נסיעת מונית מפושקר לאג׳מר ואנחנו שוב בתחנת ברכבת. קולי הודי מעמיס את התיקים והמזוודה על עגלה ואנחנו צועדים לכיוון הרכבת שתיקח אותנו לג׳ודפור. במקום לעלות ולרדת במדרגות אנחנו משתרכים אחריו לכיוון אחד הקצוות של התחנה שם נגמרים הרציפים ואפשר לחצות את המסילות הרבות (לא ממש בבטחה אם מישהו שאל את עצמו) וזה נחקק כחוויה הודית הזויה, במיוחד כשעוברת רכבת שצופרת לידנו וכולם קופצים מבהלה.
הקולי תמורת עוד 50 רופי גם ממתין איתנו שתגיע הרכבת ומעמיס את התיקים לקרון. מחלקת 3ac, מחלקת שינה ממוזגת, שלושה דרגשים שינה בכל צד כשהאמצעים מתקפלים לישיבה נוחה השעות העירות ובצד שתי מיטות נוספות. החלטנו שלמרות שאנחנו לא חייבים, כי משלמים רק מגיל 5, לקנות כל פעם 6 מיטות כדי שנהיה רק אנחנו במשבצת שלנו. מיטה אחת אנחנו מנצלים לשים את כל התיקים שלא נכנסים מתחת לספסלים ובשאר הילדים יכולים לטפס חופשי, לעלות לרדת, לשכב, לשבת. רכבת השינה צפופה יותר משזכרנו אותה מהטיול הקודם שלנו בהודו, עוד לפני הילדים, אבל בשבילם זה שיא ההתרגשות וכר פורה למריבות והשתוללות.
זו נסיעת צהריים, של חמש וקצת שעות ורובה עוברת עלינו בהערות בלתי פוסקות של לא לריב, לא להציק, לא להרביץ, לא לצעוק. היה מתיש.
כשאנחנו מגיעים לתחנה הסופית בג׳ודפור אנחנו מותשים ושמחים לרדת. אחרי שאנחנו נדחסים בריקשה אחת עם כל הציוד, קצת התברברות ואנחנו מגיעים לגסטהאוס שלנו בעיר הכחולה. בניגוד לאודייפור, שם החיים על הגגות, אבל לא במעט מקומות יש מעלית, בג׳ודפור לא שמעו על ההמצאה ואופיר מטפס לראות אופציה לכמה חדרים והוא בוחר בקומה הגבוהה שם יש נוף מדהים למבצר.
במשך הימים בג׳ודפור אנחנו קצת מקללים בלב על הבחירה כי כל פעם ששוכחים משהו בחדר צריך לטפס 80 מדרגות, בסגנון הודי, כלומר בגבהים שונים, מחומרים שונים ובזוויות שונות.
בג׳ודפור אנחנו מעבירים שלושה לילות באיזי. בבוקר הראשון אוכלים ארוחת בוקר ושותים קפה ממש מוצלח בבית קפה
שהוא גם אוסף אקלקטי של יצירות ופסלים שם אנחנו פוגשים את אתי ואריאל, אמא ובת שמטיילות יחד במזרח ומציעים להן להצטרף אלינו לשולחן לארוחת הבוקר. הבוקר עובר בנעימים ואנחנו ממשיכים איתן לאכול גלידה כבר לקראת שעת צהרים. אחרי הגלידה אנחנו מעבירים לא מעט זמן סביב מאגר מים עתיק עם מדרגות מוזרות שנמצא ממש ליד הגלידה
לקראת ערב אנחנו הולכים לאכול במסעדה, שגם אליה צריך לטפס כמובן, שמגישה עוף! אחרי שלושה שבועות בלי בשר זה די משמח, בעיקר את אמא ואבא.
יום למחרת אנחנו נוסעים למבצר שמשקיף על העיר,
ואז לביקור במיני טאג׳ מאהל
ואריזות לקראת הנסיעה שלנו הערב ליעד הבא- ג׳ייסלמר. אחרי לייט צ׳ק אאוט, קצת חיבוקים של הילדים עם בעלות המקום וכיבוד בממתקים, אנחנו נדחסים שוב בריקשה אחת לכיוון הרכבת. אנחנו מקדימים והרכבת מאחרת וביחד נוצרת המתנה של איזה שלוש על הרציף. הרכבת שמגיעה מבאסת קשות, לא היה מקום במחלקה הממוזגת אז נאלצנו לקחת מחלקת סליפר, ללא מזגן. הרכבת שמגיעה כבר עברה איזה 20 שעות נסיעה. התא שלנו מטונף ובחמש השעות הבאות, שמסתיימות ב 22:30 בלילה אנחנו רק מקווים לא להדבק באיזה זיהום 😂.
תגובות
הוסף רשומת תגובה