גואה - אורחים לרגע
Goa - Momentary passers
תקציר שימושי
זה לא פוסט של "מה עושים בגואה בשלושה ימים". זה פוסט על איך מקום הופך לבית זמני: דירה שמתאימים לחיים, חוף שהופך למגרש משחקים, מסעדה שחוזרים אליה שוב ושוב, מסגרות לילדים, קהילה של משפחות, סבתא שמצטרפת למסע, ופרידות שמוכיחות שהילדים באמת היו שם.
איך גואה הפכה לבית זמני
לגואה הגענו קצת כמו ברירת מחדל. אופיר היה צריך לנסוע לישראל, ועטר היתה צריכה חברה שתוריד את הלחץ מלדאוג לארבעה ילדים ולסבתא. ככל שקראנו יותר על ריכוז הישראלים, התחשק לעטר פחות להגיע לשם, אבל בסוף הבנו שזה הפתרון הכי נכון בהרכב שלנו.
כל הקבוצות הלחיצו שאין בתים להשכרה ושמה שנשאר מחייב טוסטוס. בהרכב שלנו זה לא היה רלוונטי, אז סגרנו מראש מלון דירות בפאלולים, Kanvas Suites, במיקום מרכזי, עם גנרטור לשעת חירום ואינטרנט מעולה.
הדירה היתה בנויה במקור לארבעה, ואנחנו היינו חמישה ותינוקת, אז הוספנו מיטה והתארגנו. המטבחון כמעט לא היה מצויד, חוץ מקומקום ומקרר גדול, אז רכשנו דרך אמזון הודו כירה חשמלית, סירים, מחבתות, מייבש כלים, מתלים, חומרי ניקוי ועוד דברים קטנים שהפכו את המקום להרבה יותר בית.
גם הבעלים, ענת ופיטר, עשו מעל ומעבר. כשאמרנו שנשמח לשולחן וכיסאות גבוהים ולא רק ספות רביצה, הם הזמינו במיוחד משלוח ששידרג לנו את הנוחות. בדיעבד, כל הלחץ היה מיותר: כל הזמן התפנו דירות ובתים, אבל מראש בחרנו להסתכל על היתרונות של מה שיש.
חוף הילדים, הקהילה והשגרה
כבר למחרת ההגעה ארגנו בקהילה מפגש משחקי קופסה במסעדה בחוף פאטנם. תוך כמה ימים החוף הזה קיבל אצלנו את הכינוי "חוף הילדים", בגלל ריכוז הילדים הישראלים שמגיעים אליו כל אחר הצהרים לכדורגל, ארמונות בחול וקפיצות על הגלים בשקיעה.
זו היתה הזדמנות להכיר משפחות, להבין מי נגד מי, לשמוע על קייטנות, גנים, מעגלי נשים וחוגים באזור: קרקס, קונטקט קידס, יוגה, פילאטיס, יצירה, ציור וגלישה. משחקי הקופסה עצמם לא ממש המריאו, והילדים מצאו את עצמם רצים על החוף ומכירים חברים חדשים.
בהמשך נוצרה שגרת גואה: בבוקר קמים לאט, אוכלים ארוחת בוקר, יורדים לסידורים, כביסה, ירקן, מכולת, חלב לקורנפלקס, יוגורט ללבנה של סבתא, ואחר הצהרים הולכים לחוף הילדים או לחוף פאלולם. בימי שני עטר וריף הלכו לקונטקט קידס, ובערב אוכלים במסעדה על החוף או מכינים ספגטי בבית עם ברוקולי וכרובית.
אחרי כמה ימים הוחלט לרשום את הגדולים לקייטנה של אלישה, או כמו שאלישה קוראת לזה: Adventure School. תבל התנגדה בהתחלה כי המדריכה דוברת אנגלית, אבל אחרי יומיים היא כבר ביקשה ללכת כל יום.
הקייטנה התקיימה בבית הספר River House Academy וכללה בישול, אפייה, יצירות, משחקים, התנדבות בבית מחסה לכלבים וטיולים בטבע. אחרי שבוע ההורים יזמו הארכת שעות עד 15:00, וכל יום הורה אחר העביר פעילות. עטר העבירה פעילות בנושא שיתוף פעולה.
אחרי שבוע של פלג ותבל בקייטנה, גם ריף מצאה מסגרת והתחילה ללכת לגן של טניה. הגן היה נראה בעיניים ישראליות מבולגן ולא בטיחותי, אבל ריף פרחה שם בין ילדים מכל העולם, כלבים, חתולים, עצים, שפות ותרבויות.
הקהילה בגואה מורכבת מעשרות משפחות שמתרכזות בעיקר סביב פאטנם, שוכרות בתים או דירות ושולחות את הילדים למסגרות זמניות. היתה תחושה של קהילה מגובשת מאוד, עם הווי פנימי חזק, שקצת קשה להיכנס אליו אם לא מכירים מישהו מבפנים.
גואה עם סבתא פנינה
עם סבתא פנינה יצאנו לשייט לראות האכלת עיטיים, עשינו סידורים וקניות בצ'אודי, ביקרנו כל יום במקום של הכביסה כדי ללטף את גורי החתולים, נסענו לסופש באנגונה, הכנו פסטה, מרק עדשים, ברוקולי, כרובית ולבנה, והיינו בים שוב ושוב.
