הודו עם ילדים
דלהי - הכי ההפך ממה שדמיינו
Delhi - the opposite of what we imagined
דלהי הפתיעה אותנו.
דלהי עם ילדים התגלתה לנו כעיר הרבה יותר נוחה, נקייה, ממוזגת ומערבית ממה שחששנו - עם מטרו שעובד, קניונים ענקיים, קידזניה, אקשארדהאם, חגיגות יומולדת וסבתא אחת שהגיעה בדיוק בזמן.
דלהי עם ילדים התגלתה לנו כעיר הרבה יותר נוחה, נקייה, ממוזגת ומערבית ממה שחששנו - עם מטרו שעובד, קניונים ענקיים, קידזניה, אקשארדהאם, חגיגות יומולדת וסבתא אחת שהגיעה בדיוק בזמן.
איפה ישנודירת Airbnb מרווחת בדרום דלהי, באזור נעים יחסית, עם סופר ומסעדות במרחק הליכה.
מה עבד לנומטרו, קניונים ממוזגים, DLF Mall of India, קידזניה, Snow World ואקשארדהאם בערב.
מה פחותתכנון שאפתני מדי, מרחקים שנראים קצרים על המפה אבל ארוכים ברגל, ועומסים כבדים בסופי שבוע.
עם ילדיםדלהי הפכה מבחינתנו לעיר של חגיגות יומולדת, משחקים, מסעדות, קניונים ורגעים משפחתיים.
תקציר שימושי
דלהי היתה הרבה פחות מפחידה והרבה יותר נוחה ממה שדמיינו: דירה טובה בדרום העיר, מטרו מסודר, אוכל מגוון, קניונים ענקיים בנוידה, חגיגות יומולדת לילדים וביקור מפתיע של סבתא. מצד שני, זו עדיין דלהי - מרחקים גדולים, עומסים, תורים וימים שמתארכים הרבה מעבר לתכנון.
הסיפור המלא
עם כל ההפחדות לגבי דלהי, ולמרות שכבר ביקרנו בה לא מעט פעמים לחוד
ובזוג, עם ילדים זה פתאום היה נשמע מאיים. אז החלטנו לוותר על המין
באזאר/המושבה הטיבטית וללכת על דירת איר בי אנד בי באזור דרום דלהי
(בהמלצת משפחה שראינו בפייסבוק). המונית הביאה אותנו מאגרה ישר לשם. דירה
מרווחת מאוד מאוד, סלון גדול, שלושה חדרי שינה, כל אחד עם מיטה זוגית.
שני שירותים ומקלחת ומטבח מאובזר בסגנון הודי. השכונה יפה ומזמינה ואפילו
נקייה במונחים הודים. כמה דקות הליכה מהדירה היה אזור מסחרי עם סופר
לקניות ומלא מלא מסעדות מכל הסוגים והמינים והמחירים בהתאם. בערב הראשון
אחרי שוטטות והלם מהמחירים בתפריט התיישבנו לנו במסעדה קוריאנית אסיאתית
עם אוכל טעים טעים וסושי כמו שפלג ותבל מחפשים כל הזמן.
היה מצויין! המשכנו משם לסופרמרקט קטנטן לקנות מצרכים לארוחת הבוקר.
בבוקר למחרת, אחרי ארוחת בוקר של חביתות וסלט בדירה, היתה לנו תוכנית
שאפתנית לאתרים לביקור בדלהי (ספוילר- לא הספקנו אפילו רבע). התחלנו
בריקשה אל מקדש הלוטוס, מקדש בהאי סימטרי כמו שבהאים אוהבים, נקי ומסודר
אבל פחות מרשים מהמקדש הבהאי בחיפה.
משם בריקשה לשוק dilli haat שנמצא סמוך למקום שאמור להיות שוק אומנות
תיירותי אבל היה ריק ממבקרים ועם מחירים מופרזים אז חתכנו משם בזריזות.
