סיר לחץ בדרך לניקו-The pressure increased on the way to Nikko





אי שם די מזמן במסע, עוד כשסיימנו את הסיבוב המוצלח שלנו בקרוואן באוסטרליה באוקטובר 2022, אופיר התחיל לקרוא על סצנת הקרוואנים העולה ביפן. יפן, שמתוייגת אצל רוב האנשים כמדינה יקרה לטיול בכלל לא היתה בתוכנית. אופיר עשה קצת בירורים, שלח קצת אימיילים אבל לא הצליח להחליט לגבי הכדאיות וגנזנו את הרעיון. כשהחלטנו לשלב את יפן במסע, תבל שמעה שאנחנו שוב שוקלים את עניין הקרוואן והתחילה לפמפם וללחוץ שנעשה את זה. בסוף נכנענו. שוב שלחנו מיילים לכמה חברות, לרובן לא היו קרוואנים זמינים לתאריכים שרצינו, חלקם היו יקרים להחריד ובסוף מצאנו קרוואן פנוי בחברת Around Japan RV שהיה גדול מספיק להכיל אותנו, גדול זה עניין יחסי, אחרי קרוואן באורך 9.1 מטרים בארה"ב ובאורך 7.7 מטרים באוסטרליה, קרוואן באורך 5 מטרים ביפן נראה קטן באופן מוגזם, אבל יפנים כמו יפנים יודעים לארגן קופסאות שיכילו יותר ממה שאתה חושב...
 מה שעוד היה פלוס גדול זה שהיה אפשר לאסוף בטוקיו ולהחזיר באוסקה ושהיה במחיר שניתן לעמוד בו. הבעיה- כל תוספת של ציוד היא תוספת תשלום, ובגלל שאנחנו לא שוכרים ליומיים שלושה אלא לשלושה שבועות התוספת היא משמעותית. אז החלטנו לקנות ולא לשכור. סיבוב באיקאה ובדון קיחוטה וקנינו כלי מטבח וציוד לשינה לאיבזור הקרוואן.
איסוף הקרוואן נקבע לשעה 11 בבוקר באיזה פרבר של טוקיו. התלבטנו אם לקחת מונית או לנסוע ברכבת וללכת עוד איזה 700 מטר ברגל (10 דקות) ובגלל שהיינו עם מלא ציוד ו4 ילדים המחיר יצא משוגע אז נסענו ברכבת. 
הילדים היו גיבורים והגענו למקום מסירת הקרוואן בדיוק כשמשפחת אלמוג שפגשנו בפאי החזירו את הקרוואן שהם שכרו. נתנו "כיף", קיבלנו קצת ציוד שנשאר להם ונפרדנו לשלום. אחרי שעה-שעתיים של הסברים וחתימות יצאנו לדרך. אופיר נזכר שוב איך זה לנהוג בצד שמאל ועלינו על הדרך המהירה צפונה לכיוון ניקו. שמענו שיש חניוני דרכים שאפשר למצוא בהם תחנות דלק ומסעדות וניסינו להבין איך יורדים מכביש האגרה המהיר לאחד כזה כדי לאכול צהרים ואחרי כמה פספוסים עצרנו. אכלנו צהרים, 
הצטיידנו בקצת פירות וירקות והמשכנו בדרך. המשך הדרך היה מלווה במריבות של הילדים, ויכוחים בלתי פוסקים לגבי מקומות הישיבה וצעקות שהגיעו מהאזור האחורי. סיר הלחץ שנקרא קרוואן נותן את אותותיו. 
הגענו לניקו וחיפשנו איפה להתמקם. בקרוואן פארק שהגענו אליו היו מקלחות שכלולות במחיר והרבה טבע. החלטנו שעל אף המחיר הלא זול, נתמקם שם. אין מצב להמשיך לשמוע את הכאוס שהולך מאחורה לעוד הרבה זמן. עשינו סיבוב לראות איפה החניה שלנו והמשכנו לסופר כדי לצייד את הקרוואן במה שנחוץ לנו לימים הבאים. 
כשחזרנו התחיל גשם שוטף, שזה תמיד מבאס, אבל במיוחד בקרוואן קטן ביום הראשון, כשכל אחד מנסה למצוא את מקומו במרחב הסופר מצומצם הזה. התארגנו, לא התעקשנו על מקלחות ושלחנו את כולם לישון. גם זה הוביל לויכוחים ומריבות על מקומות הלינה. התחלנו להתחרט על שנכנענו לתבל ולקחנו קרוואן. 
בבוקר הגשם נעלם כלא היה, השמש חייכה וגם מזג האויר המשפחתי הסוער נרגע. 
אחרי קצת משחקים באבנים ובמקלות, ארוחת בוקר בטבע ומעבר של חלקת חניה למקום קרוב יותר לשירותים ולמקלחות, יצאנו לכיוון המקדשים המפורסמים של ניקו. 
הילדים, כמו ילדים שנמצאים במזרח יותר מידי זמן, כבר עייפו מאוד מקדש ועוד בודהה אבל תמרצנו אותם במשחק של גאו קאצ' שבו מחפשים מטמון בעזרת אפליקציה


