הדירה מרוחקת מהעיר החדשה והישנה ולמצוא שם חניה היה ממש מאתגר ולמרות זאת אחרי שמצאנו חניה לא רחוק והתמקמנו עשינו טעות והזזנו את הרכב כדי לאכול במסעדת בשרים בסגנון דיינר אמריקאי וכשחזרנו, לא היתה חניה...

Carcassonne, grand-rue maquens

הלילה עובר מהר בדירה הענקית בת שלוש הקומות ואנחנו קמים בבוקר אוכלים ארוחה קלה שקנה לנו אופיר וממשיכים בדרכנו לביקור בעיר עצמה, כלומר בסאפורה בשביל המתבגרת בת הדקה ל 11 ובסופר להצטייד באוכל ודברים בסיסים לסירה לפחות להתחלה.

אחר הצהרים אנחנו חוצים את הנהר של קרקסון לעבר המקום בוא נאסוף את הסירה שלנו. המשרד של חברת הסירות, שהוא מטר על מטר בערך, עם איש צוות אחד בפנים ועוד אחד בחוץ. יש משפחה לפנינו ואנחנו פשוט מחכים ומחכים בקטע מתיש. בסוף הנציג מתפנה אלינו ואז מתברר שהתוספות שביקשנו, כשהקריטית בינהם היא אופניים לכולם, לא מופיעות אצלו ושוב מתחילה סאגת בירורים שמעכבת אותנו עוד. מזל שבלילה הזה אנחנו ולא מתכננים לשוט, המלצה נכונה שמורידה את הלחץ. אחרי שעשינו סיור בסירה ולקחנו אותה לנסיעת נסיון והדרכה, ואחרי שאשד שאלה איפה הממ"ד (?!) ואחרי שסידרנו את הציוד והקניות בארונות, אנחנו מורידים את האופניים מהסירה ויוצאים לרכיבה בקרקסון, מגיעים בדיוק לרחובות בהם הסתובבנו בבוקר ועוצרים במסעדה איטלקית מצויינת שמצאנו במקרה בזמן הרכיבה. ארוחת ערב ולישון. מחר יוצאים להרפתקאה האמיתית.

בוקר, מזל שחנינו לכיוון הנכון, כי אנחנו קצת מתקשים לתמרן על ההתחלה ביציאה מה"חניה", אבל קצת עזרה מהצוות על הקרקע ויצאנו לדרך.

השיט איטי ורגוע מאוד, אנחנו בוחרים להשיט מהסיפון העליון החיצוני, למרות שדי קריר ולפעמים אפילו היה גשום, ובעצם בכל הימים אנחנו משיטים בסוף מהסיפון ולא משתמשים בכלל בקבינה הפנימית. מתחלפים מאחורי ההגה כשגם הילדים לוקחים חלק פעיל אבל כיוון שצריך המון סבלנות ולא באמת קורה משהו כשמשיטים את הסירה רק פלג ותבל באמת מתמידים במשימה.

בינתיים אפשר להסתובב בסירה, לצפות בסלולרי (שכרנו מודם נייד עם סים מקומי שעשה עבודה מעולה), לעשות יצירות, לצייר, לקרוא וסתם לנוח. היופי בסירה הוא שיש לה מטבח די מפנק בניגוד לקרוואן ואפשר לבשל בזמן ששטים או להרתיח יין חם עם תבלינים ולהגיש לאבא ואמא שנמצאים בסיפון העליון.

הקטע הכי כיפי בשייט הוא הלוקים, שאלו בעצם סכרים קטנים שמשמשים להשוואת גובה המים. אנחנו שטנו במורד ככה שאנחנו נכנסים ללוק, סוגרים אחרינו את השער ומשחררים את המים כך שהסירה יורדת בגובה ומתחברת לתעלה הבאה. לכל אחד היה תפקיד בתפעול הלוק, פלג בדרך כלל היה מתמרן על ההגה, אופיר, עטר ותבל מחזיקים את החבלים ששומרים עלינו צמודים לדפנות ואשד וריף מעודדות ועוזרות לאסוף את החבלים בסיום התהליך. ביום הראשון תפעול הלוק נראה לנו כמו משימה בלתי אפשרית אבל ככל שחולפים הימים זה הופך להיות זורם וכיף.

