האמפי - דוסה, בולדרים ומה שביניהם Hampi - Dosa, Boulders and In Between
אוטובוס סליפר מגואה, ודוסה בכל בוקר ליד Temple View. סירות במבוק על הטונגבהדרה, מקדש הקופים עם יענקל'ה, טיפוס בולדרים, הפילה לקשמי, וקפיצה מסלע בגובה 7 מטרים לאגם.
בקצרה
נסיעת לילה והגעה להאמפי
נסיעת לילה באוטובוס סליפר היתה חוויה שהילדים חיכו לה מאז שנחתנו בהודו. איכשהו התחמקנו ממנה עד עכשיו, אבל ההגעה להאמפי בנסיעת לילה מתאפשרת רק באוטובוס, כי הרכבת נוסעת ביום ומונית בלילה נשמעה לנו לא לעניין.
סגרנו כרטיסים דרך סוכנות סאן אנד מון לימים הראשונים של 2023, שהיו עמוסים, והמחירים היו בהתאם. האוטובוס שהגיע לתחנת האוטובוסים של צ'אודי באיחור הודי סביר של שעה היה הרבה יותר מפנק ממה שזכרנו או דמיינו. מצעים, כריות ושמיכות, וילון לפרטיות ובעיקר תיירים.
הזמנו שתי מיטות "זוגיות" ומיטת יחיד. במיטה הזוגית התחתונה אופיר ותבל. עטר, ריף ואשד במיטה הזוגית העליונה, מולם פלג במיטת היחיד העליונה. כולם בשורה הראשונה, מה שהיה קצת מעיק בגלל צעקות הנהג והעוזרים שלו והאור בקבינה שנדלק ונכבה תדיר. הילדים, כצפוי, הצליחו לישון נהדר, ובסביבות שש בבוקר הגענו להאמפי בזאר.
למרות המרחק הקצר, תפסנו נהג ריקשה שלקח אותנו לגסטהאוס שאליו הזמנו מקומות. עכשיו נשאר רק להמתין עד 11 בבוקר כדי שנוכל להיכנס לחדר.
Temple View, הנהר והדוסה
ישבנו קצת בכניסה לגסטהאוס, נעים בין שינה לערות, מעבירים את הזמן בגלישה בסלולרי, ובשלב מסוים גררנו את עצמנו לאחת המסעדות שנפתחה לארוחת בוקר. אחרי שהזמן עבר וקיבלנו את הדירה שלנו בגסטהאוס Temple View, יצאנו לשוטט קצת בין הסמטאות ומחוץ למקדש, ירדנו לכיוון הנהר ונפעמנו מהנוף המטורף.
צמוד לגסטהאוס יש מסעדה בבעלות אותה משפחה, שפתוחה רק בשעות הבוקר ומגישה צ'אי, חביתה ודוסה. כמה שאנחנו אוהבים דוסה - בלי כלום, עם מחית תפוחי האדמה החריפה שנקראת מסאלה, וגם עם גבינה צהובה. אחת הדוסות הטובות שטעמנו, ואימצנו אותה כארוחת הבוקר הקבועה שלנו בהאמפי.
מקדש הקופים והצד השני של הנהר
בבוקר למחרת, אחרי התנפלות על כמה דוסות מפנקות, חצינו את הנהר בסירה ופגשנו את יענקל'ה, נהג הריקשה החביב על הישראלים, שצד אותנו אחרי הטיפוס מגדת הנהר לכיוון תחנת הריקשות. סיכמנו איתו על מחיר לחצי יום טיול ויצאנו לכיוון מקדש הקופים.
הצטיידנו בבוטנים והטיפוס למקדש עבר בסבבה יחסית. בנוהל - אשד על הגב של עטר, ריף על הגב של אופיר לפי הצורך, והקופים משעשעים אותנו. מגיעים למעלה לנוף המטורף של הנהר והבולדרים המדהימים של האמפי, שנוצרו בתהליך של שחיקה לפני מיליוני שנים.
בחזרה מטה הקופים נהיו קצת יותר חוצפנים ותוקפניים. אופיר ופלג רצו קדימה והבנות קצת התעכבו מאחור באינטראקציה עם הקופים. משם יענקל'ה לקח אותנו לדודו פלאפל, לאכול קצת פתיתים, פלאפל ושניצל. אופיר דווקא התעקש על טאלי.
המשכנו משם לעבר המפלים לרחוץ קצת, למרות שהמים די סוערים וגם די קפואים. יענקל'ה לא נתן לנו יותר מדי זמן להתברבר, כי צריך למהר ולחזור למעגן הסירות כדי לא לפספס את הסירה האחרונה להאמפי בזאר.
ושוב אנחנו בנהר המטורף הזה, עם הנוף מרחיב הלב הזה. כמה יפה פה בהאמפי. כשצעדנו לכיוון הגסטהאוס פגשנו גם פה משפחת קופים שמחפשת שנאכיל אותה.
טיפוס בולדרים, הוספט והפילה לקשמי
את הערב העברנו במסעדה בינונית באזור העתיק במשחקי קלפים וברביצה. תיאמנו עם סאני להצטרף למחרת לטיפוס על בולדרים, ומדדנו לפלג, תבל וריף נעליים לצורך העניין.
