קנגרואים בזריחה ופלטיפוסים תמימים לכאורה
Kangaroos at sunrise and seemingly innocent platypuses | קייפ הילסברו, קנגורואים על החוף, דלת מקלחת שנשברה, כמעט בלי דלק, מעבר קמפינג ברגע האחרון, ואז עיקוף ל-Broken River בשביל פלטיפוס אחד מוזר במיוחד.
תקציר שימושי
אחרי יום מנוחה ברוקהאמפתון
עוד בארץ ראינו תמונות של קייפ הילסברו, של קנגרואים בזריחה על החוף, וזה נראה לנו מרגש. הזמנו לנו קמפינג בשמורת הטבע מתוך ידיעה שאם הדברים יזרמו אחרת נוכל לשנות. ואז הם זרמו אחרת ושינינו תאריך, אבל נשארנו עם אותה התוכנית.
אחרי יום מנוחה ברוקהאמפתון, שכלל בעיקר רביצה בקרוואן פארק ובילוי מפוקפק בקניון הקרוב במטרה להצטייד בסופר, יצא שגם עשינו על הדרך חורים חדשים באוזניים לריף, הפסקת גלידה וביקור בסופר-פארם המקומי.
בבוקר יום שני קמנו מוקדם. היציאה תוכננה ל-8 בבוקר, אבל גם 8:45 זה בסדר. לפנינו ארבע שעות נסיעה למקאי, שם אנחנו מתוכננים לאסוף את כרטיסי האשראי שלנו, ומשם להמשיך לקייפ הילסברו.
דלת המקלחת לא עמדה בעומס
ההתחלה עוברת בסבבה. הילדים קצת במסכים, קצת מנמנמים והרבה חופרים. ואז הם נהיו רעבים.
עטר, שבדרך כלל מסרבת להכין אוכל תוך כדי נסיעה, קמה להוציא להם פירות מהמקרר. בור קטן בכביש, והיא מועדת על דלת המקלחת שלא עומדת בעומס. איזה פלסטיק שעליו יושב ציר הדלת נשבר.
שלום לך דלת נהדרת. אופיר בעצירת חירום בצד הדרך, מפרקים את הדלת, והילדים מקבלים את הפירות המיוחלים. את הפלסטיק של הדלת אנחנו מדביקים בדבק מגע שקנינו כדי לתקן בובה של ריף, ומקווים לטוב. את הדלת משאירים מנותקת עד לייבוש הדבק.
כמעט נגמר הדלק
ממשיכים בנסיעה, ואז קולטים שיש פחות משליש טנק דלק ומתחילים לבדוק מה התחנה הקרובה. ואללה, לא ממש קרובה.
לפי אפליקציית הדלק יש תחנה עוד 40 דקות. עברו הדקות, ואנחנו כבר בשני פסים במד הדלק. האפליקציה, שמאז כבר נפרדנו ממנה כידידים, מודיעה שיש תחנה עוד 20 דקות, וגם שם אין כלום. והנה אנחנו בפס אחד.
מחליטים לא לסמוך עליה יותר ובודקים בוויז. עוד 8 דקות אמורות להוביל אותנו לתחנה הקרובה. אופיר כבר שואל אם הוא נוסע בטרמפים להביא דלק, האם הוא לוקח בקבוק למילוי מהקרוואן או קונה שם.
בסוף הגענו, על אדים, ולשמחתנו מחיר הדלק לא היה ממש מופקע.
מקאי, כרטיסי אשראי וסיר גמילה
עוד קצת דרך ומגיעים למקאי. אוספים את כרטיסי האשראי, קונים סיר גמילה לאשד שממש מכריחה אותנו לקחת אותה כל הזמן לשירותים, קונים משהו קטן לצהריים, ויוצאים לכיוון הקאמפסייט.
מגיעים שמחים וטובי לב בסביבות 16:00 למחנה ב-Smalleys Beach. סיור מהיר מגלה המוני יתושים וחוף מדהים שנמצא בשפל מטורף, עם מלא מלא סלעים לחקור.
מטיילים על החוף ואפילו רואים קנגורואים בין השיחים. הילדים המומים מכך שאין שירותים, מקלחת, בריכה, ויותר מהכול - אין אינטרנט. OMG.
