הרכבת לג׳איפור היתה מתישה וזה היה כמו פרומו קצת לעיר עצמה.
לא היו כרטיסים במחלקה הממוזגת אז קנינו כרטיסים למחלקת סליפר, בלי מזגן, בלי מצעים וכנראה גם שהרבה מהאנשים בלי כרטיסים, אחרת לא ממש אפשר להבין את כל האנשים שניסו לשבת לנו על המיטה. אומנם עלינו בתחנה הראשונה, ככה שהרכבת עוד היתה נקיה ולמרות זאת אופיר העביר מגבון על כל המיטות שיצא שחור ופרסנו סדינים שרכשנו מבעוד מועד בשוק בג׳ייסלמר. הרכבת יצאה לדרך ב 23:30 בלילה ככה שהילדים נרדמו די מהר, פלג ותבל במיטות העליונות ריף והתיקים במיטות האמצעיות ואופיר למטה בצד אחד ועטר ואשד בצד השני. אחרי רבע שעה של נסיעה אופיר קולט שכל מי שחולף בקרון מציץ לעבר ריף כי היא בדיוק בגובה העיניים, חלק מגדילים לעשות ומנסים לצלם בקיצור החליט שהוא ישן במיטה האמצעית והעביר את ריף למיטה התחתונה. ריף מצטנפת בפינת המיטה ועכשיו למי שעובר בקרון נראה שיש שם מיטה ריקה, ואם יש מיטה ריקה אפשר לנסות להשתלט עליה 😂 עד שקולטים את עטר במבט מאיים מגרשת את הפולשים.
הנסיעה בקרונות הסליפר נעשית עם דלתות פתוחות. כל הפיח נכנס פנימה, הרוח נוראית ובמקרה בקרון שלנו גם החלון לא ממש נסגר וכל הזמן נפתח. הדרגשים צרים וקצרים ולעטר ואשד ביחד די צפוף אבל לפחות לא קר.
בסוף נהיה בוקר. מתעוררים לאט לאט ומנשנשים כריכים שהכנו ועוגיות ובסביבות 11 נוחתים בתחנה בג׳איפור. הזמנו לינה במונלייט פאלאס הוטל, גסטהאוס שקיבלנו עליו המלצה מאמא ובת שפגשנו בפושקר וגם בג׳אייסלמר ומהמקום שולחים ריקשה שתיקח אותנו. ריקשה אחת לאופיר ולתיקים ורקשה אחת לעטר ולילדים. הנהג של עטר, ראוף שמו, מדבר אנגלית טובה, ואנחנו קובעים איתו להמשך היום לנסוע לקראת שקיעה למקדש הקופים.
בגסטהאוס אנחנו אוכלים ארוחת בוקר בינונית מינוס, מקבלים את החדר שלנו שהוא גדול ומרווח עם שתי מיטות זוגיות והפעם בלי מזרונים על הרצפה ואנחנו רובצים בו עד 16:30 בערך כשראוף הנהג בא לאסוף אותנו.
בדרך הארוכה למקדש הקופים נופל לנו האסימון שזו עיר ענקית, אין שום אזור שבו מתרכזים התיירים, אין רחוב מסעדות וחנויות שכיף ללכת בו לאיבוד ובעצם למרות שלא עפנו על האוכל בגסטהאוס אי אפשר פשוט לרדת למטה ולמצוא מקום אחר לאכול. כשאנחנו מגיעים למקדש הקופים מתרכזים סביבנו עשרות קופים שנראים קצת תוקפנים וגם עשרות הודים שמציעים לשמור עלינו מפני הקופים. אז כיוון שנרשמה היסטריה קלה בקרב המשתתפים (=עטר) בעיקר בעקבות סיפורי התוקפנות של קופי פושקר לקחנו לנו מגן אנושי, שאותו ליווה מגן אנושי קטן יותר בן 7. הטיפוס למעלה סביר, הקופים לאורך כל הדרך אבל לא הערכנו נכון את הזמנים להגיע למקום והעובדה שיש טיפוס וכבר מתחיל ממש להחשיך.
ה״מגן״ חולף על פני המקדש עצמו, לאל האנומן, שהוא לא מעניין במיוחד ומציע להמשיך לכיוון האגם שם יש מקבץ מקדשים (וקופים) נוספים ואנחנו ממשיכים. בדרך הוא מחלק לילדים בוטנים שרכשנו והם מאכילים את הקופים. הדרך מפותלת, עליה ואז ירידה ושוב עליה ואנחנו כבר לא בטוחים שנגיע לאנשהו. אשד על הגב של עטר וריף מתעייפת די מהר מהריצה המשוגעת ואופיר וה״מגן״ סוחבים אותה בתורות. בסוף מגיעים לאגם והמראה באמת סוריאליסטי ויפה,
רק בפעם הבאה עדיף שעה שעתיים לפני. קצת תמונות ואנחנו מטפסים, עולים ויורדים את כל הדרך חזרה לנהג הריקשה שמחכה לנו למטה.
