דלהי - הכי ההפך ממה שדמיינו Delhi - The Opposite of What We Imagined
חששנו מדלהי עם ילדים, וקיבלנו דירה מרווחת בדרום העיר, מטרו מסודר וקניון DLF בנוידה. שני שבועות הולדת ברצף: באולינג, עולם הקרח, קידזניה ואקשרדהאם. ובסוף סבתא ממטולה נוחתת עם מזוודה של חטיפים.
בקצרה
דירה בדרום דלהי
עם כל ההפחדות לגבי דלהי, ולמרות שכבר ביקרנו בה לא מעט פעמים לחוד ובזוג, עם ילדים זה פתאום היה נשמע מאיים. אז החלטנו לוותר על המיין בזאר/המושבה הטיבטית וללכת על דירת איר בי אנד בי באזור דרום דלהי (בהמלצת משפחה שראינו בפייסבוק). המונית הביאה אותנו מאגרה ישר לשם. דירה מרווחת מאוד מאוד, סלון גדול, שלושה חדרי שינה, כל אחד עם מיטה זוגית. שני שירותים ומקלחת ומטבח מאובזר בסגנון הודי. השכונה יפה ומזמינה ואפילו נקייה במונחים הודים. כמה דקות הליכה מהדירה היה אזור מסחרי עם סופר לקניות ומלא מלא מסעדות מכל הסוגים והמינים והמחירים בהתאם. בערב הראשון אחרי שוטטות והלם מהמחירים בתפריט התיישבנו לנו במסעדה קוריאנית אסיאתית עם אוכל טעים טעים וסושי כמו שפלג ותבל מחפשים כל הזמן.
היה מצוין! המשכנו משם לסופרמרקט קטנטן לקנות מצרכים לארוחת הבוקר.
לוטוס, מטרו ושער הודו
בבוקר למחרת, אחרי ארוחת בוקר של חביתות וסלט בדירה, היתה לנו תוכנית שאפתנית לאתרים לביקור בדלהי (ספוילר- לא הספקנו אפילו רבע). התחלנו בריקשה אל מקדש הלוטוס, מקדש בהאי סימטרי כמו שבהאים אוהבים, נקי ומסודר אבל פחות מרשים מהמקדש הבהאי בחיפה.
משם בריקשה לשוק Dilli Haat שנמצא סמוך למקום שאמור להיות שוק אומנות תיירותי אבל היה ריק ממבקרים ועם מחירים מופרזים אז חתכנו משם בזריזות. משם התלבטנו אם להמשיך לאכול איפשהו עם ריקשה או לא ופתאום ראינו שהתחנה של הרכבת התחתית נמצאת ממש בסמוך. עשינו טעות ועלינו לרציף לפני שסגרנו את סוגיית האוכל. הרכבת התחתית כל כך שונה מהודו, מאורגנת יחסית, אנשים עומדים בתור, אין עטיפות של חטיפים או בקבוקים זרוקים בכל מקום. קנינו כרטיסים, שזה מעין מטבע פלסטיק שסורקים אותו במחסום הכניסה, כשנכנסים ומכניסים אותו לחריץ ייעודי בשערי היציאה, כשיוצאים.
החלטנו לנסוע לשער הודו. על פניו במפה התחנה נראית ממש קרוב לשער. יצאנו מהתחנה, הציעו לנו ריקשות, אבל החלטנו שזה קרוב, אז הלכנו והלכנו והלכנו והלכנו. רואים את השער מרחוק, וזה נראה כאילו אנחנו שם עוד רגע אבל הדרך מתארכת ומתארכת והבטן מקרקרת ומקרקרת. הגענו לשער, עשינו תמונות זריזות וחיפשנו מה לאכול. אין אוכל בסביבת השער, בניגוד גמור למה שאנחנו מצפים בהודו ושתי האפשרויות הסבירות הן לנסוע לקונאט פלייס או ל-Khan Market. בחרנו בשנייה.
הגענו למקום וזו היתה טעות. הכל מלא מסעדות מפונפנות, יקרות, מתאימות יותר למקומיים שיוצאים לבלות ולא לנו, שמחפשים אוכל זול ומקומי. למרות הבטן המקרקרת העמסנו את עצמנו שוב על ריקשה ונסענו לקונאט פלייס.
