הו הסלע האדום - גרסת אוסטרליה - Who the %$^& is Ayers

אחת המטרות העיקריות בגללן החלטנו לחצות את המדבר היה כמובן הביקור בסמל הכי מפורסם של אוסטרליה, האולרו (או אירס רוק כמו שכינו אותו הלבנים), הר אדיר באמצע המרכז האדום, שקדוש לאבוריג’ינים. כשהתחלנו לברר מה ואיך הסתבר שדי בסמוך, 3-4 שעות נסיעה, יש את הקינגס קניון שגם הוא שווה ביקור וגם הוא ״ממש״ קרוב לאליס ספרינגס. אז יצאנו למסע אחרי המנוחה באליס ספרינגס. החלטנו לא לוותר על ארוחת הפנקייקים של יום ראשון בקרוואן פארק ויצאנו בסביבות 10:00 לכיוון הקינגס קניון. הכוונה המקורית היתה להגיע בסביבות 14:00, ולצאת למסלול בנשיונל פארק אבל תוכניות לחוד…

שמים בגוגל מפס את נקודת החניה ובלי יותר מידי התעמקות יוצאים לדרך. 200 קמ דרומה והכל עוד נראה לפי התוכנית ואז… פניה ימינה ואנחנו מגלים שאנחנו על כביש עפר למשך 90 ומשהו הק״מ הבאים. הנסיעה מתחילה באופטימיות, הכבוש מהודק והמהירות המותרת 80 קמ״ש. אבל תוך כמה דקות התמונה משתנה, הדרך נהיית חולית ומלאת מהמורות והמהירות הממוצעת שאפשר לסבול בלי שכל הקרוואן מאחור יתפרק והילדים גם, היא בערך 25-30. אנחנו לבדינו בכביש ורק חושבים מה יקרה אם במקרה ניתקע פה. בדרך מתפרק השולחן בפינת האוכל, פתח האיוורור בשירותים, כל מיני גומיות בחלונות יוצאות להן החוצה. שלא לדבר על כל הרעידות שמערבלות טוב טוב את שלפוחית השתן וצריכים לעצור להפסקות פיפי. הילדים מיואשים קצת מהדרך ומבקשים לרדת לרוץ ליד הרכב, האמת שהם היו יותר מהירים מהקרוואן וזה לא האט אותנו בכלל. השעה שתיים כבר חולפת ואנחנו עדיין בכביש/שביל הארור. 

אחרי ה 90 ומשהו ק״מ אנחנו פונים לכביש סלול וכולם חוזרים לנשום רגיל. בעיקר אופיר שהיה צריך להתמודד עם התענוג המפוקפק של נהיגה בכביש הלא סלול הראשון הרציני שלנו באוסטרליה. 

עם הכביש הסלול מגיע גם הגשם ואנחנו מבינים שמסלול לא יהיה היום… מחשבים מסלול מחדש ומכוונים את הגוגל למקום הלינה שלנו. חונים ומתחברים ולאט לאט מזג האויר מתבהר ואנחנו נהנים מצפיה בשקיעה ומחליטים שמחר נקדיש את הבוקר לטיול בשמורה במקום היום המבוזבז. 

בבוקר תכננו להשכים קום ולהתחיל לצעוד בזריחה אבל הגוף עוד מפורק מהנסיעה של היום הקודם ואנחנו מותחים את השינה עוד קצת. יום שימשי מקסים בחוץ ובשמונה בערך מניעים את הקרוואן כשבתוכנית פיצול- עטר, פלג ותבל יעשו את המסלול המפורסם של הקינגס קניון the Rim 

ואופיר, ריף ואשד ילכו בתוך הקניון במסלול הפשוט יותר.

 מסלול הRim משגע, מתחיל בטיפוס של חצי שעה ו 500 מדרגות אבן ואחכ הליכה לאורך המצוק עם נקודות תצפית מקסימות, בורות מים נסתרים ונוף משגע. גם המסלול למטה לא מאכזב וכולם יצאו מרוצים. 

ארוחת חטיפים לצהרים ואנחנו בדרכינו ליולרה, זה הכפר שממנו יוצאים לביקור באולרו. שלוש שעות לאחר מכן ואנחנו בקרוואן פארק בדיוק בזמן לגלות שגם מחר צפוי גשם. מתלבטים אם להאריך ביום (משני לילות לשלושה) ומחליטים שנחליט בהמשך. מתארגנים בקרוואן פארק, אוכלים ארוחת ערב מוקדמת

 ומתכננים את הימים הבאים וגם שלצערינו אין מקומות פנויים לביקור בfield of lights בימים הקרובים. מתבאסים קלות ויוצאים לראות את השקיעה באולרו. 

