לגואה הגענו קצת כמו ברירת מחדל… אופיר היה צריך לנסוע לישראל ועטר היתה צריכה חברה שתוריד את הלחץ מלדאוג לארבעה ולסבתא. דווקא ככל שקראנו יותרעל ריכוז הישראלים, התחשק לעטר פחות להגיע לשם. היא נסתה לחשוב על פתרונות אחרים כמו לטייל בקראלה או להשתקע שם באיזה חוף. בסוף איך שלא הפכנו את זה הבנו שזה יהיה מאתגר מידי. אז סגרנו על גואה.
כל הקבוצות הלחיצו מכך שאין בתים להשכרה, כל מה שנשאר פנוי זה דברים מרוחקים מהחוף שמחייבים השכרה של טוסטוס מה שממש לא היה רלוונטי בהרכב שלנו. אז בסוף סגרנו מראש על מלון דירות חמוד בפאלולים, קנבס סוויטס שמו,
שעשו לנו חישוב מורכב לפי המחירים שעולים ככל שמתקרבים לכריסמס בתוספת מיטה אקסטא כי הדירה בנויה שמקור ל 4 ואנחנו 5 ותינוקת ואז עשו הנחה על תקופה ארוכה ככה שבסופו של דבר זה יצא לנו סביר בהחלט בהתחשב במיקום המרכזי של המלון, בכך שיש גנרטור לשעת חירום ואינטרנט מעולה. המטבחון הפצפון לא היה מצוייד בכלל, פרט לקומקום ומקרר גדול אז רכשנו לנו בחסות אמזון אינדיה מייבש כלים, כירה חשמלית, סירים ומחבתות, קצת קופסאות, מתלים למגבות, חומרי ניקוי, ועוד דברים שיהפכו את המקום ליותר בית כדי שנוכל להעביר בו חודש וחצי בנעימים.
גם הבעלים של המקום (ענת ופיטר) עשו מעל המצופה כדי שנרגיש בבית, כשאמרנו להם שנשמח לשולחן וכסאות גבוהים ולא ספות רביצה נמוכות הם הזמינו לנו במיוחד משלוח שהגיע אחרי 10 ימים בערך ושידרג לנו את החוויה והנוחות. בדיעבד- ההלחצות היו מיותרות, כל הזמן התפנו דירות מכל הסוגים ומכל הרמות אבל מראש שיחררנו את ההוצאה הזו ששילמנו באשראי לפני ההגעה ובחרנו להסתכל על הייתרונות ועל מה שיש למרות המחיר הגבוה יחסית ששילמנו בהשוואה להשכרה של בית בתעריף חודשי.
למחרת ההגעה שלנו לגואה אירגנו בקהילה מפגש משחקי קופסא באיזה מסעדה בחוף פאטנם, שתוך כמה ימים קיבל אצלנו את הכינוי "חוף הילדים" בגלל ריכוז הילדים הישראלים שמגיעים אליו כל אחר הצהרים למשחקי כדורגל על החול, בניית ארמונות וקפיצה על הגלים בשעת השקיעה. 
זו היתה הזדמנות מצויינת להכיר חלק גדול מהמשפחות שמתגוררות באזור עם ילדים בכל הגילאים וקצת להבין מי נגד מי. סיפרו לנו על הקייטנה ועל הגנים הפוטנציאלים, על מעגלי הנשים ועל החוגים באזור (קרקס, קוטקטקידס, יוגה ופילאטיס, יצירה, ציור, גלישה). גם עטר וגם סבתא פנינה שלא ממש מצטיינות בקשירת קשרים מהירים עם זרים הבינו שאין ברירה וזה חלק מהמטרה שלשמה התכנסנו. משחקי הקופסא לא ממש המריאו והילדים מצאו את עצמם רצים על החוף ומכירים חברים חדשים. פלג הוזמן לצפות יחד עם הבנים במשחק מונדיאל על מסך טלוויזיה גדול במסעדה אחרת על החוף,
ואנחנו נגררנו אחריו לשם ובעצם הכרנו את מסעדת הבית שלנו בחוף פאטנם, הארי ראמה, שם אכלו כמה וכמה פעמים בשבועות הבאים. הילדים עפו שם על השניצל והמבוגרות נהנו מהעוף טנדורי המצויין ומהאוכל ההודי. בימים הבאים סיגלנו לנו שגרה של שום דבר, בבוקר קמים בעצלתיים ואוכלים ארוחת בוקר, אחכ יורדים לעשות סידורים: מצאנו את המקום שלנו לכביסה, את הירקן המועדף, את המכולת החביבה עלינו שבה רכשנו חלב לקורונפלקס ויוגורט שממנו סבתא הכינה לנו לבנה איכותית.