שם השתקנו את הילדים בדרך הטובה ביותר שאנחנו מכירים, אצל הדוד החביב- מקדונלדס. נרשמה התלהבות גדולה אבל המבוגרים עדיין ערגו לאוכל הודי. אז לקינוח ממקדונלדס הלכנו למסעדה הודית תיירותית להחריד. הילדים שקעו בטלפונים והמבוגרים אכלו אוכל חריף וטעים.
שבועלדת בקניון DLF
כשיצאנו כבר היה חשוך והסתובבנו קצת בשוק הטיבטי שבאזור קונאט פלייס, ומצאנו את דרכנו חזרה לרכבת התחתית שתיקח אותנו לחגיגת שבועלדת נוספת לפלג בקניון DLF שב-Noida. ירדנו מהרכבת ולקחנו ריקשה לקניון שנמצא במרחק הליכה של ק"מ אחד בערך. הקניון מפתיע במערביותו.
הכל נקי חדש ומצוחצח. התחלנו בסיבוב בדקתלון ובזמן הזה אופיר הלך להזמין מקום בבאולינג. סה"כ שעתיים המתנה… העברנו אותן בדקתלון בכיף. פלג ממש אוהב באולינג ומבקש מאז שהגענו להודו למצוא מקום לשחק. הבעיה שהבאולינג נמצא בתוך ארקייד שבשביל לשחק יש לקנות כרטיס עם ערך צבור ונשאר לנו מלא כסף אז הוא גם התאמן בקריקט וירטואלי, שיחקנו קצת בהוקי אוויר וכמתנה ליומולדת העובדים במקום נתנו לו ולאחיות שלו סיבוב ב-VR בחינם.
בשעה ממש ממש מאוחרת כשסגרו את המקום כולנו כבר היינו שפוכים ולקחנו הובר בחזרה לדירה שלנו, עייפים מהיום העמוס שעבר עלינו. מחר זה תאריך יום ההולדת של פלג ושיא חגיגות שבוע ההולדת אז כשהגענו בשתיים עשרה בלילה בערך, הזמנו דרך אפליקציית זומטו עוגה שתהיה לנו לחגיגה בבוקר.
היומולדת של פלג
בבוקר קמנו בעצלתיים, במיוחד פלג, שעשה את עצמו ישן וחיכה שכולם יתעוררו ויתכוננו ליומולדת שלו לפני שהוא יוצא מהחדר. כשהוא יצא הדלקנו נרות, שרנו שירים והתארגנו ויצאנו שוב לכיוון קניון DLF.
שם חגגנו לו בפעילות האחרונה לשבוע ההולדת שלו- עולם הקרח. תמורת מחיר מופקע של 1000 רופי לאדם מקבלים מעיל, כפפות ונעלי שלג. נכנסים למתחם קפוא שם יש מגלשת שלג, מגלשת אבובים, החלקה על הקרח, איגלו, מזחלות וקור איימים. היה מצחיק וכיף אבל נשברנו מהקור די מהר אחרי פחות משעה ויצאנו חזרה לקניון והלכנו לאכול בסניף ההודי של מסעדת צ'יליס האמריקאית.
היה כל כך טעים למרות הניחוח ההודי בכל המנות. בערב נתנו לו מתנה קטנה וסימלית, כיאה לילד במסע, משחק מונופול קלפים, שלא יתפוס לנו הרבה מקום.
קידזניה לריף
נגמר שבוע הולדת אחד ומיד מתחיל אחר. ריף נולדה יומיים אחרי התאריך של פלג וכיוון שהיא ממש חיכתה וציפתה, שבוע ההולדת שלה התחיל ממש למחרת.
