את הביקור שלנו בגרייט אושן רוד התחלנו בעיירה Warnnambool במוזיאון שמתאר את הקשר של תושבי המקום לים ואיך היה נראה כפר לפני יותר ממאה שנה, את החנויות ואת בעלי המלאכה. הילדים אפילו התנסו בסדנה מעץ ובנו, כל אחד מהם, עם פטיש ומסמרים לפי דגם שבחרו. תבל החליטה להשתמש בחתיכות שקיבלה ולגלות יצירתיות ולבנות משאית שבכלל לא היתה בדגמים המוצעים. פתיחה מעולה לכביש המפורסם. כל מהות הכביש היא נופים ומלא ״פששש יאללה״ אבל איך לומר, הילדים פחות בזרימה. אנחנו נוסעים לנו לאורך הכביש ועוצרים בנקודות מפורסמות לצפייה ותצלום. גשר לונדון, 12 השליחים מהם ספרנו רק 7 (כל השאר קרסו) וגם בנקודות פחות מפורסמות שפשוט דרשו תמונה. בחלק מהמקומות הבנות מצטרפות ולפעמים הן בוחרות להשאר בקרוואן. פלג, לעומתן, לא פספס שום ירידה. רצינו לבקר גם במגדלור המפורסם בקייפ אוטוואי אבל השעה כבר מאוחרת והוא סגור אז דילגנו עליו והבטחנו לחזור יום למחר בבוקר מאפולו ביי, מרחק 40 דק נסיעה. לקרוואן פארק שיש עליו מליון המלצות והוא בנוי באלכסון על צלע גבעה, הגענו כשכמעט חושך. נתנו לילדים להתרוצץ קצת בגן שעשועים ותלשנו אותם מהאומגה לטובת ארוחת ערב במבשלת בירה/מסעדה בעיר. השולחן שלנו היה מוזמן לשבע ורבע ואחרי שקיבלנו את המנות ואופיר אפילו מצא סוף סוף בירת חיטה (עד היום האוסטרלים לא ממש הבינו מה הוא רוצה מהם כשביקש בירה חיטה) והיה נראה שיש עוד רעב בקרב החבורה ביקשנו להזמין עוד והתבשרנו שהמטבח כבר סגור. 8 בערב… מה נסגר, מה?? כל פעם אנחנו מופתעים מחדש איך אוסטרליה הולכת לישון כל כך מוקדם.
הבטחנו לילדים שנעיר אותם מוקדם כדי שיספיקו לשחק בגן שעשועים לפני היציאה לדרך למחרת ואכן ב 7:30 בבוקר אנחנו מעירים אותם לארוחת בוקר זריזה וב8 הם כבר משתוללים עם כל האוסטרלים משכימי הקום. ב 9:30 יצאנו לדרך לכיוון המגדלור מאתמול כדי להגיע ב 10 וקצת ולגלות שבימי רביעי וחמישי המגדלור סגור… כאילו מה??? אחת הנקודות המפורסמות ביותר בכביש הכי מתוייר באוסטרליה והוא פשוט סגור לו…. הזיה! אחרי שמתאוששים מהבעסה, אופיר מבחין בשלט שמכוון את המטיילים למסלול של קילומטר וחצי לצפיה במגדלור מהחוף ואנחנו ועוד עשרות מבקרים צועדים בין העצים עד לנקודה שבה אפשר לצפות באכזבה שלנו מרחוק. כמה מיותר.
חוזרים לקרוואן וממשיכים לנסוע בדרך היפה לכיוון לורן ומטפסים לתצפית מטורפת מעל העיר. לצהרים הזמנו מקומות לפארק חבלים, לתבל קצת את הדרך ה״משעממת מידי לילדים״ גם בקצת אקשן. החניה צפופה ועל צלע הר בוצי ואופיר לא בטוח שהקרוואן יחזיק מעמד אם ירד גשם והוא מחזק את הגלגלים במקלות ואבנים. הטיפוס לפארק עצמו רק בונה את ההתרגשות.
