סינגפור- בין מזרח למערב - Singapore - between East and West

טיסה מסידני של יותר מידי שעות עוברת יחסית סביר, המטוסים של קוואנטס מפנקים והילדים מבדרים את עצמם לבד רוב הזמן. 
כשכבר חשוך בחוץ אנחנו נוחתים בסינגפור ומחפשים את הדוכן של המוניות הגדולות. אין שום מונית בנמצא והסדרנית אומרת שזה יקח משהו כמו 40 דקות עד שעה אז אנחנו מחליטים לקחת שתי מוניות קטנות ולנסוע למלון שסגרנו מבעוד מועד- Furama city center. המלון ענקי ונראה שראה ימים טובים יותר, קצת טחוב, אבל הילדים מבסוטים, והנוף מהכניסה הוא סינגפורי טיפוסי, מבני ענק עם מרפסת צמחיה בכל קומה(תקנה עירונית! לטובת שמירה על חזות רעננה וירוקה בעיר).



קצת על סינגפור:
 זו דמוקרטיה בכאילו, למה בכאילו כי יש מפלגה אחת שלטת שחלק מהתפיסה שלה היא שבמקומות שלא הצביעו לה, היא פחות משקיעה,  זו מדינת עיר, עם חוקים מאוד נוקשים, וזאת כדי להסדיר מקום אחד שמכיל: סינים, הודים, מוסלמים ואירופאים, שיטת השילוב (באנגלית: "Multiracialism") בסינגפור היא התיאורטית והמעשית של קיום ושימוש במגוון תרבותי ואתני על מנת ליצור מגמה יחידה ואחדה בחברה הסינגפורית. מטרתה העיקרית היא לחזק את יחידות החברה בעוד יושר מגוון התרבותי והאתני.
סינגפור מהווה בית כולל למגוון רחב של אתניות ותרבויות, כולל מיעוטים גדולים של סינים, מלאים, הודים ומוסלמים, והם גם מוגנים ומעודדים לשמור על זהותם התרבותית והדתית. נציגות רבה של המגוון התרבותי והאתני גם נמצאת בממשלת סינגפור, החינוך, ובשוק העבודה. כללי השיוויון והזכויות האזרחיות מתיישבים על רקע של ייצוב הזהות התרבותית של האוכלוסייה המגוונת של סינגפור.
מבחינה תיאורטית, השיטה עוסקת במושג "התיקון החברתי" (Social Cohesion) שהוא המגמה להפחית את התחושות של גזירות והתנגדות בין האתניות והתרבויות השונות ולחזק את הרגש לשיוויון ולשותפות בחברה.
ניתן לראות יישום מעשי של שיטת השילוב בתחומים כמו החינוך, קיום חגים דתיים מרכזיים, הקרבה שוויונית למשרדים ומקומות עבודה, וגם בהגנה על שפתם ותרבותם של המיעוטים השונים בחברה. כמו כן, עשויים להיות שימושים פוליטיים במילוי כמויות מסוימות מהמיעוטים התרבותיים בכנסת וברשויות המקומיות כדי להבטיח נציגות ושיוויון.
מבחינה פרקטית, השיטה התפתחה לאורך השנים בתקופת פיתוח סינגפור, ומשלבת אמצעים חינוכיים ומדיניים כדי לקדם את החיבור וההבנה התרבותית בין קבוצות האוכלוסייה השונות. התקוממות לגזירות, שנפוצה בעיקר ברבעים הגדולים של הערים הגדולות, נראית כי יורדת בכלל בימינו, ומשטר סינגפור עדיין משקיע מאמצים כדי לחזק את המגמה לשיוויון ולשלום חברתי.
סינגפור, בגלל אופיה המנוהל בקפידה על ידי אכיפה המשולב בעונשים מרתיעים, מצליחה לשמור על בטחון אישי גבוה מאוד ולהרים כמה מיזמים יחודיים, של אנגרגיה, ושילוב צמחיה ובניינים, גינות עם עצי פלדה משולבי צמחיה וכד'..
אבל....אחרי השמועות שסינגפור היא בית מרקחת, ואפשר לאכול מהרצפה, ההגירה של ההודים והסינים-האנים בצורה מוגברת עושה את שלה, וכבר יש בדלי סיגריות ברחובות וכמה רחובות מפתיעים בלכלוך .....