ג׳ייפור מתגאה במגוון המסעדות שיש בה, מכל הסוגים והמינים ואפליקציות המשלוחים עובדות שעות נוספות. אחרי קצת מחקר, ביקשנו בחזור לרדת במסעדה שמגישה גם מנות מהמטבח הים תיכוני, כלומר פלאפל, פיצה, וסלט יווני. היה טעים! ממש! פתיחה מעולה לתחילת שבוע ההולדת של פלג.
בבוקר למחרת אנחנו קובעים עם ראוף, נהג הריקשה מאתמול, לעשות סיבוב בכמה נקודות תיירותיות בעיר.
אבל לפני היציאה לדרך אופיר קונה בלונים לשבוע הולדת ואנחנו מנפחים ומעירים אותו בשירים.
את הסיור בעיר התחלנו דווקא מחוץ לה, במבצר אמבר שם אנחנו מטפסים ברגל למעלה למורת רוחם של כל נהגי הג’יפים שממש ממש רוצים לקחת אותנו למעלה ברכב.
הנוף משגע, בעיקר החומה שמקיפה את האזור שסביב המבצר. ברחבת הכניסה אחרי הטיפוס הילדים עושים סיבוב בסגווי, אפילו ריף, שמי היה מעלה בדעתו לתת לה בכל מקום אחר בעולם לעלות על הכלי הזה.
מייד אנחנו מנכסים את הסיבוב לטובת שבוע ההולדת של פלג וקוראים לזה ״סגווילדת״. אחכ צופים במופע תאטרון בובות
ולסיום מחליטים שממש אין צורך להכנס למבצר במחיר מופקע של מאות רופי ועשינו את דרכנו מטה ברכב חשמלי שנראה כמו צעצוע, לבקשת הילדים.
משם אנחנו ממשיכים לעצירה ליד הווטר פאלאס לתמונות. הדיסוננס בין הארמון היפה באמצע האגם לכל הטינופת באזור ממנו צופים עליו ובמים עצמם עצוב ממש. ואף על פי כן, עשרות הודים עושים שם צילומים רומנטיים, עם צלמים מקצועיים. מסתבר שהארמון היה פעם סתם ארמון רגיל שהוצף במים וככה הפך להיות ווטר פאלאס.
משם לארוחת צהרים במסעדה שראוף המליץ עליה. למרות הספקנות המסעדה היתה מפוצצת והאוכל היה מצויין. לאחר מכן נסענו לכיוון ג׳נטר מאנטר, שם יש עשרות מוניומנטים ששימשו לכל מיני מדידות זמן, אסטרונומיה ואסטרולוגיה. לקחנו מדריך שהאנגלית שלו היתה זוועה אבל בכל זאת הצלחנו להבין מה חלק מהמבנים מודדים ואיך.
מהעבר השני של הכביש נמצא הסיטי פאלאס, הכניסה יקרה והשעה כבר מאוחרת אז התקשרנו לראוף שיקח אותנו חזרה לגסטהאוס. לארוחת ערב אנחנו מזמינים משלוח מפיצה דומינוס הישר לגסטהאוס ונהנים מכל ביס.
בבוקר (המאוחר) שלמחרת אנחנו נוסעים לקניון מטורף שנמצא ליד שדה התעופה, world trade park
הקניון סופר מערבי, חדש, נקי, ממוזג עם חנויות כמו בקניון ואוכל כמו בקניון ושרותים כמו בקניון וגימבורי כמו בקניון וארקייד כמו בקניון. אנחנו נהנים מכל השפע הזה. יום של בריחה מהמציאות ההודית. אפילו סושי מצאנו שם אחרי חפירות בלתי פוסקות של הילדים מאז סינגפור.
אחרי נאגטס וגלידת פרידה ממקדונלדס פלג ואופיר ממשיכים בריקשה לסרט הודי לכבוד שבוע ההולדת של פלג בקולנוע הגדול ביותר בהודו, ראג׳ מנדיר. אולם תאטרון שהוסב לקולנוע ויש בו 1000 מקומות. הקהל פחות משולהב מששמענו ודמיינו אבל בכל מקרה מדובר בחוויה שונה ומיוחדת.
בנתיים בקצה השני, עטר והבנות מנסות לתפוס מונית חזרה לגסטהאוס וזה לוקח מלא מלא זמן אבל בסוף הן מגיעות קצת לפני שפלג ואופיר חוזרים.
בבוקר מוקדם מידי אנחנו נפרדים מרג׳אסטן לשלום ועולים על הרכבת של 8 בבוקר לכיוון אגרה.
תגובות
הוסף רשומת תגובה