מ-Smalleys Beach לחוף שבו הכול קורה
קצת קריאה בגוגל, ואנחנו מבינים שהקנגורו בזריחה נמצא במרחק של כמה דקות נסיעה ולא ממש הליכה מהחוף שלנו. השעה כבר 18:00, אנחנו צריכים להתארגן לארוחת ערב, ואז אופיר מציע טיול רומנטי על החוף.
חמש דקות עם יתושים בכל החורים, יחד עם המחשבה שבבוקר צריך לארגן את הקרוואן כדי לנסוע לראות את הקנגורו עוד לפני הזריחה, ואנחנו מחליטים לעבור לישון בחוף שבו הכל קורה.
זה קמפסייט פרטי, ואחרי חמש אין שום סיכוי שמישהו יענה לנו, אז החלטנו פשוט לנסוע לשם. הגענו, יש טלפון אדום בכניסה למאחרים להגיע, הגיע השומר של אחרי שעות העבודה, יש מקום, יש מקלחת, שירותים ובריכה. אבל אינטרנט אין, אין. תפסיק לבכות ותפסיק להתאונן.
הסכמנו פה אחד שזה עדיף, ואנחנו כנראה לא ממש בנויים עדיין לקמפינג ממש בטבע. ארוחת ערב קלילה שנמרחה יותר מדי, קצת פיפי בסיר של אשד, והולכים לישון.
קנגרואים בזריחה
בשש בבוקר כבר צריכים להיות על חוף הים, מרחק דקה הליכה מהחניה שלנו. ב-5:40 מנסים להעיר את הילדים. קשה, קשה מאוד. אבל בסוף הצלחנו.
בירידה לחוף מתברר לנו שזה לא האטרקציה הכי "טבעית" שיש.
הקנגורוס מגיעים כי מפזרים להם אוכל על החוף. אבל האוויר נקי, האווירה מדהימה והתמונות מקסימות. הקנגורוס על רקע צבעים של זהוב וכחול ממש כמו גלויה.
חוזרים לקרוואן לארוחת בוקר, ובשמונה, למרות שעדיין קר, הילדים מתעקשים על שחייה בבריכה. בכיף, שיהיה להם. אנחנו מארגנים את הקרוואן ליציאה, מקלחות, ואנחנו בדרכנו לחוויה הבאה.
פלטיפוסים תמימים לכאורה
החלטנו לנסוע לראות פלטיפוסים. עיקוף קטן של שעתיים. אבל מה זה שעתיים באוסטרליה? קפיצה קטנה.
אז נסענו קצת פנימה מהחוף ל-Eungella National Park, למקום שנקרא Broken River. הליכה קלילה על שביל עץ, כשאנחנו רואים בעיקר צבי מים חמודים, אבל שום פלטיפוסים באופק.
הבנו שזו שעה לא אידיאלית, וכדאי לבוא מוקדם בבוקר או אחר הצהריים, אבל אופיר לא הסכים לוותר. הוא חיכה בסבלנות, התרחק מהילדים שהשתוללו ועשו רעש, ובסוף הוא הבחין ביצור המוזר.
הוא נראה כמו הכלאה של ברווז ובונה, ניסוי שלא הצליח, יונק שמטיל ביצים, ומסתבר שעל אף שהוא נראה חמוד יש לו ארס מטורף ברגליים. הוא אומנם לא יהרוג אותך, אבל יגרום לכאבי תופת שיגרמו לך לרצות למות בהתנדבות.
תבל, פלג ועטר קינאו בתגלית, ולכן אופיר הלך להרעיש עם הבנות הקטנות במקום אחר. הם ישבו וחיכו וחיכו, עד שגם הם ראו את היצור ההזוי.
תצפיות בדרך חזרה
בדרך חזרה לכיוון החוף עצרנו בכמה נקודות תצפית יפות על הנוף המטריף.
דמיינו איך כורי הזהב שהגיעו למקומות ההזויים והמרוחקים האלה ברגל לפני 150 שנה, עשו את הדרך הזאת בלי קרוואן, בלי וויז, בלי אפליקציית דלק שמטעה, וכנראה גם בלי ילדים שמבקשים פירות מהמקרר תוך כדי נסיעה.
תגובות
הוסף רשומת תגובה