בששת הלילות הנוספים שלנו על הסירה אנחנו לומדים להתנהל בקצב של הפרובאנס, קמים מוקדם, משיטים את הסירה עד הלוק הראשון, אז אנחנו מעירים את הילדים שיעזרו בתפעול. לאורך היום אנחנו אוכלים ארוחות בוקר, רוכבים על אופניים לצד הסירה, עוצרים בכפרים מנומנמים ומחפשים סופרים להצטייד להמשך, עוברים מתחת לגשרים שמחייבים אותנו להתכופף, מתכננים מה נאכל ואיפה נעצור בלילות. הלוקים סגורים למנוחת צהרים בין 12-13 ולאט לאט אנחנו לומדים איך לנהל את הזמן כדי לא להגיע ללוק בדיוק בזמן הפסקת הצהרים, אבל זה לא תמיד מצליח לנו.

Entering Sallèles-d'Aude נכנסים למעגן

הסירה שלנו מורכבת ממטבח וסלון שהופך לפינת אוכל, שלושה חדרים קטנטנים בכל אחד שתי מיטות, ושירוקלחת לכל אחד מהם. באחד הימים נשבר לנו מושב האסלה באחד החדרים, ואנחנו מנסים לתזמן תיקון באחד מהמשרדים של חברת השיט במורד התעלה. מגיעים לראשון, ואין במלאי. הם מתאמים טלפונים אם תחנה אחרת עבורינו. יום למחרת ממשיכים לתחנה הבאה ושם מאלתרים לנו פתרון. ולמרות כל מה שאומרים על הצרפתים אנחנו מגלים שדווקא הם אדיבים ויודעים לתת שירות. גם במסעדות ובסופרים, במעגנים ובכל מקום לאורך הדרך. ממש לא מה שציפינו לו.

אחד היעדים הכי מרהיבים במסלול השייט היתה העיר בזייר (Beziers). אנחנו מגיעים לפאתיה כבר בחשיכה. למקום שבו תכננו להעביר את הלילה קוראים "המדרגות" כי יש שם 7 לוקים ברצף ושעות הפתיחה מצומצמות ורצינו להתחיל בירידה על הבוקר. מסתבר שעוד כמה עשרות סירות חשבו כמונו ומרוב סירות אנחנו לא מוצאים מקום חניה ללילה ומוציאים יתדות ופטיש ותוקעים לנו מעגן מאולתר על שפת התעלה. יורדים להסתובב ולראות קצת את המדרגות בחשיכה ואת הנוף של המצודה של בזייר שהיתה פעם כלא והיום יש שם מלון.

הפעם אנחנו משכימים קום עם הזריחה, מתקדמים לעבר המדרגות כדי לתפוס תור בין הראשונים ומחכים שהלוקים יפתחו. באיחור של שעה ממה שחשבנו נפתחים השערים ואנחנו בנגלה הראשונה. עוברים את המדרגות ומחפשים איפה לחנות בכוונה שזה יהיה מקום ללילה, עוברים את העיר, עוברים עוד לוק וממש מתרחקים, אז חוזרים קצת אחורה כי לא מוצאים מקום ראוי כלומר חניה במקביל לגדה (עטר מתקשה עם חניה בניצב לגדה בגלל שככה הסירה מתנדנדת יותר וזה משפיע עליה לא טוב).

אחרי קצת התברברויות הלוך וחזור נבחרה נקודת העגינה ואנחנו יוצאים לחקור את העיר, מטפסים למבצר, יורדים למטה, צועדים לאורך גדת התעלה ומקנחים בביקור בקניון ובמשחק באולינג. מחר זה הלילה האחרון שלנו ואנחנו מתכננים חגיגת יומולדת 13 לפלג ומנצלים את העיר להצטייד בעוגות ולהחביא אותן בסירה עד הערב הבא. קישוטים הבאנו כבר מהבית.