בבוקר למחרת אופיר, פלג, תבל וריף יצאו לקורס טיפוס על בולדרים. החציה של הנהר השתבשה כשהתברר שיש תקלה בסירה הממונעת, ולכן החציה נעשתה בסירת במבוק עגולה שמתקדמת באמצעות חתירה עם משוטים. סאני הסביר על טכניקות טיפוס ונפילה, וסייע לכל אחד מהמשתתפים לאתגר את עצמו ולטפס עד קצה גבול היכולת שלו. הספורט עייף את הילדים, אבל הם חזרו אחרי כמה שעות טובות מרוצים מאוד.
למחרת שוב דוסה לארוחת הבוקר, והחלטנו לנסוע לעיר הקרובה - הוספט. אוטובוס מקומי של חצי שעה ואנחנו בתחנה המרכזית של הוספט. הסתובבנו קצת וחיפשנו תופר או תופרת לתקן שמלה לריף ומכנסיים לעטר. נפלנו על נזק של תופר: במקום לתפור את הכיס של השמלה, תפר את שני צידי השמלה אחד לשני, ואז כשניסה לתקן גזר את השמלה. בקיצור - השמלה לסל וחסל. ועוד ביקש תשלום.
אחר כך עצרנו בחנות למכשירי כתיבה לחפש מחברת, ומשם המשכנו לארוחת צהריים בדומינוס פיצה וב-KFC. תענוג בעיני הילדים ותענוג מפוקפק בעיני המבוגרים. גם בחזרה תפסנו לוקל באס. לידנו משפחה הודית שלא יודעת מילה באנגלית ונסעה לבקר במקדש בהאמפי. הילדים שלנו, מקטן עד גדול, היו אטרקציה בעיניהם, והם ניסו לתקשר עם חיוכים ותנועות ידיים. זה הצליח חלקית.
בבוקר למחרת זהו יום שבת. אופיר הסביר לבשלן בדוכן הדוסה המקומי שכמיטב המסורת זה היום שבו אנחנו אוכלים ביצה קשה ותפוח אדמה מבושל. הודים, כמו הודים, תמיד שמחים לעזור, ולארוחת הבוקר התפנקנו כמו שצריך.
אחרי ארוחת הבוקר יצאנו סוף סוף לבקר במקדש המפורסם. זה היה סוף שבוע ודי מלא, ושוב נהנינו מתשומת לב בשמיים, בעיקר הילדים, ומלא בקשות לצילומים משותפים. במקדש גרה הפילה לקשמי, שתמורת 10 רופי תלטף לך את הראש ותמורת בננה תקוד קידה. קשה לראות את הפילה הזקנה כלואה בתוך המבנה הקטנטן, עם שלשלאות ברזל על רגליה. מסתבר שזו אותה אחת שפגשנו לפני 15 שנה כשביקרנו בהאמפי.
אחרי הסיבוב במקדש והתרומה לפילה טיפסנו קצת לראות את המקדשים הנוספים. זהו מעין אתר ארכיאולוגי ובהתאם די משעמם. וגם פה הילדים זכו במבול של בקשות לתמונות. משם המשכנו למסעדה על איזה גג והעברנו שם כמה שעות של רביצה.
אגם, קפיצות למים ופרידה מהאמפי
למחרת פגשנו שוב את הפילה לקשמי מתרחצת בנהר. זו המקלחת היומית שלה, והצלחנו לתפוס כמה תמונות כשחצינו שוב את הנהר במטרה ללכת לטייל באגם.
בצד השני פגשנו שוב את יענקל'ה נהג הריקשה, שסידר לנו שחבר שלו יקפיץ אותנו לאגם ויחזור לקחת אותנו מאוחר יותר. לאגם אין חוף מסודר, ואנחנו השתכשכנו באחת הגדות המסולעות, שם יש אפשרות לשכור חגורת הצלה ולקפוץ למים מסלע בגובה 7 מטרים. שלושת הגיבורים של הבית היו נכונים למשימה - פלג, שקפץ בהנאה רבה כמה פעמים, אופיר, שגם עשה את זה בחדווה, ותבל שהצליחה להתגבר על הפחד ועשתה קפיצה מהסרטים.
אחר כך חיכינו ליענקל'ה בשעה שקבענו והוא לא הגיע, אז התחלנו לצעוד ברגל כדי לא להתייבש בשמש. אחרי שפגשנו אותו, הוא הקפיץ אותנו שוב לדודו פלאפל, שלבעלים שלה בכלל לא קוראים דודו והוא בכלל לא ישראלי. הופתענו למצוא את הכובע של תבל מונח על הדלפק כאילו חיכה לנו ממש. מסתבר ששברנו את הראש איפה הוא, והוא בכלל היה שם. אחרי שסיימנו לאכול חזרנו לנהר לתפוס את הסירה חזרה וגילינו ששכחנו במסעדה כובע אחר. איזה ביש מזל.
בהאמפי בזאר נפרדנו מהחבר'ה החמודים בגסטהאוס ובמסעדת הדוסה שלנו, ועלינו על מונית שהזמנו מבעוד מועד לכיוון הובלי, במטרה לתפוס טיסה שתיקח אותנו לבנגלור. מחר נפרדים מהודו, לפחות בינתיים.
תגובות
הוסף רשומת תגובה