רוב האנשים מגיעים לצ׳אנג ראי בטיול יום מצ'אנג מאי אבל אנחנו אמרנו שאם כבר אנחנו באזור אז נשקיע קצת יותר ותכננו להיות פה ארבעה לילות אבל היה כל כך כיף בפאי שנשארו עוד יום נוסף בפאי, אבל הדרך קראה לנו, וגם הבוקינג שעשינו לסירה בלאוס, ולא היה מנוס מלהמשיך בדרך אל צ'אנג ראי במטרה להתקרב לגבול. הנסיעה ברכב השכור במורדות הדרך מפאי היתה מפותלת אבל עדיפה פי כמה מהדרך הלוך ואפילו עברנו אותה בלי בחילות, הקאות או עצירות בכלל עד שהגענו למפלים הדביקים. למפלים, שנמצאים שעה מצ'אנג מאי עדיף בהחלט להגיע בטיול יום מצ'אנג מאי אבל אנחנו לא עשינו את זה ולכן ניצלנו את הרכב ואת הדרך ועצרנו שם. איזה מקום קסום.
במפלים יש הצטברות סידן על הסלעים שמונעת מכל מיני צמחים לגדול ולכן הסלע לא חלקלק וניתן לטפס על המפל או לרדת בו בלי בעיה כמעט. מי אמר ספיידרמן? הקבוצה הראשונה שירדה וגם עלתה את כל המפלים היתה של פלג, תבל וריף בניצוחו של אופיר. עטר ואשד נשארו למעלה. יש אפשרות גם לרדת במין מדרגות עץ ולעלות דרך המפלים אבל הם לקחו את זה באקסטרים ועשו את שני כיוונים על הסלעים. יש חבלים שניתן להעזר בהם בירידה או בעליה כדי לא להחליק ונרטבים רק בקטנה, אלא אם ממש רוצים ואז אפשר גם להרטב לגמרי. לסיבוב השני יצאו תבל ועטר. אותה ירידה, אותה עליה. היה ממש מגניב. לקטנטנים דרך אגב יש בריכות שכשוך למעלה וגם בכל מיני נקודות אחרות לאורך הטיפוס שאפשר לרדת אליהם דרך מדרגות העץ. אחרי שעתיים במפלים שהרגישו כמו עשר דקות, החלפנו בגדים לצורך המשך הנסיעה ולקחנו בטייקאווי אוכל מאחת מהמסעדות המקומיות, עופות מתגלגלים פחם, ארוחת צהריים מושלמת אבל בסוף אכלנו אותם על אחד הספסלים במקום כי היה נראה שאם נכנס איתו לרכב זה יגמר בבלאגן שלם. הנסיעה מהמפלים הדביקים לכיוון צ'אנג ראי היתה די קשוחה ומפותלת. גוגל מאפס הראה 3 וחצי שעות אבל הדרך כל הזמן התארכה. הילדים באופן מפתיע סרבו להרדם אבל צלחנו גם את זה והגענו בסביבות 20:30 בערב לצ'אנג ראי. בגסטהאוס שהגענו אליו היו אופניים להשאלה בחינם ועטר, תבל וריף יצאו לסיבוב בשוק הלילה כשעטר מרכיבה את שתיהן על האופניים. מסתבר שהגענו ביום שבת שבו יש שוק לילה גדול שכולל שלל דוכנים ואוכל. הבנו את זה רק יום למחרת כשרכבנו לאותו מקום והיה שם, ובכן, סתם כביש...
הבוקר הבא הוקדש לסיור במקום המפורסם ביותר בצ'אנג ראי- המקדש הלבן.
