הו הסלע האדום - גרסת אוסטרליה
Who the %$^& is Ayers | מסע משפחתי בין קינגס קניון, אולורו, שדה האורות וקאטה ג'וטה.
תקציר שימושי
יוצאים למדבר - ואז גוגל מפס עושה לנו תרגיל
אחת המטרות העיקריות שבגללן החלטנו לחצות את המדבר הייתה כמובן הביקור בסמל הכי מפורסם של אוסטרליה - האולורו, או Ayers Rock כמו שכינו אותו הלבנים. הר אדיר באמצע המרכז האדום, שקדוש לאבוריג'ינים.
כשהתחלנו לברר מה ואיך, הסתבר שדי בסמוך, כלומר 3-4 שעות נסיעה, יש את קינגס קניון שגם הוא שווה ביקור וגם הוא "ממש" קרוב לאליס ספרינגס. אז אחרי המנוחה באליס ספרינגס יצאנו לדרך.
החלטנו לא לוותר על ארוחת הפנקייקים של יום ראשון בקרוואן פארק, ויצאנו בסביבות 10:00 לכיוון קינגס קניון. הכוונה המקורית הייתה להגיע בסביבות 14:00 ולצאת למסלול בפארק הלאומי, אבל תוכניות לחוד ומדבר לחוד.
שמנו בגוגל מפס את נקודת החניה ובלי יותר מדי התעמקות יצאנו לדרך. 200 ק"מ דרומה והכל עוד נראה לפי התוכנית. ואז הגיעה פנייה ימינה, ואנחנו מגלים שאנחנו על כביש עפר למשך 90 ומשהו הק"מ הבאים.
הנסיעה התחילה באופטימיות. הכביש היה מהודק והמהירות המותרת 80 קמ"ש. אבל תוך כמה דקות התמונה השתנתה: הדרך נהייתה חולית, מלאה מהמורות, והמהירות הממוצעת שאפשר לסבול בלי שכל הקרוואן מאחור יתפרק, והילדים איתו, היא בערך 25-30 קמ"ש.
אנחנו לבד בכביש, וכל הזמן חושבים מה יקרה אם ניתקע פה. בדרך מתפרקים השולחן בפינת האוכל, פתח האוורור בשירותים, וכל מיני גומיות בחלונות יוצאות החוצה. שלא לדבר על הרעידות שמערבלות טוב טוב את שלפוחית השתן ודורשות עצירות פיפי.
הילדים מיואשים קצת מהדרך ומבקשים לרדת לרוץ ליד הרכב. האמת? הם היו יותר מהירים מהקרוואן וזה לא האט אותנו בכלל. השעה שתיים כבר חלפה ואנחנו עדיין בכביש-שביל הארור.
אחרי ה-90 ומשהו ק"מ אנחנו פונים סוף סוף לכביש סלול וכולם חוזרים לנשום רגיל. בעיקר אופיר, שהיה צריך להתמודד עם התענוג המפוקפק של נהיגה בכביש הלא סלול הרציני הראשון שלנו באוסטרליה.
קינגס קניון - שקיעה, מסלולים ופיצול כוחות
עם הכביש הסלול הגיע גם הגשם, ואנחנו מבינים שמסלול כבר לא יהיה היום. מחשבים מסלול מחדש ומכוונים את גוגל למקום הלינה שלנו. חונים, מתחברים, ולאט לאט מזג האוויר מתבהר. אנחנו נהנים מצפייה בשקיעה ומחליטים שמחר נקדיש את הבוקר לטיול בשמורה במקום היום שהתבזבז.
בבוקר תכננו להשכים קום ולהתחיל לצעוד בזריחה, אבל הגוף עוד מפורק מהנסיעה של היום הקודם ואנחנו מותחים את השינה עוד קצת. בחוץ יום שמשי מקסים, ובשמונה בערך מניעים את הקרוואן כשבתוכנית פיצול: עטר, פלג ותבל יעשו את המסלול המפורסם של קינגס קניון - The Rim Walk. אופיר, ריף ואשד ילכו בתוך הקניון במסלול הפשוט יותר.
מסלול ה-Rim משגע. הוא מתחיל בטיפוס של חצי שעה ו-500 מדרגות אבן, ואחר כך ממשיך בהליכה לאורך המצוק עם נקודות תצפית מקסימות, בורות מים נסתרים ונוף משגע. גם המסלול למטה לא מאכזב, וכולם יצאו מרוצים.
ממשיכים ליולרה - והשקיעה הראשונה באולורו
ארוחת חטיפים לצהריים ואנחנו בדרכנו ליולרה, הכפר שממנו יוצאים לביקור באולורו. שלוש שעות לאחר מכן אנחנו בקרוואן פארק, בדיוק בזמן לגלות שגם מחר צפוי גשם.
מתלבטים אם להאריך ביום, משני לילות לשלושה, ומחליטים שנחליט בהמשך. מתארגנים בקרוואן פארק, אוכלים ארוחת ערב מוקדמת על האש, מתכננים את הימים הבאים, וגם מגלים שלצערנו אין מקומות פנויים לביקור ב-Field of Light בימים הקרובים. מתבאסים קלות ויוצאים לראות את השקיעה באולורו.