ובערב ארוחה בדכ במסעדה על החוף או מכינים ספגטי בבית ולצידו ברוקולי או כרובית.
אחרי כמה ימים כאלה, הוחלט לרשום את הגדולים לקייטנה של אלישה או איך שאלישה קוראת לזה- adventure school.
תבל בהתחלה התנגדה נחרצות. המדריכה דוברת רק אנגלית והיא לא ידעה איך היא תבין אותה ואיך היא תסתדר. אחרי יומיים היא כבר ביקשה כל יום ללכת. הקייטנה, שמתקיימת בבית הספר ריבר האוס אקדמי בין השעות 9-12 עלתה 8000 רופי ליום לילד והיו בה פעילויות שונות, החל מבישול ואפיה דרך יצירות, משחקי כדור, התנדבות בבית מחסה לכלבים נטושים וטיולים בטבע. אחרי שבוע בקייטנה ההורים יזמו הארכה של שעות הפעילות עד 15:00 על ידי הפעלות הורים. כל יום הורה אחר מתנדב ומעביר פעילות בנושאים שונים. היו פעילויות של נסוי מדעי, טיולים בסביבה, פעילות לחנוכה של הכנת סביבונים וחנוכיות, משימות סטייל מרוץ למליון, פעילות בחשבון וציורים במלח ובתלת מימד. עטר העבירה פעילות של תחרות בין שתי קבוצות בנושא שיתוף פעולה. פלג ותבל חזרו כל אחהצ עמוסי חוויות. אחרי כמה ימים בקייטנה אימצנו לנו נהג ריקשה קבוע שהסיע את הילדים לבדם הלוך וחזור וחסך לעטר את ההסחבות בבוקר ואחהצ. אחרי שבוע של פלג ותבל בקייטנה, מצאנו מסגרת גם לריף, היא התחילה ללכת לגן של טניה. טניה, גרמניה שחייה בגואה המון שנים, מפעילה גן שבישראל לא היינו מסתכלים לכיוון שלו. נראה הכי מבולגן ולא בטיחותי בעולם, חצר של אדמה חשופה בשיפוע שמזמין פציעות, עצים וצמחים שגדלים פרא, שתי כלבות שמסתובבות בין הילדים כל היום ומלא כלבים וחתולים נוספים שבאים לבקר. לפעמים גם קופים מופיעים על צמרות העצים. הצעצועים הם צמיגים ישנים שהילדים מגלגלים במורד השיפוע, ערסל שראה ימים טובים יותר ובליל של צעצועים ישנים שהשאירו כל מיני משפחות שהמשיכו הלאה במסע או חזרו הביתה. ריף פרחה שם, בין ילדים מכל המדינות, צרפת וגרמניה, בולגריה וישראל, אנגליה והודו ומה לא. בליל של שפות, תרבויות, וילדים שכל מה שהם רוצים זה לשחק. טניה מנצחת בקשיחות על המקהלה הזו אבל גם בחביבות, עם צוות גננות מקומיות שמדברות אנגלית במבטא הודי ועושות עם הילדים יצירות לכבוד כריסמס וחנוכה, משחקות איתם קלפים ומלמדות אותם שירים.
הקהילה בגואה מורכבת מעשרות משפחות שמתרכזות בעיקר בחוף פאטנם, שוכרות בתים או דירות מקומיות וזולות יחסית, שולחות את הילדים לבית הספר הבינלאומי או לקייטנה של אלישה ולגן של טניה או גן חבד. חלק מהמשפחות מגיעות לעונה, כלומר לכמה חודשים וחלק, כמונו, לכמה שבועות. התחושה היתה של קהילה מאוד מגובשת, עם הווי פנימי חזק שקצת קשה להכנס אליו אם אתה לא מכיר מישהו מבפנים, אבל יכול להיות שחלק מהסיבה לכך היא ההרכב המשפחתי המוזר שלנו, עם סבתא ואמא שלא ממש מתות על הים ורק מגיעות לשם כי חייבים.
אז מה עוד עשינו בגואה עם סבתא- יצאנו לשייט לראות האכלת עיטיים,
עשינו מלא סידורים וקניות בצ'אודי (הכפר הסמוך), ביקרנו כל יום במקום של הכביסה ללטף את גורי החתולים עד שנתנו אותם למשפחה אחרת,
נסענו לסופש באנגונה (ועל כך ברשומה נפרדת), הכנו מלא פסטה ומרק עדשים וברוקולי וכרובית ולבנה של סבתא, היינו בים ושוב בים ושוב בים, ישבנו במרפסת החמה של הדירה שלנו (יותר נכון סבתא ישבה שם בצהרים וגם כל ערב ושתתה תה),
אכלנו גלטו (יעני גלידה) בגלידריה שפתחו ממש לידינו כמעט כל יום,
חיפשנו מתנות לנכדות האחרות של סבתא שנשארו בארץ, הדלקנו חנוכיות ושרנו שירים.