האמת שזה גם היה היום הפנוי היחיד בלוז שיכולנו להגיע לקידזניה, שזו בעצם הפתעת היומולדת המרכזית שלה. תכננו להגיע בשעה 15:00 אז מתחילה הפעילות ליחידים ביום שבת (הבוקר שמור לקבוצות בלבד). נסענו שוב ברכבת לכיוון Noida אבל לנהג הריקשה שלקחנו מתחנת הרכבת לא היה מושג איפה המקום, הוא התברבר והתברבר למרות שכיוונו אותו עם גוגל מפס. בסוף החלטנו לרדת ולעשות את שאר הדרך ברגל. גם אנחנו לא ממש מצאנו את המקום בקלות והגענו בדיוק ב-15:00. קידזניה היא חלום, אותו פגשנו לראשונה עם פלג ותבל לפני כמה שנים במקסיקו ומאז חולמים לחזור. קידזניה בנויה כמו עולם לילדים שם אפשר להיות כבאית, רופאה, חוקרת במשטרה, ארכיאולוגית ועוד מלא מקצועות כיד הדמיון הטובה. עוד לומדים שם שעל עבודה מרוויחים כסף ואח"כ אפשר לבזבז אותו על דברים כמו למשל להיכנס לסיור במפעל של קינדר ולקבל קינדר ג'וי בסיום או להכין לך משולש פיצה בפיצריה. המקום מושקע ברמות על ואפשר בכיף להעביר שם יום שלם. רצוי להבין אנגלית אבל עם קצת תושיה אפשר להסתדר גם בלי. ריף, שסיפרה לכולם שהיא חוגגת יומולדת חמש, זכתה לתשומת לב משוגעת. גם פלג ותבל נהנו מאוד ואפילו אשד פרחה באזור הקטנטנים שכלל טרמפולינה, לוח לציור, ומלא מלא צבעים ומשחקים אחרים. העברנו שם את חמש השעות שלנו עד הסגירה ב-20:00. תענוג!
שוטטנו לנו באזור הבילויים שליד הכניסה לקידזניה שמלא במסעדות וברים ובסוף מצאנו את עצמנו חוגגים בסניף של מסעדת The BBQ Company בארוחת אכול כפי יכולתך של שיפודים, פיצות, תבשילים הודים, ציפס ולקינוח אפילו קיבלנו עוגה לכבוד יום ההולדת ללא חיוב.
תכננו לסיים את היום מוקדם אבל לא כל כך יצא… כמו כל הימים שלנו בדלהי 😁 מה שכן, עוד הספקנו להזמין עוגה בזומטו במבצע של סוף יום כדי שיהיה לנו לחגיגת יום ההולדת של ריף למחרת אבל בסוף היא החליטה שנדחה את החגיגה בעוד יום ונחכה לסבתא פנינה הידועה גם בכינוייה סבתא ממטולה, שתכף מגיעה מישראל.
ארקייד ואקשרדהאם
לכבוד יום ההולדת חזרנו שוב לקניון DLF. עוד בביקור הראשון שלנו שם ריף התלהבה מארקייד עם מתקני לונה פארק וג'ימבורי מפונפן. אז פינקנו בכרטיסיה ובילינו עם כל ההודים את יום ראשון במזגן. היה צפוף אבל הילדים נהנו. עלו על מיליון מתקנים, המשיכו לג'ימבורי כשבזמן הזה אנחנו ואשד הלכנו לשתות קפה ולנסות לשכנע אותה להירדם (ניסיון שלא צלח). כשחזרנו לארקייד נשאר עוד קצת כסף לבזבוזים אז עטר נשארה עם הילדים ואופיר הלך להזמין פיצה בדומינוס לארוחת צהריים. מיצינו את הכרטיסיה עד תומה אספנו מתנות בנקודות שצברנו, שתי ערכות חיקוי ברבי וריף היתה מבסוטית עד הגג.
את אחר הצהריים תכננו לבלות במקדש אקשרדהאם המפורסם. החלטנו לקחת ריקשה מהקניון, אחרי שווידאנו חמש פעמים שהנהג מכיר ויביא אותנו למקדש. הריקשה עצרה לנו ליד תחנת רכבת והנהג אמר שלא יכול לקחת אותנו עד למקדש כי אסור. ואז קפצו עלינו נהגי ריקשות אופניים, שטענו שהם ייקחו אותנו, ראינו בגוגל מפס שזה במרחק קילומטר אחד אז אמרנו יאללה נתפנק. עלינו על שתי ריקשות שעשו סיבוב מטורף כי לא יכלו לנסוע נגד הכיוון ובסוף הביאו אותנו למרחק 100 מטר מאיפה שהיינו קודם וטענו שזה הכי קרוב שניתן… ואנחנו הלכנו לנו ברגל את אותו קילומטר שהיינו אמורים ללכת בהתחלה, עם פחות 100 רופי בכיס שעלו הריקשות 😂
הגענו וראינו תורים מטורפים, לשמחתנו השומר העביר אותנו לתור מקוצר לשמירת חפצים והפקדנו את התרמיל שלנו, את הטלפונים ובעצם נכנסנו רק עם בקבוק מים ועגלה. משם המשכנו לבידוק הביטחוני. התור בבידוק מתפצל לגברים ונשים- אופיר ופלג בתוספת אשד הלכו ימינה ועטר, תבל וריף שמאלה. בתור הנשים צפיפות מטורפת, נדחסים כאילו לא היתה קורונה לפני שניה. כולן דוחפות וריף ותבל נמחצות בטירוף. בתור הגברים הדברים דווקא זורמים והם מחכים בצד השני של המחסום דקות ארוכות, בסוף גם הבנות הגיעו. בפנים אלפי אנשים (טעות של מתחילים - להגיע למקדש בסופ"ש) אבל מרווח יחסית לתור. אופיר הולך לקנות כרטיסים לחוויה המשולבת: מייצג+סירה+מופע אורות ומים. עשינו סיבוב במקדש והתפעלנו מההשקעה המטורפת. המקדש נבנה כתגובה לפיגוע דתי שהחריב ב-2002 מקדש אחר של אותו זרם הינדי בג'וג'ראט.