משם התלבטנו אם להמשיך לאכול איפשהו עם ריקשה או לא ופתאום ראינו שהתחנה
של הרכבת התחתית נמצאת ממש בסמוך. עשינו טעות ועלינו לרציף לפני שסגרנו
את סוגיית האוכל. הרכבת התחתית כל כך שונה מהודו, מאורגנת יחסית, אנשים
עומדים בתור, אין עטיפות של חטיפים או בקבוקים זרוקים בכל מקום. קנינו
כרטיסים, שזה מעין מטבע פלסטיק שסורקים אותו במחסום הכניסה, כשנכנסים
ומכניסים אותו לחריץ יעודי בשערי היציאה, כשיוצאים.
החלטנו לנסוע לשער הודו. על פניו במפה התחנה נראת ממש קרוב לשער. יצאנו מהתחנה, הציעו לנו ריקשות, אבל החלטנו שזה קרוב, אז הלכנו והלכנו והלכנו והלכנו. רואים את השער מרחוק, וזה נראה כאילו אנחנו שם עוד רגע אבל הדרך מתארכת ומתארכת והבטן מקרקרת ומקרקרת. הגענו לשער,
עשינו תמונות זריזות וחיפשנו מה לאכול. אין אוכל בסביבת השער, בניגוד
גמור למה שאנחנו מצפים בהודו ושתי האפשרויות הסבירות הם לנסוע לקונאט
פלייס או לkhan market. בחרנו בשניה.
שם השתקנו את הילדים בדרך הטובה ביותר שאנחנו מכירים, אצל הדוד החביב-
מקדונלדס. נרשמה התלהבות גדולה אבל המבוגרים עדיין ערגו לאוכל הודי. אז
לקינוח ממקדונלדס הלכנו למסעדה הודית תיירותית להחריד. הילדים שקעו
בטלפונים והמבוגרים אכלו אוכל חריף וטעים.
בשעה ממש ממש מאוחרת כשסגרו את המקום כולנו כבר היינו שפוכים ולקחנו הובר בחזרה לדירה שלנו, עייפים מהיום העמוס שעבר עלינו. מחר זה תאריך יום ההולדת של פלג ושיא חגיגות שבוע ההולדת אז כשהגענו בשתיים עשרה בלילה בערך, הזמנו דרך אפליקציית זומטו עוגה שתהיה לנו לחגיגה בבוקר.
בבוקר קמנו בעצלתיים, במיוחד פלג, שעשה את עצמו ישן וחיכה שכולם יתעוררו
ויתכוננו ליומולדת שלו לפני שהוא יוצא מהחדר. כשהוא יצא הדלקנו נרות,
שרנו שירים והתארגנו ויצאנו שוב לכיוון קניון DLF.
שם חגגנו לו בפעילות האחרונה לשבוע ההולדת שלו- עולם הקרח. תמורת מחיר
מופקע של 1000 רופי לאדם מקבלים מעיל, כפפות ונעלי שלג. נכנסים למתחם
קפוא שם יש מגלשת שלג, מגלשת אבובים, החלקה על הקרח, איגלו, מזחלות וקור
איימים. היה מצחיק וכיף אבל נשברנו מהקור די מהר אחרי פחות משעה ויצאנו
חזרה לקניון
והלכנו לאכול בסניף ההודי של מסעדת צ׳יליס האמריקאית.
היה כל כך טעים למרות הניחוח ההודי בכל המנות. בערב נתנו לו מתנה קטנה
וסימלית, כיאה לילד במסע, משחק מונופול קלפים, שלא יתפוס לנו הרבה
מקום.
נגמר שבוע הולדת אחד ומיד מתחיל אחר. ריף נולדה יומיים אחרי התאריך של
פלג וכיוון שהיא ממש חיכתה וציפתה, שבוע ההולדת שלה התחיל ממש
למחרת.
