הלופ בפקסה Pakse's Loop
שלושה ימים ברכב סביב רמת בולאבן: מפלים וזרזיפים, קפטן הוק והכפר, לינות בסיסיות מדי ואז Sabaidee Valley, זיפליין מעל המפלים, וליל סדר בלבן בלובי של מלון בפקסה.
בקצרה
פקסה, ולילה לפני היציאה
יש במזרח מין מושג שנקרא לופ: טיול מעגלי שלוקח כמה ימים. בדרך כלל עושים אותו עם אופנועים, אבל אפשר גם ברכב או בג'יפ, ויש פסיכים שעושים אותו באופניים. כזה הוא גם הלופ של פקסה.
פקסה היא בירת דרום לאוס, עיר אפרורית יחסית, והגענו אליה בטיסה. יש בה שוק חביב, וגם מסעדה איטלקית ממש ממש טובה, ויקרה. לקחנו חדר ללילה אחד בעליסה גסטהאוס: שתי מיטות זוגיות, קומה שלישית בלי מעלית, ומזגן שלא באמת מצליח להתגבר על החום של הדרום. אבל לפחות כאן היו פחות עשן ואובך.
מחפשים רכב ללופ
ביום שנחתנו הלכנו לחפש רכב ללופ. זה היה יום ראשון, והסוכנויות הבינלאומיות היו סגורות. בסוכנויות המקומיות, אלה שהישראלים ממליצים עליהן, כל הרכבים היו תפוסים. התבאסנו, כי רצינו לצאת למחרת ולהספיק לחזור לפקסה לפני פסח.
בסוף הגענו לעוד סוכנות, שמבחוץ בכלל נראתה כמו מוסך. סיפרו לנו שבדיוק עכשיו חזר רכב, ושנוכל לקחת אותו מחר: SUV חדש, אבל רק חמישה מקומות. באין ציפור שיר הסתפקנו במה שיש, הצגנו רישיון, חתמנו על חוזה, והלכנו לארוז.
יום ראשון: מפלים, קסבה ולינה בסיסית
בבוקר אכלנו ארוחת בוקר בינונית מינוס בבית קפה אירופאי לכאורה, ובסביבות 10:30 יצאנו לדרך. הלופ של פקסה הוא בעצם מעבר ממפל למפל. לחלקם מגיעים לנקודת תצפית לצילום בלבד, ובחלקם גם שוחים. טיול מים מנקודה לנקודה, בלי ללכת יותר מדי, כמו שאנחנו אוהבים.
נסענו לפי סיפור דרך שרץ בוואטסאפ, וכנראה נכתב בתחילת העונה היבשה. לפי הסיפור המפלים שוצפים וקוצפים, ואנחנו, ביום הראשון, עברנו בעיקר בין זרזיפים, ובין המון המון המון שתילי קסבה.
לכפר שבו מומלץ ללון בלילה הראשון הגענו בשעה סבירה, אבל מפונקים שכמונו חיפשנו מזגן. אחרי כמה אכזבות, פקיד קבלה שלח אותנו למקום שלדעתו יש בו מזגן. המקום אפילו לא הופיע בגוגל מפס, אבל באמת היה ממוזג. בסיסי מאוד, ולקחנו מה שיש.
התחלקנו לחדר בנים וחדר בנות. בבוקר התברר שהמזגן בחדר של הבנים לא ממש קירר, והייתה שינה מבאסת. במסעדה של המקום הזמנו הוט פוט, אותו גריל במרכז השולחן עם מרק מסביב, ובישלו לנו ארוחה טעימה. ואחר כך עוד הספקנו לרדת לנהר ולטבול בו, כשהשמש שוקעת ונהיה חושך גמור.
קפטן הוק והכפר
משכימים קום, יום עמוס לפנינו. ארוחת בוקר במסעדה שיודעת להכין בעיקר פנקייקים דקים עם דבש, ויוצאים לדרך. תחנה ראשונה: קפטן הוק.
מדובר בבחור עם אנגלית סבירה, שעושה סיור בכפר שלו ומספר על התרבות המקומית, ועל צמחי המרפא, העצים והצמחים בשטח שסביב הבית. בכפר מתרוצצים ילדים, ומתברר שמתחילים לעשן בגיל שנתיים, כדי להרחיק יתושים ולשמור על הבריאות. הזיה.
עוד דבר מעניין שהוא סיפר: כל עוד ההורים חיים, הבנים וכל בני משפחותיהם גרים איתם באותו בית. הוא גר בבית אחד עם אמא שלו, עם אחיו ועם כל הילדים שלהם. לא מזמן, כשסבא שלו עוד היה בחיים, גרו שם כולם יחד, כולל כל האחים של אביו, ולדבריו היו בבית כמעט 200 איש.