כשהזמנו כרטיסים לא היינו בטוחים מה הגובה של תבל כי המסלול הגבוה והארוך הוא מ 135 סמ ואחרי אילתור של אופיר מדדנו אותה על קיר הקרוואן באמצעות דף a4 והגענו למסקנה שאין סיכוי שהיא עוברת את הגובה הזה. ואכן צדקנו. לגבי ריף לא היו ספקות, המסלול הוא החל מ 110 סמ ובלונה פארק שביקרנו בו בתחילת אוסטרליה היא גירדה את ה 109 מלמטה והיינו בטוחים שהיא גדלה עוד קצת. וככה תבל וריף זכו במסלול הקצר אך מאתגר ואילו פלג הלך על ההארד קור במסלול של הגדולים. בנוסף לכל זה יש גם מסלול גשרים תלויים לכל המשפחה ופארק טרמפולינות סופר מגניב מעל צמרות העצים שכולנו השתוללנו בו בכיף.
פלג לא נח במשך שעתיים, עלה, ירד, טיפס, קפץ ופשוט נהנה מכל מסלול ומכל רגע. גם תבל נהנתה מהאתגר אבל הרגיש שזה קצת קטן עליה ועם עוד 5 סמ היא היתה יכולה לפחד באמת במסלול של הגדולים. הפתעת היום היתה ריף שהצליחה להתגבר על הגובה והפחד ולמרות שהיו קטעים שהיו סופר מאתגרים בשבילה היא עשתה את זה לאט ובנחישות כמו גדולה. אחכ השתוללנו כולנו בטרמפולינות, אשד נופלת וקמה, טובעת בבריכת הכדורים וכולם מקרקרים סביבה. מחכים שיגיע כבר תורנו לגלוש בזיפליין המטורף לאורך חצי קילומטר. אופיר, פלג ותבל צלחו גם את החוויה הזו בהצלחה והמשכנו למסלול הגשרים לכל המשפחה ועוד קצת טרמפולינות לפני שהשעה 17:00 הגיעה וממש סגרנו את הפארק ויצאנו ממנו אחרונים. היה משוגע!!
ארוחת הערב של פסטה בולונז, המנה הקבועה שלנו, לא השביעה את המשפחה שהוציאה כמויות אנרגיה מטורפות ונאלצנו לחמם שאריות מימים קודמים. הקרוואן פארק ללילה זה היה קטנטן ואינטימי והיה בו את חדר הרחצה לילדים הטוב ביותר שפגשנו עד כה. חדר רחצה לילדים הוא בעצם מקלחת פרטית שיש בה אמבטיה ושרותים ומאפשר לקלח פעוטות בכיף הבעיה היא שבד״כ אין דוש במקלחת כזו ואז אין איך לשטוף כל כך את הקטנטנים. פה היו שתי אמבטיות מצוחצחות עם דוש ואפילו חימום והבנות התפנקו להם באמבטיה ארוכה ארוכה שנגמרה בבכי קורע לב של אשד כשהכרחנו אותה לצאת מהמים כי השעה כבר היתה מאוחרת.
בבוקר השכמנו קום ויצאנו להמשיך את החלק האחרון של הכביש, שהיה יפה ושליו בשעת בוקר מוקדמת, והגענו לפרבר סיינט קילדה במלבורן בדיוק לשעת ארוחת הבוקר.
לסיכום החוויה- יופי של כביש, שמשלב בין נופים של ים לגבעות ירוקות ומטורפות. אפשר להבין בהחלט למה הוא כל כך מפורסם. הוא מתמצת בעצם, בנסיעה של כמה שעות, חלק משמעותי של הנופים באוסטרליה. לגבי ילדים בכביש… ובכן, הם פחות עפו עליו.
תגובות
הוסף רשומת תגובה