 וככה המבוגרים יכלו להתרשם עוד קצת מהמקדשים מתקופת האדו.



אחרי שהתעייפנו ממקדשים ונהיינו רעבים מצאנו מסעדה במרחק נסיעה לא גדול שנקראת Flying garden שם ניסו לתת ניחוח בינלאומי לקארי היפני ובהחלט זרמנו על זה. 
ליד היתה חנות של דיסו וניסינו לעשות שם סיבוב של השלמות ציוד לקרוואן בלי הצלחה יתרה וחזרנו לקרוואן פארק לארוחה נוספת. הפעם פנקיקים באדיבות אופיר והעוזרת שלו- ריף.
עוד בוקר בקרוואן פארק ותכנון להתחיל את היום מוקדם ולצאת לכיוון ההרים למסלול טיול סביב אגם יונוקו. למרות התכנונים נרשמו עיכובים ויצאנו רק לקראת 11:30. הדרך מפותלת מאוד ומחייבת עצירת התרעננות ומניעת הקאות. כשאנחנו מגיעים לקראת 13:00 מזג האויר די נעים אבל כשאנחנו מתחילים ללכת מתקרר משמעותית, מתענן וחייבים לרוץ ולקפוץ בשביל להתחמם. בערך באמצע המסלול אנחנו מגיעים לנקודה שמשיקה לYUDAKI FALLS, 
מפלים מרשימים ביותר ואנחנו יורדים (ואחכ גם עולים) 400 מדרגות בשביל לחזות ביופי ובעוצמה של המפלים שממש לא עוברים בתמונות.


כשאנחנו מציעים לילדים שנאכל במסעדת דגים מקומית לפני שנצא לדרך לנסיעה הארוכה שלפנינו אנחנו זוכים בפרצופים נגעלים ולכן מסיימים את המסלול ויוצאים לדרך. 
כל היום התארך מאוד ויש לנו עוד נסיעה ארוכה לפנינו לכיוון הר פוג'י שנמצא בכלל דרומית לטוקיו. אנחנו מנסים עוד כמה מסעדות אופציונליות בדרך ונחרדים מהמחירים או לא מוצאים בתפריט משהו שתואם לחייך הילדים, ככה שבסוף אנחנו מחליטים לכוון את גוגל מפס לסניף של רשת הסושי המועדפת עלינו, קורה סושי, מרחק שעה נסיעה וסטיה קלה מהדרך שלנו. כולם נרגעים כשאנחנו צועדים לתוך המסעדה המוכרת וגם שמחים לראות שהמחיר לצלחת משמעותית זול יותר מבטוקיו. 

שבעים ומרוצים אנחנו מעמיסים את כולם כשעוד אור על הקרוואן ויוצאים לדרך לכיוון הר פוג'י. הגוגל מראה שנגיע בסביבות 21:00 בערב ככה שברור שהולכת להיות נסיעה לא פשוטה. בהצלחה לנו. 

תגובות

OurTravelingKids in social