אחרי קפטן הוק המשכנו בדרך. האייפון לא התחבר למערכת המולטימדיה, אופיר הכריז שצריך כבל חדש, עטר עצרה ליד חנות טלפונים, ואופיר חזר עם כבל. בהמשך התברר שסנדל השורש שלו נעלם, כנראה ליד אותה חנות. אופיר ויתר עליו בגבורה. מזל שארזנו גם כפכפים.
ריזורט, פקסונג ו-Sabaidee Valley
בהמשך הדרך הגענו לריזורט שראה ימים יפים יותר, אבל גם שם היו מפל ובריכה, עם מים שאפשר לקרוא להם חמימים. אכלנו אורז ונודלס, השתכשכנו, התנדנדנו בנדנדה מעל המים, והמשכנו למפל נוסף, לנקודת תצפית.
משם חיפשנו עוד מפל לתצפית ולשחייה, אבל כשגוגל מפס התייאש ולא הכיר את הדרך, גם אנחנו התייאשנו, והחלטנו לנסוע לנקודת השינה הבאה, בעיירה פקסונג. וגם שם חזר הניגון: מקום מומלץ, עלוב ובלי מזגן.
בבוקינג ראינו שב-17 קילומטר משם יש כפר נופש איכותי בשם Sabaidee Valley, במחיר סביר, והחלטנו להפסיק לחפש ולנסוע לשם. הגענו למקום קסום, עם בריכה, גן שעשועים, שבילים, בקתות, ושני חדרים עם דלת מקשרת ברמה מעולה. לקחנו בלי היסוס, למרות שזה מעל התקציב. זה רק ללילה אחד.
זיפליין מעל המפלים, וסוף הלופ
בבוקר החלטנו שמפלים או לא, צריך לנצל את המתקנים של המלון. אכלנו ארוחת בוקר כיפית שכלולה במחיר, בילינו בגן השעשועים ובבריכה, קנינו לאופיר כפכפים מכוערים ממש בקיוסק מול המלון, וב-12 עשינו צ'ק אאוט והמשכנו בלופ.
המפל הראשון היה נקודת תצפית, אבל שם אפשר גם לעשות זיפליין מטורף מעל המפלים. פלג, תבל, ריף המלכה ואבא אופיר נקשרו לציוד ויצאו לרחף בין שמיים למים, ובין העצים.
משם קצת התברברנו בשבילים שגוגל מפס לא מכיר, והגענו לנקודה מושלמת: מפלים יפים, בריכה מזמינה ונגישה, ומים נעימים. יצאנו לשחות. את המפלים האחרונים, והמפורסמים ביותר בלופ, כבר ראינו רק מהמסעדה. חוץ מפלג ואופיר, שאשכרה ירדו למטה.
אחרי ארוחת צהריים טעימה של עופות בגריל שמנו פעמינו חזרה לפקסה, וחתמנו את הלופ באותו גסטהאוס שבו ישנו לפני היציאה. צריך להחזיר את הרכב לפני 18:00, אופיר על זה, והוא אפילו מספיק לקנות לעצמו בשוק של פקסה סנדלים דמויי שורש, להמשך הטיול.
ליל הסדר בפקסה
הערב הוא ערב פסח, ליל הסדר, ואנחנו לובשים לבן. משתלטים על שולחן בלובי של אחד המלונות ברחוב הראשי, מזמינים אוכל עם כמה שפחות גלוטן ובקבוק יין, שולפים את ההגדות שהכנו מבעוד מועד ואת המשחקים בנושא החג שהדפסנו, וחוגגים פסח משפחתי, כמו שאנחנו אוהבים.
אנחנו גם מתקשרים למשפחות האהובות לאחל חג שמח, ואפילו משחקים קאהוט "טראנס הים ההודי" שתבל הכינה, עם משפחת לב ארי בן חור. בסוף תבל מסכמת את החגיגה שלנו בצורה הכי טובה:
"היה ערב ממש כיפי, כי הכי כיף לנו ביחד."
את היום שאחרי ניצלנו למנוחה, לביקור בג'ימבורי הקטן שבקניון, להזמנת מלון ולקניית כרטיסים ל-4,000 האיים, ליום שלמחרת.
סיכום
הלופ בפקסה היה שילוב מוצלח של טבע, מים, כבישים, אלתורים והומור משפחתי. לא כל מפל היה שוצף, לא כל מקום לינה היה מוצלח, ולא כל סנדל שרד את הדרך. אבל היו מספיק רגעים נהדרים, במיוחד Sabaidee Valley, הזיפליין, השחיות והפסח המשפחתי, כדי להפוך את הלופ הזה לזיכרון מיוחד מדרום לאוס.
תגובות
הוסף רשומת תגובה