באחד הימים סבתא ראה שיש לה פריחה מוזרה על הרגלים והלכנו לבקר במרפאה המקומית שם נתנו לה תרופה לאלרגיה וסירופ לשתיה בבקבוק משומש שראה ימים טובים יותר ואבקת טלק ריחנית בקופסת פלסטיק שמישהו קילף ממנה את התווית. הזיה הודית במייטבה.
לקראת סוף דצמבר אופיר הבין שהוא יכול להקדים את הטיסה שלו חזרה להודו בכמה ימים והפתיע את הילדים כשהגיע בדיוק למסיבת הכריסמס בגן של ריף
ולמחרת ליום האחרון בקייטנה של פלג ותבל וככה גם הבין קצת ממה שעבר על שאר המשפחה בשבועות האחרונים. יומיים אחרי שאופיר הגיע סבתא פרסה כנפים ועלתה על טיסה חזרה הביתה. היה כל כך עצוב להפרד אחרי יותר מחודש אינטנסיבי של המון ביחד, לינה משותפת, הרבה חיבוקים וצחוקים עם סבתא. תבל וריף לא הצליחו להרגע במשך דקות ארוכות אחרי שנפרדנו ממנה למטה כשעלתה לבדה על מונית שתיקח אותה לשדה התעופה בגואה.
סבתא פנינה- היה לנו העונג והזכות לבלות איתך ואנחנו ממש ממש מקווים שתבואי שוב לבקר.
אופיר הגיע עם מלא אנרגיות, לחזור לטיול בפול פאוור והימים שלנו השתנו משגרה עצלה של בית וים לשגרה של עשיה וטיולים.
ומה עשינו עם אופיר בעשרה ימים שנותרו לנו בגואה: יצאנו לשייט לראות דולפינים אבל הם לא ממש יצאו לשחיה באותו יום ואנחנו הסתפקנו בביקור בהאני-מון ביץ',
נסענו ליום טיול למפלים ולחוות תבלינים.
יום שבו הכרנו עוד שתי משפחות מטיילות ובילינו איתם יחדיו והיה יום מושלם. ריף השתתפה בקייטנה של עופרי, נערה בת 14 שהצליחה להפעיל בביתה שבחוף ראג'באג חבורה של שישה זאטוטים וריף התאהבה בה מעל לראש. בילנו מלא בים ובים ובים, חגגנו יומולדת לאחד האבות מהקהילה ביחד עם חברים. היינו בשיעור יצירה אצל ארטי,
בילינו בשוק קח תן לילדים שארגנו בקהילה,
ביקרנו אצל רופא השיניים המזמר בפאלולים לבדיקה שגרתית ולניקוי אבנית לעטר, אופיר ופלג וגילינו שבריאות השיניים שלנו מצויינת למרות ריבוי הממתקים. וניסינו להכיר לאופיר בתמציתיות את כל המסעדות שבהן אכלנו בשבועות האחרונים
ובקצרה- לא נחנו לרגע.
ביום יומיים האחרונים שלנו בגואה, הילדים חוו המון פרידות מכל החברים שהם אספו בדרך,
מי שחוותה את הקושי הגדול ביותר היתה תבל שנפרדה בחיבוקים מהחברות הטובות שלה, מקווה שהיא תשוב לפגוש אותן בהמשך המסע או בארץ. המון דמעות ניגבנו בימים האלה. ביום שבו נסענו להאמפי החלטנו לבלות במלון "פאלולים אין" בבריכה ולקחנו לנו חדר במלון לשימוש במהלך היום. זכינו לבלות את היום עם הגולדמנים שיש להם שלוש בנות וכולם השתוללו יחד בבריכה של המלון.
סיום מושלם וממצה לשהות של חודש וחצי בחוף פאלולים/פאטנם/ראג'בג. הילדים הכתירו את גואה כאחד המקומות המושלמים במסע.
ואנחנו, המבוגרים, נפרדנו ממנה בסוג של הקלה, שמחים לשוב ולנדוד, להכיר מקומות חדשים, טעמים חדשים, תרבויות חדשות ולהפסיק לטאטא את החול כל יום. ככה לפחות חשבנו...
לסיכום- התחושה שלוותה אותנו בשהות פה:
"אנחנו כאן אורחים לרגע, הבט סביב, זאת לא התחנה שלנו, אתה מקשיב..."
אהוד בנאי
תגובות
הוסף רשומת תגובה