אז מאוסטרליה הגענו סוף כל סוף מלון אמיתי, שני חדרים עם דלת מקשרת וחדר אוכל שאפשר בתוספת תשלום לאכול בו ארוחת בוקר אסיתית מערבית.  
בבוקר למחרת אנחנו יוצאים מהמלון אחרי ארוחת הבוקר, לכיוון הרכבת התחתית על מנת לנסוע לגנים הבוטנים. היציאה מהמלון היא בגשרים עיליים שחוצים לקניון הקרוב ומשם במערכת מעליות ומדרגות נעות עוברים לתחנת הרכבת. בדרך אנחנו פוגשים במכונה אוטומטית שסוחטת מיץ תפוזים טרי ללא מגע יד אדם. טעים לאללה. 
אחרי החורף באוסטרליה אנחנו חוטפים את החום והלחות לפנים בגנים הבוטנים, Jacob Ballas Children's Garden,
 

 ובכל זאת מצליחים להעביר שם שעתים בערך בשוטטות בשבילים ובביקור באזור הילדים ששם יש כל מיני גשרים וטרזן, אומגה וטרמפולינה ומסלול מכשולים ואנחנו גם עושים עצירה למשהו מרענן בבית הקפה שבמקום. 
משם אנחנו ממשיכים לאזור המרינה ביי ומחפשים קניון שיש בו חנות תינוקות לקנות מנשא חדש במקום זה שאיבדנו, לא ברור איך, בסידני. הקניון והמזגן שבו גרר אותנו ליותר מידי זמן אבל בגלל שיום ראשון ויש מופע אורות מיוחד על החוף, החלטנו שחייבים לזוז ונסענו לכיוון קניון vivo city ולמרות שממש תכננו לחצות לכיוון סנטוזה מצאנו את עצמנו מתעכבים גם פה במשחקים על הגג במין בריכה רדודה שאפשר ללכת בה והמים מגיעים עד הברכיים. 

כשהתחיל להחשיך חצינו ברכבת לאי המלאכותי סנטוזה לצפות במופע האורות על החול שיש תמיד בימי והתחיל להחשיך, התחיל מופע האורות. עטר כבר היתה די גמורה ומצאה לה נקודה לשבת על החול ואופיר והילדים פיזזו ברחבת האורות וצפו יחד במופע שמתרחש גם בכיוון הים. 

בסיום המופע עטר כבר היתה ממש חלשה ולא הצליחה כמעט ללכת לרכבת. היא סבלה מסחרחורות ובחילה והיה מסע קשוח חזרה לחדר.

בבוקר למחרת אנחנו יוצאים לברר מה יהיה עם הטיסה שלנו להודו, בימים האחרונים אנחנו לומדים ששעה וחצי של קונקשין בין טיסה בינלאומית לפנימית בדלהי זה מאתגר. אז הלכנו למשרדים של אייר אינדיה שם אחרי מלא בדיקות אמרו שאם מכרו לנו ככה את הטיסה, יהיה בסדר. אנחנו מחזיקים אצבעות, על מה שהיה בפועל בהודו אפשר לקרוא בפוסט על האביר האדום (סיפור מתח והרפתקאות בשדה התעופה בניו דלהי):
משם המשכנו לשיטוט ברובע הערבי ואכלנו ארוחת צהרים ערבית נהדרת באחת המסעדות ברחוב. לבנה, חומוס, פלאפל, פלטת בשרים ופיתות טריות . ללקק את האצבעות. 


אחרי ארוחת צהרים שמנו פעמינו ברגל לכיוון הרובע ההודי. עושים הכנה לשבוע הבא, אז ננחת בפעם הראשונה בהרכב משפחתי ברג'אסטן. הרובע ההודי לובש חג לכבוד אחד החגים ההודים החשובים בשנה, הדיוואלי, ואנחנו מספרים לילדים קצת על מה צפוי להם בקרוב. 


משם נסענו ל Gardens by the bay, אחד המייזמים הפסיכים שראינו, פארק ענקי שגולת הכותרת בו הם עצי ענק מתאכותיים שמשמשים כבית גידול לצמחיה טרופית מטורפת ומוארים בלילה בשלל צבעים. אחרי שוטטות בגן, קפה בסטארבאס ונשנושים במקדונלדס אנחנו מתיישבים על הרצפה ב 19:45 ומביטים מעלה לשעה מטורפת של מופע אורות ומוזיקה עוצר נשימה. וכל התענוג הזה לא עולה אפילו דולר סינגפורי אחד. 



כאילו לא הספיק לנו היום העמוס, אנחנו אצים רצים לכיוון המרינה כדי להספיק לעוד מופע , הפעם מופע מזרקות. 

הילדים בהתרגשות שיא אבל למרות כל האורות והרעש, אשד נרדמת ונבהלת כל פעם שיש איזה קטע מוזיקה דרמטי. נראה שהגזמנו היום. מזל שהדרך למלון עוברת ישר מהמופע לקניון, ומשם לרכבת ובגשרים שלמדנו לחבב הישר ללובי של המלון. 
את הבוקר הבא אנחנו מתחילים באיזי בבריכה במלון.