משם המשכנו למייצג שהיה שטיפת מוח דתית הינדית אבל הילדים היו מרותקים לסיפור שהומחש בחדרים שונים שעברנו ביניהם בשרשרת. משם לסירה סטייל ״זה עולם קטן מאוד״ שמתארת את כל ההישגים של הודו בכל התחומים ולסיום סיומת בשעה 20:15 מופע אור קולי של מים ואש שהיה מדהים. ולמרות שהסיפור סופר בהינדי היה אפשר להבין פחות או יותר את העלילה ובלי קשר זה היה כל כך מרשים ועוצר נשימה.
אחרי המופע נדחקנו עם כל ההמון לכיוון היציאה וכמובן היינו אטרקציה ראשית, מאיפה אתם? בני כמה אתם? אפשר תמונה? צעדנו ברגל לתחנת הרכבת הקרובה ונסענו הביתה מאוחר יותר מהתכנון. רצינו ללכת לישון מוקדם היום כי מחר סבתא מגיעה!!
סבתא ממטולה מגיעה
עטר העירה את תבל מוקדם בבוקר בשעה 7:00 ולפני שהן הזמינו הובר הן בדקו באינטרנט רק לוודא שהנחיתה כרגיל וגילו שיש עיכוב של 40 דקות. איזה באסה אבל אין טעם כבר לחזור לישון. כשנחת המטוס הן עלו על מונית לכיוון השדה.
המתנה קצרה בשער של היוצאים והנה מגיעה סבתא, עם מזוודה מפוצצת בחטיפים וחיוך גדול מלא געגוע. סבתא התפלאה לפגוש בתבל כי היא לא ידעה שהיא מצטרפת אל עטר לשדה אבל זה היה מאוד משמח לשתיהן. התברברות קצרה למצוא את נקודת האיסוף של ההובר ועוד נסיעה קצת פקוקה בחזרה וסבתא כבר מעירה את פלג וריף ואשד. איזה שמחה! אופיר קופץ לקנות מצרכים לארוחת בוקר כי לא הספקנו אתמול וכבר מתארגנים לארוחה שאחריה חגיגת יום ההולדת לריף. משחק בינגו שסבתא הדפיסה בישראל, שירים ועוגת פניאטה וכמובן שולחן מפואר עם חטיפים מישראל. כמעט כמו בבית.
אנחנו מנסים להתארגן ליציאה וסבתא קצת מנמנת על הספה אבל אנחנו לא מוותרים לה וגוררים אותה להסתובב קצת ברחובות דלהי. נדחסים שבעה בריקשה ממונעת אחת, עולים על רכבת שתיקח אותנו שוב לאזור השוק הטיבטי בקונאט פלייס. מסתובבים וקונים קצת שטויות שאופיר ייקח מתנות לישראל, מבקרים גם בשוק התת קרקעי הדחוס שמתחת לכיכר וקונים תיקים לתבל וריף. אח"כ אוכלים צהריים באותה מסעדה הודית שאכלנו בה בפעם שעברה וחוזרים ברכבת חזרה אל הדירה האהובה שלנו ללילה האחרון.
למחרת בבוקר מורחים את הזמן בדירה, ארוחת בוקר וסיום האריזות מאתמול, ביקשנו צ'ק אאוט מאוחר עד 13 והזמנו הוברים לכיוון השדה. היום נפרדים באופן זמני מאופיר שנוסע לישראל לחודש בערך ושאר המשפחה פלוס סבתא ממשיכים בטיסה לגואה שם נבלה יחד את החודש הקרוב עד שאבא אופיר ישוב.
תגובות
הוסף רשומת תגובה