האמת שזה גם היה היום הפנוי היחיד בלוז שיכולנו להגיע לקידזניה, שזו בעצם הפתעת היומולדת המרכזית שלה. תכננו להגיע בשעה 15:00 אז מתחילה הפעילות ליחידים ביום שבת (הבוקר שמור לקבוצות בלבד). נסענו שוב ברכבת לכיוון Noida אבל לנהג הריקשה שלקחנו מתחנת הרכבת לא היה מושג איפה המקום, הוא התברבר והתברבר למרות שכיוונו אותו עם גוגל מפס. בסוף החלטנו לרדת ולעשות את שאר הדרך ברגל. גם אנחנו לא ממש מצאנו את המקום בקלות והגענו בדיוק ב 15:00. קידזניה היא חלום, אותו פגשנו לראשונה עם פלג ותבל לפני כמה שנים במקסיקו ומאז חולמים לחזור. קידזניה בנויה כמו עולם לילדים שם אפשר להיות כבאית, רופאה, חוקרת במשטרה, ארכיאולוגית ועוד מלא מקצועות כיד הדמיון הטובה. עוד לומדים שם שעל עבודה מרוויחים כסף ואחכ אפשר לבזבז אותו על דברים כמו למשל להכנס לסיור במפעל של קינדר ולקבל קינדר ג׳וי בסיום או להכין לך משולש פיצה בפיצריה. המקום מושקע ברמות על ואפשר בכיף להעביר שם יום שלם. רצוי להבין אנגלית אבל עם קצת תושיה אפשר להסתדר גם בלי. ריף, שסיפרה לכולם שהיא חוגגת יומולדת חמש, זכתה לתשומת לב משוגעת. גם פלג ותבל נהננו מאוד ואפילו אשד פרחה באזור הקטנטנים שכלל טרמפולינה, לוח לציור, ומלא מלא צבעים ומשחקים אחרים. העברנו שם את חמש השעות שלנו עד הסגירה ב 20:00. תענוג!
שוטטנו לנו באזור הבילויים שליד הכניסה לקידזניה שמלא במסעדות וברים ובסוף מצאנו את עצמנו חוגגים בסניף של מסעדת The BBQ Company בארוחת אכול כפי יכולתך של שיפודים, פיצות, תבשילים הודים, ציפס ולקינוח אפילו קיבלנו עוגה לכבוד יום ההולדת ללא חיוב.
תיכננו לסיים את היום מוקדם אבל לא כל כך יצא… כמו כל הימים שלנו בדלהי
😁 מה שכן, עוד הספקנו להזמין עוגה בזומטו במבצע של סוף יום כדי שיהיה
לנו לחגיגת יום ההולדת של ריף למחרת אבל בסוף היא החליטה שנדחה את החגיגה
בעוד יום ונחכה לסבתא פנינה הידועה גם בכינוייה סבתא ממטולה, שתכף מגיעה
מישראל.
לכבוד יום ההולדת חזרנו שוב לקניון DLF. עוד בביקור הראשון שלנו שם ריף
התלהבה מארקייד עם מתקני לונה פארק וג׳ימבורי מפונפן. אז פינקנו בכרטיסיה
ובילינו עם כל ההודים את יום ראשון במזגן. היה צפוף אבל הילדים נהנו. עלו
על מליון מתקנים,
המשיכו לג׳ימבורי כשבזמן הזה אנחנו ואשד הלכנו לשתות קפה ולנסות לשכנע אותה להירדם (נסיון שלא צלח). כשחזרנו לארקייד נשאר עוד קצת כסף לביזבוזים אז עטר נשארה עם הילדים ואופיר הלך להזמין פיצה בדומינוס לארוחת צהרים. מיצינו את הכרטיסיה עד תומה אספנו מתנות בנקודות שצברנו, שתי ערכות חיקוי ברבי וריף היתה מבסוטית עד הגג.
את אחר הצהרים תכנננו לבלות במקדש אקשרדאם המפורסם. החלטנו לקחת ריקשה
מהקניון, אחרי דווקא ו חמש פעמים שהנהג מכיר ויביא אותנו למקדש. הריקשה
עצרה לנו ליד תחנת רכבת והנהג אמר שלא יכול לקחת אותנו עד למקדש כי אסור.