אכלנו ג'לטו כמעט כל יום, חיפשנו מתנות לנכדות שנשארו בארץ, הדלקנו חנוכיות ושרנו שירים. באחד הימים סבתא ראתה פריחה מוזרה על הרגליים והלכנו למרפאה המקומית, שם קיבלה תרופה, סירופ בבקבוק משומש ואבקת טלק בקופסת פלסטיק שמישהו קילף ממנה את התווית. הודו במיטבה.
לקראת סוף דצמבר אופיר הצליח להקדים את החזרה מהארץ והפתיע את הילדים בדיוק במסיבת הכריסמס בגן של ריף, ולמחרת ביום האחרון של הקייטנה של פלג ותבל. יומיים אחר כך סבתא פרסה כנפיים ועלתה על טיסה חזרה הביתה.
הפרידה מסבתא היתה קשה. אחרי יותר מחודש של לינה משותפת, חיבוקים, צחוקים והרבה יחד, תבל וריף לא הצליחו להירגע במשך דקות ארוכות אחרי שסבתא עלתה לבדה על מונית לשדה התעופה.
סבתא פנינה, היה לנו העונג והזכות לבלות איתך, ואנחנו ממש מקווים שתבואי שוב לבקר.
אופיר חוזר, והימים מתמלאים
כשאופיר הגיע חזרה, הוא הגיע עם אנרגיות של חזרה לטיול בפול פאוור. השגרה העצלה של בית וים הפכה לעשייה וטיולים. יצאנו לשייט לראות דולפינים, אבל הם לא ממש יצאו לשחייה, אז הסתפקנו בביקור בהאני מון ביץ'.
נסענו ליום טיול למפלים ולחוות תבלינים, יום שבו הכרנו עוד שתי משפחות מטיילות ובילינו יחד. זה היה יום מושלם.
ריף השתתפה בקייטנה של עופרי, נערה בת 14 שהפעילה חבורה של ילדים בחוף ראג'באג, והתאהבה בה מעל הראש. בילינו הרבה בים, חגגנו יום הולדת לאחד האבות מהקהילה, היינו בשיעור יצירה אצל ארטי, וביקרנו בשוק קח תן לילדים שארגנו בקהילה.
ביקרנו אצל רופא השיניים המזמר בפאלולים לבדיקה ולניקוי אבנית לעטר, אופיר ופלג, וניסינו להכיר לאופיר בתמציתיות את כל המסעדות שבהן אכלנו בשבועות האחרונים. בקצרה: לא נחנו לרגע.
ביומיים האחרונים הילדים חוו המון פרידות מכל החברים שאספו בדרך. תבל חוותה את הקושי הגדול ביותר, עם חיבוקים ודמעות של חברות טובות. ביום שבו נסענו להאמפי החלטנו לבלות בבריכה של Palolem Inn ולקחנו חדר לשימוש יומי. זה היה סיום מושלם לשהות של חודש וחצי בפאלולם, פאטנם וראג'באג.
הילדים הכתירו את גואה כאחד המקומות המושלמים במסע. אנחנו, המבוגרים, נפרדנו ממנה בסוג של הקלה, שמחים לשוב ולנדוד ולהפסיק לטאטא חול כל יום. ככה לפחות חשבנו.
"אנחנו כאן אורחים לרגע, הבט סביב, זאת לא התחנה שלנו, אתה מקשיב..."
אהוד בנאי
אוכל וקניות
האוכל בגואה הוא חלק מהשגרה: מסעדת הבית בפאטנם, שניצל לילדים, טנדורי למבוגרים, אוכל הודי, ספגטי בבית, ירקות מהירקן, לבנה של סבתא, גלידה כמעט כל יום וקניות קטנות שהופכות דירת נופש לבית שימושי.
חלוניות מידע על המקומות
Palolem - החוף המרכזי בדרום גואה
פאלולם הוא מפרץ חולי ומוגן יחסית בדרום גואה, עם מסעדות חוף, סירות דייגים, מקומות לינה מכל הרמות ואפשרות לצאת לשייט קצר. בפוסט הוא הופך מבסיס לוגיסטי לבית זמני.
Patnem - חוף הילדים
פאטנם נמצא ליד פאלולם ונחשב שקט יותר. אצלכם הוא הפך למרכז החברתי של הילדים: כדורגל, שקיעות, מפגשי משפחות, מסעדת בית והרבה חול.
Canacona ו-Chaudi
בשהות ארוכה, הכפרים והעיירות שמסביב לחוף הופכים חשובים כמעט כמו הים: כביסה, ירקן, מכולת, מרפאה, רופא שיניים, קניות בסיסיות ונהגי ריקשה.
מפלים וחוות תבלינים
טיול יום קלאסי בגואה משלב מפלים, טבע, חוות תבלינים וארוחה מקומית. זו יציאה טובה מהשגרה של החוף, במיוחד למשפחה שכבר יושבת הרבה זמן במקום אחד.
Old Goa
מעבר לחופים, לגואה יש שכבה היסטורית פורטוגזית חזקה. הכנסיות והמנזרים של גואה הישנה מוכרים כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו ומשקפים את תפקידה של גואה כמרכז פורטוגזי באסיה.
גואה עם ילדים לתקופה ארוכה
הייחוד כאן הוא לא אטרקציה אחת גדולה, אלא האפשרות לחיות זמנית: מסגרות לילדים, חברים, חוגים, קהילה, חוף קבוע, ארוחות חוזרות, פרידות והרבה תחושת בית זמנית.
תגובות
הוסף רשומת תגובה