הלילה גשום. ביום למחרת רצינו לראות את הזריחה, אבל מתלבטים אם שווה לקום לאור מזג האוויר. בסוף מוותרים לילדים שממשיכים לישון, והמבוגרים הולכים לראות את הזריחה. העננות דווקא מוסיפה לה נופך מכושף.
מקיפים את אולורו באופניים
ב-9:00 בבוקר אנחנו אמורים לקבל את האופניים ששכרנו ולצאת להקיף את אולורו ברכיבה של 15 ק"מ. מתלבטים מה נעשה לאור מזג האוויר, ומגלים שאם לא יסגרו את המסלול אנחנו נשלם על השכירות גם אם ניקח את האופניים וגם אם לא.
למזלנו הגשם הופך לטפטוף, אנחנו מתלבשים טוב ויוצאים לדרך. פלג ותבל, כל אחד על אופניים משלו. עטר מרכיבה את אשד על כיסא תינוק, וריף באופניים עם גלגל אחד שמחוברות לאופניים של אופיר.
כולם מאושרים חוץ מריף, שקצת פוחדת ולא משלימה עם זה שהיא לא קיבלה אופניים לעצמה. היא כנראה לא ממש מבינה כמה ארוך זה הולך להיות. אחרי חצי קילומטר, כמו שאמר המדריך, היא נרגעת ומתחילה גם היא ליהנות מהאירוע.
מתקרבים לסלע הענקי הזה, שהוא בעצם דיונה שהתקשתה, ונפעמים מהגובה והגודל. רואים את השביל שפעם היו מטפסים בו על ההר, אבל היום כבר אסור בגלל קדושת המקום. הגשם בא והולך, ובשלב מסוים אנחנו מתחבאים מתחת לסלע ענק שהתנתק מההר, בטח לפני אלפי שנים.
הרכיבה, על אף שהיא מישורית, חלקה בחול וחלקה סתם בשבילים, מאתגרת יותר משחשבנו. אחרי שלוש שעות עם הפסקות לאוכל וכיבודים, אנחנו מחזירים את האופניים והולכים לשתות קפה ושוקו חם במרכז המבקרים, שהוא גם מרכז התרבות האבוריג'ינית ויש בו הסברים על המקום, האמנות, ההיסטוריה והדת.
בשעה 14:30 בערך חוזרים לקרוואן פארק לארוחת צהריים, מנוחה וכביסה, רק כדי לאגור כוחות ולצאת לראות שקיעה מכיוון אחר.
Field of Light - ריף ואופיר קמים בחמש בבוקר
בזמן שהיינו בטיול האופניים קיבלנו שיחה שבישרה שהתפנו שני מקומות לסיור ב-Field of Light, והחלטנו שאופיר וריף יקומו מוקדם מוקדם לסיור.
ב-21:00 כולם כבר במיטות. אופיר וריף מכוונים שעון מעורר, וכשהוא מצלצל ריף קמה בלי להתלונן. צחצוח שיניים וצעדה לכיוון האוטובוס שאסף אותה ואת אופיר לסיור ב-5 בבוקר.
שדה האורות הוא מיזם שאפתני של אמן בריטי, שבחר באזור מישורי ומבודד בסביבה והתקין בו 50,000 נורות צבעוניות וסולריות שמחליפות צבעים ויוצרות מרבד אינסופי, שבחשיכה נראה כמו שדה פרחים. אופיר וריף משוטטים בשבילים שבין ה"פרחים" עד שהשמש עולה, וחוזרים אחרי הזריחה עייפים ומרוצים ישר למיטה בקרוואן להמשיך את שנת הלילה.
קאטה ג'וטה - הרבה ראשים ועמק הכובעים האבודים
בבוקר אנחנו מבקרים בהר אולגה, או בשמו האבוריג'יני קאטה ג'וטה. זוהי דיונה שנמצאת במרחק חצי שעה מהאולורו והיא חלק מהפארק הלאומי. פירוש השם קאטה ג'וטה הוא "הרבה ראשים", ואכן הדיונה מורכבת מכמה חלקים או גבעות.
אנחנו עוצרים לתצפיות וצילומים, ויוצאים למסלול הליכה בעמק הרוחות. בנקודת התצפית הרוח כל כך חזקה שאופיר נותן למקום את הכינוי "עמק הכובעים האבודים", ומספר את הבדיחה על ה-Valley of the Lost Hats לכל תייר שהולך מולנו בדרך חזרה.
לקראת 14:00 אנחנו מסיימים את הטיול ויוצאים חזרה לדרכים, לכיוון היעד הבא שלנו - עיירת הכורים קובר פדי, אליה נגיע רק מחר.
לסיכום, לא בכדי אולורו הוא אחד הסמלים הגדולים של אוסטרליה. יש בגודל ובעוצמה שלו משהו מכשף, וגם הבידוד שלו והמרחק המטורף מכל מקום אחר באוסטרליה מוסיפים לזה. העלויות לביקור ולסיורים פסיכיות, אבל היה שווה את זה.
תגובות
הוסף רשומת תגובה