משם זורמים למסז׳ משפחתי בציינה טאון, וכבר צהרים וצריך לאכול. בהמלצת כל המי ומו אנחנו מחפשים את מתחם האוכל  Lau pa sat שזה בעצם מתחם פוד קורט, מלא דוכני מסעדות מכל מיני סוגים שכל אחד בוחר לו מה הוא רוצה לאכול ויושבים יחד, 

אנחנו פחות מצאנו את עצמנו שם ובסוף הבנות אכלו פיצה, וכל השאר הסתפקו באוכל אסיאתי/מקסיקני בינוני. משם המשכנו לביקור באורצ׳רד סטריט, רחוב הקניונים, שהם כל כך מצוחצחים ויוקרתים שהתחושה היא של - אלא לראותם בלבד. נכנסנו לקניון ION וראינו פרסומת על תערכת ברבי חינמית אז הלכנו. התערוכת כללה מאות בובות ברבי בשלל עיצובים והלבשה של מעצבים שונים בהשראת דמויות שונות. זה היה מרתק ממש. 

ליד ראינו שיש מעלית נעולה לנקודת תצפית חינמית בקומה 55 בבנין הקניון אז עלינו, התרשמנו 

והבנו שהשעה היא שעת הרעב וכדאי למצוא מסעדה במהרה. החלטנו לאכול בקניון שליד המלון ונכנסנו ממש בדקה האחרונה למסעדת הוט פוט. מקבלים סיר מרק גדול (למען האמת לקחנו שניים) ומגוון ירקות, איטריות, בשר ורטבים ואנחנו רוקחים לנו את ארוחת הערב. היה מושלם. 


בדרך חזרה הילדים החליטו שסינגפור זה ממש וואו. וזה עוד לפני שביקרו ביוניברסל. 
בבוקר הבא השכמנו קום וחצינו שוב דרך קניון Vivo ברכבת החינמית לכיוון סנטוזה. המטרה היום- ביקור ביוניברסל סטודיוס. הגענו עוד לפני פתיחת השערים כשתור ארוך משתרך בכניסה. אופיר עמד בתור ועטר הלכה קדימה לראות שבאמת אנחנו מחכים במקום הנכון. פתאום פתחו שני תורים נוספים ועטר מצאה את עצמה בין הראשונים בתור החדש ואופיר והילדים הצטרפו אליה בזריזות. בתור ליד עמדו זוג ישראלים צעירים. היא קטנטונת על פלטפורמה והוא גבוה וחתיך. תבל מתחילה להתעקש שמדובר במישהי שדומה מאוד לנועה קירל ואנחנו מורידים אותה מזה כי מה יש לנועה קירל לחפש בסינגפור. היא ממש מתעקשת ואנחנו ממש מתעקשים בחזרה שלא תעשה פדיחות (בדיעבד, כמה שבועות אחרי, קפצה לעטר כתבה במדור רכילות על כך שנועה קירל ובן זוגה הדוגמן היו בנופש בסינגפור). איזה פספוס!

את הכרטיסים רכשנו מראש ולכן הכניסה עוברת צ'יק צאק. על ההתחלה אנחנו מתפצלים- אבא עם פלג, תבל וריף למתקן אחד ואמא ואשד לקרוסלה שמתאימה לבני פחות משנתיים. גם המשך היום עובר עלינו בהתפצלויות והחבירות מחליפים הורה אחד באחד ומתקן או תור אחד באחר. יש תורים של רבע שעה ויש כאלה של שעה אפילו אבל הילדים גיבורים ולא מתלוננים ויודעים להנות מכל רגע. ריף שנמצאת בגובה בעייתי (פחות מ 110 סמ) מתבאסת לפעמים כשלא נותנים לה לעלות אבל מתגברת מהר ונהנת ממה שאפשר. דווקא בשעות אחהצ, כשעה לפני הסגירה, העומס יורד ואנחנו מצליחים לעלות תוך דקות בודדות על מתקנים שבשעות העומס היו אליהם תורים של מעל שעה. 

הסיום כל כך כיפי ומלא אקשן שאנחנו עוזבים את הפארק עם טעם של עוד אבל עם מלא אנדרנלין וחוויות ובמקום לחכות בתור המטורף לרכבת חזרה לאי הראשי, אנחנו צועדים ברגל על גבי הגשר המחבר בין האיים.

 מנפנפים לשלום לאי המושלם הזה כי מחר בבוקר אנחנו עולים על טיסה להודו, בדרך להרפתקאה חדשה.  


תגובות

OurTravelingKids in social