ואז קפצו עלינו נהגי ריקשות אופניים, שטענו שהם יקחו אותנו, ראינו בגוגל
מפס שזה במרחק קילומטר אחד אז אמרנו יאללה נתפנק. עלינו על שתי ריקשות
שעשו סיבוב מטורף כי לא יכלו לנסוע נגד הכיוון ובסוף הביאו אותנו למרחק
100 מטר מאיפה שהיינו קודם וטענו שזה הכי קרוב שניתן… ואנחנו הלכנו לנו
ברגל את אותו קילומטר שהיינו אמורים ללכת בהתחלה, עם פחות 100 רופי בכיס
שעלו הריקשות 😂
הגענו וראינו תורים מטורפים, לשמחתינו השומר העביר אותנו לתור מקוצר לשמירת חפצים והפקדנו את התרמיל שלנו, את הטלפונים ובעצם נכנסנו רק עם בקבוק מים ועגלה. משם המשכנו לבידוק הביטחוני. התור בבידוק מתפצל לגברים ונשים- אופיר ופלג בתוספת אשד הלכו ימינה ועטר, תבל וריף שמאלה. בתור הנשים צפיפות מטורפת, נדחסים כאילו לא היתה קורונה לפני שניה. כולן דוחפות וריף ותבל נמחצות בטירוף. בתור הגברים הדברים דווקא זורמים והם מחכים בצד השני של המחסום דקות ארוכות, בסוף גם הבנות הגיעו. בפנים אלפי אנשים (טעות של מתחילים - להגיע למקדש בסופש) אבל מרווח יחסית לתור. אופיר הולך לקנות כרטיסים לחוויה המשולבת: מייצג+סירה+מופע אורות ומים. עשינו סיבוב במקדש והתפעלנו מההשקעה המטורפת. המקדש נבנה כתגובה לפיגוע דתי שהחריב ב 2002 מקדש אחר של אותו זרם הינדי בג׳וג׳ראט.
משם המשכנו למייצג שהיה שטיפת מוח דתית הינדית אבל הילדים היו מרותקים
לסיפור שהומחש בחדרים שונים שעברנו בינהם בשרשרת. משם לסירה סטייל ״זה
עולם קטן מאוד״ שמתארת את כל ההישגים של הודו בכל התחומים ולסיום סיומת
בשעה 20:15 מופע אור קולי של מים ואש שהיה מדהים. ולמרות שהסיפור סופר
בהינדי היה אפשר להבין פחות או יותר את העלילה ובלי קשר זה היה כל כך
מרשים ועוצר נשימה.
אחרי המופע נדחקנו עם כל ההמון לכיוון היציאה וכמובן היינו אטרקציה ראשית, מאיפה אתם? בני כמה אתם? אפשר תמונה? צעדנו ברגל לתחנת הרכבת הקרובה ונסענו הביתה מאוחר יותר מהתכנון. רצינו ללכת לישון מוקדם היום כי מחר סבתא מגיעה!!
עטר העירה את תבל מוקדם בבוקר בשעה 7:00 ולפני שהן הזמינו הובר הן בדקו
באינטרנט רק לוודא שהנחיתה כרגיל וגילו שיש עיכוב של 40 דקות. איזה בעסה
אבל אין טעם כבר לחזור לישון. כשנחת המטוס הן עלו על מונית לכיוון השדה.
המתנה קצרה בשער של היוצאים והנה מגיעה סבתא, עם מזוודה מפוצצת בחטיפים וחיוך גדול מלא געגוע. סבתא התפלאה לפגוש בתבל כי היא לא ידעה שהיא מצטרפת אל עטר לשדה אבל זה היה מאוד משמח לשתיהן. התברברות קצרה למצוא את נקודת האיסוף של ההובר ועוד נסיעה קצת פקוקה בחזרה וסבתא כבר מעירה את פלג וריף ואשד. איזה שמחה! אופיר קופץ לקנות מצרכים לארוחת בוקר כי לא הספקנו אתמול וכבר מתארגנים לארוחה שאחריה חגיגת יום ההולדת לריף. משחק בינגו שסבתא הדפיסה בישראל, שירים ועוגת פניאטה וכמובן שולחן מפואר עם חטיפים מישראל. כמעט כמו בבית.
אנחנו מנסים להתארגן ליציאה וסבתא קצת מנמנת על הספה אבל אנחנו לא מוותרים לה וגוררים אותה להסתובב קצת ברחובות דלהי. נדחסים שבעה בריקשה ממונעת אחת,
למחרת בבוקר מורחים את הזמן בדירה, ארוחת בוקר וסיום האריזות מאתמול,
ביקשנו צ׳ק אאוט מאוחר עד 13 והזמנו הוברים לכיוון השדה. היום נפרדים
באופן זמני מאופיר שנוסע לישראל לחודש בערך ושאר המשפחה פלוס סבתא
ממשיכים בטיסה לגואה שם נבלה יחד את החודש הקרוב עד שאבא אופיר
ישוב.
