על פניו לסיאם ריפ יש את כל הנתונים להיות מקום מדהים , כייפי וחוויתי, מתחם המקדשים מהיפים והמרהיבים בעולם, בו הטבע השתלט חזרה על מה שלקחו לו.... מסעדה ישראלית, קולנוע מפנק, מלון עם בריכה, שוק לילה צבעוני וטעים והעובדה שהגענו בדיוק לחג המים הקמבודי עם אנשים צוהלים מצויידים ברובי מים חג שהיה אמור להיות השיא.... אבל לנו קצת התפספס..... ספויילר: שפעת ארורה.... אז החוויה התחילה ככה:
מעבר הגבול וההגעה לסיאם ריפ דווקא עברו בסדר, הנהג שחיכה לנו בצד השני, אותו תיאמנו מול רובי טורס אפילו ידע קצת אנגלית. הדרך עד לעיר הקרובה, סטונג טארנג, מרחק 50 קילומטר, היתה נוראית, לא סלולה, מלאה מהמורות ולקחה לנו יותר משעה וחצי. רק בשביל זה היה שווה לנו נהג פרטי. עצרנו לפיפי ולהצטיידות במים ונשנושים ויצאנו לדרך. משם מצב הכביש השתפר, בערך. 5 שעות מאוחר יותר (כולל ארוחת צהרים מקומית מהירה וטעימה בצד הדרך שכללה אורז, חביתת ירק, תבשיל ירוק וטעים ומה שנשאר במסעדה מצלעות החזיר ברוטב ברבקיו)
ואנחנו בסיאם ריפ במלון שהזמנו מראש בבוקינג. לקראת סוף הדרך עטר מתחילה להרגיש לא טוב, גרון, נזלת וכזה.
המלון מעולה, חדרים ממש מפנקים ביחס למה שהתרגלנו אליו, יש בריכה חמודה, מסעדה חמודה (למרות שבלי מזגן… מה הקטע של הקמבודים לא לאכול במזגן בחום הזה… בכל המסעדות בסיאם ריפ אין מזגן).
שמים את הציוד ויורדים למטה למסעדה של רובי, רובי הוא כפרסבאי שעזב את ישראל וחיפש את עצמו ברחבי העולם ומצא את עצמו בסיאם ריפ עם בת זוג מקסימה, מסעדה עם חומוס ופלאפל טעימים ומשמש כאיש קשר לכל הפעיליות באיזור לישראלים, קצת ניחוח ישראלי, בלי מזגן כמובן, אבל עם אחלה חומוס ופלאפל ושניצל ופירה.
שם כבר עטר על הפנים… וגם אשד מתחילה לעשות קולות של לא מרגישה טוב. חוזרים לחדר ומתארגנים לשינה, עטר כבר בתת תפקוד ופשוט נרדמת מעולפת יחד עם אשד. בבוקר תבל מצטרפת לחדר החולה ויחד הן מעולפות במשך כל היום הבא, בעיקר ישנות, לא אוכלות, בקושי מתקשרות. ריף, פלג ואופיר קצת מחפשים את עצמם, יורדים לבריכה, הולכים לאכול ומחכים שהמצב ישתפר.
יום אחרי- שידור חוזר, שינה רצופה וגם ריף מצטרפת ולא מרגישה טוב כל כך. עוד יום של בקושי. בערב פלג ואופיר כבר מחליטים שלמחרת ילכו לסיור זריחה באנגקור וואט והבנות יחלימו בנתיים. סמס קצר לרובי, ויש כרטיסים והסעה למחר....
הסיור שהתחיל בזריחה,
זרם לשעות החום וב 13:00 הם חוזרים, נוטפים מזיעה וסחוטים מעייפות. אבל לפחות יש תמונות יפות והמון הסברים מעניינים. שני מקומות משאירים עליהם חותם במיוחד- האנגקור וואט עצמו,
שברחבת הכניסה אליו יש מיצג אוריגמי מטורף שמטרתו לשבור שיא גינס
ומקדשי הTa prohm , שבו הטבע השתלט על המבנים וכל מבט גורר קריאות התפעלות ותחושה עד כמה הטבע עוצמתי, מנגד הקמבודים התפעלו מהשיער העוצמתי של פלג וביקשו להצטלם איתו בכל הזדמנות....
בנתיים בחדר שבמלון נראה שתבל עדיין ממש חלשה ואנחנו מתחילים לחשוש שאולי מדובר באיזה קדחת טרופית נוראית, מלריה, דנגי, או משהו כזה. עטר ותבל מחליטות לנסוע לבית החולים הבינלאומי.
הרופאה אומרת שהיא מאמינה שמדובר בשפעת A ואכן בדיקת סטיק סטייל קורונה, מאששת את החשש. יצאנו בזול, למרות שהביקור והתרופות עלו כמעט 300 דולר אמריקאי. בבוקר למחרת הבנות כבר במגמת שיפור ואנחנו יוצאים לארוחת בוקר במסעדה יוונית מצויינת,
טבילה בבריכה של המלון ולאחריה צפיה בסרט בבית הקולנוע שבעיר.
בין לבין גם משוטטים קצת, מסז׳, ארוחה, מחדשים קצת בגדים לילדים בחסות מבצעי החג. בבוקר למחרת, כיוון שחג המים בפתח וכל העיר מפוצצת אנחנו נאלצים לפנות את המלון המקסים שלנו ועוברים לחדר בגסטהאוס, שאופיר סגר מבעוד מועד בשיטוטיו בזמן שהבנות היו מעולפות. בחדר הצליחו לדחוף שתי מיטות זוגיות ומיטת יחיד ככה שלא נשארת פינה פנויה ושם אנחנו מעבירים יומיים נוספים.
חג המים הוא החג הכי משמעותי בדרום מזרח אסיה והחגיגות לא פוסחות גם על קמבודיה. ממנהגי החג הוא להשפריץ מים על העוברים ושבים, רובי מים, צינורות, דליים ומה שבא ליד. קצת על אופיר, אופיר אוהב מאוד רובי מים, אפילו בחתונה שלנו, שהייתה קצת לפני חג המים,שבועות, בהרי ירושלים, ציידנו את האורחים ברובי מים.
בערב החג אנחנו יוצאים להשתתף בחגיגה חמושים ברובי מים שרכשנו יום לפני ולמרות שתבל ועטר עדיין לא 100 אחוז, נרשמת חוויה כיפית מאוד.
ביום החג המרכזי אנחנו מחליטים שכולם מרגישים מספיק טוב ואולי כדאי לעשות בכל זאת איזה טיול באנגקור וואט לאיזה שני מקדשים שאופיר ופלג אומרים שכדאי לא לפספס. אנחנו סוגרים עם נהג ריקשת כרכרה (שזה אחת היציאות של קמבודיה שגורמת לנו לתחושה מלכותית וגם לנסיעה בצורה יותר מרווחת מסתם ריקשה סטנדרטית)
ויוצאים לחצי יום טיול. במהלך הטיול אנחנו פוגשים אלפי קמבודים שנמצאים בחופשה ומבלים אותה עם רובי מים, משפריצים אחד על השני, מי ברכב, מי ברגל וגם עלינו.
המקומות שפלג ואופיר המליצו היו באמת פוטגניים בטירוף.
בוקר למחרת אנחנו עולים על אוטובוס סופר VIP לפנום פן, מקווים שמשנה מקום, משנה מזל! ושבפנום פן נחזור לאיתננו
תגובות
הוסף רשומת תגובה