ביום האחרון אנחנו מגיעים לעיירה אגד בשעת אחה"צ מוקדמת. שוב התקשקשות על הספוט הספציפי במעגן ככה שהסירה תהיה קשורה טוב ולא תתנדנד, מורידים את האופניים ויוצאים לסיבוב בעיירה. עטר ותבל מתעכבות במכוון על מנת לקשט את הסירה לחגיגת יום ההולדת לפלג והוא לא חושד בכלום. אחרי רכיבה ושוטטות ליד התעלה וברחובות הציוריים, אנחנו ומוצאים מסעדת פיצה טעימה וראויה לערב האחרון שלנו וכבר מחשיך ואנחנו רוכבים בחזרה. אנחנו מתעקשים עם פלג שהוא יפתח את המנעול של הסירה, הוא לא מבין מה אנחנו רוצים מחייו והוא מופתע ושמח מהקישוטים, השירים, הברכות והעוגות.

קמים בבוקר מוקדם ליום עם משימה, עטר תעשה צ'ק אאוט לסירה ואופיר יסע בנתיים ברכב כדי לאסוף ולהביא את הרכב שלנו מקרקסון, שם התחלנו את המסע, לאגד, הנקודה בה סיימנו. מסע שייט של 7 ימים ששווה לנסיעת רכבת/רכב של פחות משעתיים לכיוון.

הסירה הוחזרה בהצלחה ועטר והילדים יצאו לשוטט ברחובות אגד עד שאופיר ישוב.

ב 11:00 הוא כבר אוסף את כולם ואנחנו נוסעים ללונה פארק אירופה שנמצא בVias הסמוכה להעביר יום משוגע על המתקנים שמתאימים לכולם. הפארק ריק ואין תור לכלום והילדים עולים ויורדים מהמתקנים כמה שרק מתחשק להם.

משם ממשיכים לסופר ואז לדירה החמודה שבה נלון בשני הלילות הקרובים.

יום למחרת אנחנו אוכלים ארוחת בוקר בשמש המלטפת, שינוי מרענן אחרי הימים הקרירים שלנו על הסירה, וממשיכים לסיבוב בים... מי חשב בכלל להביא בגדי ים, מה שמאכזב קשות את הילדים.

התוכנית להיום היתה פארק חבלים Azimut Adventures, שנכנס לתוכנית בעקבות שלט שראינו מהסירה כשהתקרבנו בשייט לאגד, אבל אנחנו מבלים בים הרבה יותר משתכננו.

בסוף לקראת הצהרים אנחנו מצליחים לגרור את הילדים חזרה לרכב ונוסעים לפארק החבלים. יש מסלולים לאשד ומסלולים לריף ותבל וכמובן מסלולים לפלג שלא נח מהרגע שהגענו ועד שסגרו את הפארק בערך. היינו כמעט לבדינו וזה היה מושלם!

עוד לילה באגד ויצאנו בנסיעה לכיוון מרסי.

לקראת הצהרים, בפרברי מרסי, עצרנו שוב בקניון, כי תבל הרגישה צורך עז לביקור נוסף בסאפורה.

בכניסה לקניון היתה חנות הזויה של חבילות שאנשים לא אספו והן נמכרות לפי משקל. נתנו לכל ילד את האפשרות לבחור לו חבילת מזל אחת. ממש מיסטרי בוקס. טקס פתיחת האריזות שהתקיים בקניון, היה מחזה של מפח נפש לכל המשתתפים. תבל קנתה בהפתעה כדורי פרוטאינים שעשויים מתולעים, ריף זכתה במנורות לילה שמתאימות לשקע אמריקאי, אשד בחרה כפכפים שאותם נתנה לסבתא ופלג "זכה" בנעלי ספורט נטולות מותג.

גם במרסי בחרנו בדירה, שהיתה מושלמת, כללה חניה לרכב המוגזם שלנו והיו בה מרחבים שענו לצרכים של כולם.

יום למחרת עשינו את ה"מאסט סי" של מרסי- ביקור בנמל החדש ובנמל הישן, אוטובוס תיירים עם גג פתוח, ביקור בכנסיה על ראש ההר עם הנוף המוגזם ושיטוט במדרחוב וישיבה בפטיסרי בסגנון צרפתי.

בוקר למחרת בטיסת אל על לישראל אנחנו מסכמים כמעט שבועיים של חוויה משפחתית צפופה, שהיתה שונה ומיוחדת מכל מה שעשינו עד היום.

איך שנכנסנו הביתה, קיבלה את פנינו אזעקה שהנחיתה אותנו ישר בממ"ד והזכירה לנו כמה חשוב לטייל, להנות ולחוות כל עוד אפשר.

bicycles

Entering Sallèles-d'Aude נכנסים למעגן