דלהי עם ילדים
בדלהי הזו הילדים קיבלו משהו אחר לגמרי מהודו של רכבות, מקדשים ושווקים: באולינג, VR, Snow World, קידזניה, ארקיידים, קניונים ענקיים וחגיגות יומולדת. זה אולי לא הטיול הקלאסי בדלהי, אבל למשפחה במסע ארוך זה היה בדיוק האיזון הנכון.
אוכל, קניות וקניונים
הפוסט הזה הוא גם סיפור על אוכל שמציל יום: סושי וקוריאני ליד הדירה, מקדונלדס בקונאט פלייס, מסעדה הודית תיירותית, צ'יליס בקניון, BBQ Company, סופרמרקטים, דקתלון וקניות קטנות בשווקים. דלהי נתנה לנו גם הודו וגם הפסקה מערבית ממוזגת.
חלוניות מידע על המקומות
לחצו לפתיחה קצרה על המקומות המרכזיים שמופיעים בפוסט. אין כאן קישורי מפות - רק מידע ידידותי בתוך הדף.
Delhi Metro
המטרו של דלהי הוא אחד הדברים שהכי משנים את החוויה בעיר: תחנות מסודרות, כרטיסים/אסימונים, קרונות ממוזגים ותחושה הרבה פחות כאוטית מהרחוב. למשפחה עם ילדים זו דרך נוחה לברוח מפקקים, אבל עדיין צריך לקחת בחשבון הליכות ארוכות בתוך תחנות ובין התחנה ליעד.
Lotus Temple
מקדש הלוטוס הוא בית תפילה בהאי בדרום דלהי, מוכר בזכות המבנה הלבן בצורת פרח לוטוס. זה מקום נקי ומסודר, עם אווירה שקטה, ומתאים לעצירה קצרה - במיוחד אם משלבים אותו עם יעדים נוספים באזור.
India Gate
שער הודו הוא אחד הסמלים המוכרים של דלהי. בפועל, עם ילדים, כדאי לזכור שהמרחקים באזור גדולים, אין בהכרח הרבה אוכל ממש ליד, והביקור יכול להיות קצר: צילום, התרשמות והמשך למקום נוח יותר לארוחה.
Connaught Place
קונאט פלייס הוא אזור מרכזי, מסחרי ותיירותי, עם מסעדות, חנויות ושווקים מסביב. הוא יכול להציל משפחה רעבה אחרי יום ארוך, אבל הוא גם עמוס וצריך לבחור היטב איפה אוכלים.
DLF Mall of India
קניון ענק בנוידה, עם הרבה קומות, חנויות, אוכל ובילוי. בפוסט הוא הפך לבסיס חגיגות יומולדת: דקתלון, באולינג, ארקייד, Snow World, קידזניה ואוכל מערבי שהילדים אהבו.
KidZania Delhi NCR
קידזניה היא עיר קטנה לילדים, שבה הם מתנסים במקצועות, מרוויחים כסף מדומה ומבזבזים אותו על פעילויות. זה מסוג המקומות שיכולים למלא יום שלם, במיוחד לילדים שאוהבים משחקי תפקידים.
Akshardham
אקשארדהאם הוא מתחם מקדש עצום ומושקע. צריך להגיע מוכנים לבידוק, שמירת חפצים, עומסים והפרדה בתורים. החוויה בפנים משלבת מקדש, תצוגות, שייט ומופע מים ואור - מרשים מאוד, גם כשלא מבינים את כל השפה.
Noida עם ילדים
נוידה לא מרגישה כמו דלהי הקלאסית. היא יותר קניונים, מתחמי בילוי, מותגים, ארקיידים ומיזוג. למשפחה שמגיעה אחרי הרבה הודו, זה יכול להיות שינוי קצב נוח מאוד.
מפת המסלול
מלונות מומלצים באזור
תגובות
הוסף רשומת תגובה