הלילה גשום וביום למחרת רצינו לראות את הזריחה אבל מתלבטים אם שווה לקום או לא לאור מזג האויר. בסוף מוותרים לילדים שממשיכים לישון והמבוגרים הולכים לראות את הזריחה והעננות דווקא מוסיפה לה נופך מכושף. 

ב 9:00 בבוקר אנחנו אמורים לקבל את האופנים ששכרנו ולצאת להקיף את אולרו ברכיבה של 15 קמ. מתלבטים מה נעשה לאור מזג האויר ומגלים שאם לא יסגרו את המסלול אנחנו נשלם על השכירות גם אם ניקח את האופנים וגם אם לא. אבל למזלנו הגשם הופך לטפטוף ואנחנו מתלבשים טוב ויוצאים לדרך. פלג ותבל, כל אחד על אופנים משלו. עטר מרכיבה את אשד על כיסא תינוק וריף באופנים עם גלגל אחד שמחוברות לאופניים של אופיר. כולם מאושרים חוץ מריף שקצת פוחדת ולא  משלימה עם זה שהיא לא קיבלה אופניים לעצמה… היא כנראה לא ממש מבינה כמה ארוך זה הולך להיות. אחרי חצי קילומטר, כמו שאמר המדריך, היא נרגעת ומתחילה, גם היא, להנות מהאירוע. מתקרבים לסלע הענקי הזה, שהוא בעצם דיונה שהתקשתה ונפעמים מהגובה והגודל. רואים את השביל שפעם היום מטפסים בו על ההר אבל היום כבר אסור בגלל קדושת המקום. הגשם בא והולך ובשלב מסויים אנחנו מתחבאים מתחת לסלע ענק שהתנתק מההר, בטח לפני אלפי שנים. הרכיבה, על אף שהיא מישורית, חלקה בחול וחלקה סתם בשבילים והיא מאתגרת יותר משחשבנו. אחרי רכיבה של שלוש שעות עם הפסקות לאוכל וכיבודים, אנחנו מחזירים את האופניים והולכים לשתות קפה ושוקו חם במרכז המבקרים שהוא בעצם מרכז התרבות האבורגינית ויש שם הסברים על המקום, האומנות ההיסטוריה והדת. 

בשתיים וחצי בצהרים חוזרים לקרוואן פארק לארוחת צהרים, מנוחה וכביסה, רק כדי לאגור כוחות ולצאת לראות שקיעה מכיוון אחר. 

בזמן שהיינו בטיול אופנים קיבלנו שיחה שבישרה שהתפנו שני מקומות לסיור ב fields of lights והחלטנו שאופיר וריף יקומו מוקדם מוקדם לסיור.

ב 21:00 כולם כבר במיטות, אופיר וריף מכונים שעון מעורר וכשהוא מצלצל ריף קמה בלי להתלונן, צחצוח שיניים וצעדה לכיוון האוטובוס שאסף אותה ואת אופיר לסיור ב 5 בבוקר. שדה האורות הוא מייזם שאפתני של אמן בריטי שבחר באזור מישורי ומבודד בסביבב והתקין בו 50,000 נורות צבעוניות, סולריות, שמחליפות צבעים ויוצרות מרבד אינסופי שבחשיכה נראה כמו שדה פרחים. אופיר וריף משוטטים בשבילים שבין ה״פרחים״ עד שהשמש עולה וחוזרים אחרי הזריחה עייפים ומרוצים ישר למיטה בקרוואן להמשיך את שינת הלילה. 

בבוקר אנחנו מבקרים בהר אולגה או בשמו האבוריג׳יני- קאטה ג׳וטה. זוהי דיונה שנמצאת במרחק חצי שעה מהאולרו והיא חלק מהנשיונל פארק. פרוש שמה של קאטה ג׳וטה היא ״הרבה ראשים״ ואכן הדיונה מורכבת מכמה חלקים או גבעות.

 עצירות לתצפית וצילום ומסלול הליכה בעמק הרוחות שבו מגיעים לנקודת תצפית שהרוח בה כל כך חזקה שאופיר נתן לה את הכינוי עמק הכובעים האבודים וסיפר את הבדיחה על ה valley of the lost hats לכל תייר שהלך מולנו בדרך חזרה.

 לקראת 14 מסיימים את הטיול ויוצאים חזרה לדרכים לכיוון היעד הבא שלנו- עיירת הכורים קובר פדי אליה נגיע רק מחר.

לסיכום- לא בכדי האולרו הוא אחד מהסמלים של אוסטרליה. יש בגודל ובעוצמה שלו משהו מכשף וגם הבידוד שלו והמרחק המטורף מכל מקום אחר באוסטרליה מוסיף לזה. העלויות לביקור ולסיורים הן פסיכיות אבל היה שווה את זה. 

Uluru, Ayers Rock