מקדש שבנה אדם פרטי בפאתי העיר. המקדש מעוטר במראות קטנטנות ופיסות זכוכית, שבמגע קרני השמש, הן זוהרות וכל המקדש נוצץ. יש שם שילוב של כל מיני אלמנטיים אומנותיים, חלקם הזויים יותר וחלקם הזויים פחות. בתוך המקדש עצמו, שם אסור לצלם, יש על הקירות דמויות מכל מיני סרטים מצויירים כמו מיניונים, הלו קיטי וסופרמן. הכניסה עולה כסף וגם חייבים בגדים צנועים, ככה שעטר היתה צריכה להשכיר חצאית כי דווקא באותו היום החליטה לצאת עם מכנסיים קצרים. בכל מקרה המקום בהחלט יוצא דופן ושווה ביקור. משם המשכנו לבית השחור שהוא, בניגוד מוחלט למקדש הלבן, מקום קודר ואפלולי. מלא מבנים מעץ שחור בתוך יער עם ריהוט כבד ומפות מעור של תנינים ונחשים שמרגיש כמו מגרש המשחקים של דרקולה. הילדים, באופן אבסורדי, העדיפו את השחור על הלבן. כבר היתה שעת צהרים והחלטנו לחפש מה לאכול בקניון. הילדים רצו מקדונלדס אבל המבוגרים ראו שיש שם סניף של מסעדת הברבקיו הקוריאנית Bar-b-q plaza שאכלנו בה בבנגקוק והם הטילו וטו על מקדונלדס. אחכ הילדים שיחקו קצת במתחם משחקי הוידאו וצברו כרטיסים. כשרצו לאסוף להם מתנות אמרו לנו שכיוון שהכרטיס שהטענו הוא לא VIP אנחנו לא זכאים להפתעות. אופיר החליט שמדובר בקרב עקרוני עם הצוות במקום ואחרי חצי שעה של ויכוחים והרבה גוגל טרנסלייט יצאנו מהמקום עם כרטיס vip, בו כנראה לא נשמש מעולם, שתי בובות מיותרות, בקבוק שתיה ועוד שלל פיצ'יפקס. חזרנו לגסטהאוס ורצינו ללכת לשוק הלילה מאתמול. עלינו על האופניים כשאשד על הגב של עטר במנשא, שגם מרכיבה את ריף, אופיר מרכיב את תבל ופלג האלוף על אופניים משל עצמו. רכבנו לאותו מקום מאתמול וגילינו שהוא היה פתוח רק בשבת. משם המשכנו לשוק האוכל שהוא בעצם רחבה ענקית של שולחנות שסביבה מסעדות ודוכנים שונים ונהננו מנישנושים וקינוחים. בשעת לילה מאוחרת מידי חזרנו ברכיבה לגסטהאוס. בוקר למחרת התחלנו באיזי, הילדים לוקחים את הזמן ומתעוררים לאט. הם פיספסו את ארוחת הבוקר שגם ככה לא ממש היתה רלוונטית להם (כי מי אוכל אורז ותבשיל עוף לארוחת בוקר) ואכלו להם קורונפלקס כשהתעוררו. היום אופיר היה אמור להחזיר את הרכב לצ'אנג מאי אבל החלטנו שזה ממש מיותר הנסיעה לשם לבד והחזור באוטובוס ועדיף שיבלה איתנו עוד יום בצ'אנג ראי ולכן ביקשנו מחברת ההשכרה לשלוח נהג שיאסוף, בתשלום כמובן, את הרכב מאיתנו. לקראת צהרים נסענו למקדש הכחול שגם הוא כמו ידידו הלבן, היה מקסים. הוא אומנם מתחם קטן יותר וחלקו עוד בבניה אבל מרשים גם ככה. כשהיינו בקניון ביום הקודם הבנות ממש רצו ללכת לג׳ימבורי, אז חזרנו לקניון. הילדים אכלו צהרים במקדונלדס ואנחנו בבית קפה עם אוכל מקומי שהיה צמוד למקדונלדס. אח״כ הפקדנו את כולם כולל פלג בג׳ימבורי והלכנו לשתות קפה ולהסתובב בשקט.
אחרי הג׳ימבורי תפסנו טוקטוק לשוק הלילה המצומצם, לא ההוא ביום שבת, הסתובבנו קצת בדוכנים ברחובות שהתחילו להפתח ותודות לעובדה שאשד ישנה בעגלה, החלטנו שהגיע הרגע להפרד מהמסז' התאילנדי. פלג ותבל בפוט מסז', עטר וריף במסז' שמנים ואופיר במסז' ראש צוואר כתפים. עייפים ומרוצים שמנו פעמינו חזרה לגסטהאוס שלנו. ביום למחרת קמנו באיזי, ארזנו לקראת הנסיעה לגבול ותכננו להזמין מונית וואן מגראב. הזמנו ובמשך 45 דקות לא נמצאה שום מונית עבורינו. בבושת פנים הלכו לקבלה והזמנו מונית שעלתה 2,500 באט (לעומת 1,800 באט שציפינו לשלם). תוך חצי שעה המונית הגיעה. עוד שעתיים ואנחנו בעיירת הגבול צ'אנג קונג לקראת החציה ללאוס. ביי ביי תאילנד. היית ממש טובה ומפתיעה (וגם ממש יקרה...) נתראה שוב ככל הנראה בקרוב.
תגובות
הוסף רשומת תגובה