ארבעת אלפים איים לפחות - Four thousand islands at least




את הנסיעה לדון דט, שרכשנו בהוסטל Sanga בפקסה התחלנו בסטייל. פחדנו נורא שנדחס בכיסאות האחורים בוואן אז בגסטהאוס היא הציעה שהיא תבקש שיאספו אותנו ראשונים, וכך היה. שניים ליד הנהג ועוד שלושה בשורה הראשונה ועברה עלינו נסיעה מצויינת של שלוש וחצי שעות,
שבסופה מגיעים לתחנה בכפר ממנו שטים לדון דט, האי שבו החלטנו לבקר. שייט של רבע שעה בסירת עץ צרה ורעועה,
 ואנחנו מגיעים למזח חולי' על גדות נהר המקונג, כן. 

תיקים על הגב ואנחנו צועדים. זהו אחד האיים הגדולים באזור הדרומי של לאוס על גבול קמבודיה שנקרא 4000 האיים. השפיץ הצפוני של האי הוא בעצם שנים שלושה רחובות עמוסי גסטהאוסים ומסעדות. מזכיר את איך היו נראים פעם האיים בדרום תאילנד. 
כל המסעדות במקום הן בלי מזגן והחבר'ה הצעירים ישנים בעיקר בבונגלוס בלי מזגן אבל חם, ממש חם. אז לקחנו מלון עם מזגן ובריכה. בחרנו בחדרים הכי זולים במלון, כי זה התקציב והם היו די עלובים וקטנטנים אז החלטנו להשאר רק שלושה לילות ולא להאריך.  
בערך איך שהגענו אופיר התחיל להרגיש רע, מצונן, משתעל ועייף, אולי בגלל פריחת האביב בישראל, אה בעצם...לא משנה... והוא בעיקר נח. 
אז מה עושים בדון דט, בערך כלום, עוברים ממסעדה לבריכה ולמזגן שבחדר וחוזר חלילה. התבייתנו על מסעדה אחת- הרגאי בר, עם נוף עוצר נשימה של נהר המקונג בשעות הערביים, 

ושם בילינו את רוב השעות. אחרי יומיים כאלה החלטנו שצריך קצת לזוז. אופיר קצת הרגיש יותר טוב אז שכרנו אופניים,
את אשד הרכבנו במנשא ואת ריף על כיסא מרופד ויצאנו לכיוון המפלים באי השכן אליו ניתן להגיע בגשר. 
אחרי רכיבה של 3.5 ק״מ הגענו למקום, ראינו את המפלים המרשימים, 


אכלנו ארטיק מקומי וממש לא טעים ושחינו באחד מיובליו של נהר המקונג. תמיד במקורות מים אנחנו מצפים שהמים יהיו צוננים כמו באוסטרליה או בארץ. אבל כל כך חם בחוץ שגם המים חמים ועד כמה שזה כיף זה לא תמיד מצליח לצנן.   
היה שם גם טרזן וריף האלופה שהחליקה ממנו חטפה מכה בטוסיק שהסימן שלה ליווה אותה עד קמבודיה. 
את הרכיבה חזרה התחלנו רטובים, אבל סיימנו יבשים. הרכיבה רובה בשמש יוקדת אבל לפחות האי כולו מישורי והנופים יפים. החזרנו את אופניים והמשכנו למסעדת הבית. כבר כמה ימים שפלג מסתכל על כל הצעירים שקופצים לנהר המקונג מהמרפסת של המסעדה והחליט שהיום הוא קופץ לאחר קריאה מעמיקה של חוקי הבית לקפיצה. 

גם אופיר מצטרף ומסתבר שיש סחף חזק של הנהר אחרי הקפיצה וצריך לשחות מהר וחזק לגדה. 


ריף האמיצה, שרוצה לקפוץ גם בכל מקום, מבינה שהפעם היא תצטרך להשאר יבשה… 
בערב אנחנו חוזרים למלון ומנצלים את הבריכה לשחיה לילית אחרונה ואופיר נח ומתחזק עוד קצת בחדר. 
בבוקר אנחנו משכימים קום, אוכלים במלון ועולים על סירת עץ מהמזח הפרטי של המלון ישר למיינ-לנד,

 ומשם חצי שעה נסיעה בוואן פרטי לגבול קמבודיה. יצאנו בשמונה בבוקר, לפני כל ההסעות המאורגנות שיוצאות בתשע ונראה שאנחנו לבדנו במעבר הגבול. איזה כיף. 

בצד הלאוסי מבקשים מאיתנו שני דולר על חתימת יציאה בדרכון, אחרי שקראנו שמדובר בשוחד אנחנו מתעקשים איתם ומשחקים שאנחנו לא מבינים ולא משלמים. בצד הקמבודי מנסים לעזור לנו למלא את הטפסים לויזה ושמענו שגם על זה מבקשים בסוף כסף אז אנחנו ממלאים לבד… בשני עותקים לכל אחד. בכל זאת השוטר בגבול מתעקש שהויזה עולה 38 דולר ולא 30 כמו שאמרו לנו. שוב אנחנו מתעקשים, קוראים לבוס הגדול שאומר שזה 35, בסוף לא היתה ברירה ושילמנו 35. בצד הקמבודי מחכה לנו נהג עם וואן פרטי ששלח מסיאם ריפ רובי, ישראלי שחי שם ויש לו גסטהאוס ועסק של תיירות.
כל המעבר מהרגע שיצאנו לדרך בסירה ועד שהגענו לוואן הקמבודי לקח שעתיים. יעילות זה כאן. 

תגובות

OurTravelingKids in social