אחרי לילה נוסף של שינה עמוקה בקובר פדי שמנו פעמינו לכיוון דרום במטרה להגיע לאדלייד. כיוון שיצאנו מאוחר יחסית וגם ידענו שנרצה לעשות עצירה באגם מלח הזמנו לנו מהדרך מקומות בפורט אוגוסטה. כמה ימים לפני שהגענו לשם העיר סבלה מהצפות כבדות והתלבטנו אם כדי לעצור שם או לא, האמת כשהגענו, הכל הרגיש כרגיל.
האזורים שאנחנו עוברים בהם משופעים באגמי מלח שבתנאים מסויימים נראים ורודים ממש. הסיבה לכך היא אצה מיקרוסקופית שבמליחות גבוהה הופכת להיות ורודה.
אז עצרנו ב lake hart. על אף שירדו לא מעט גשמים באזור, לא כל האגם מוצף מים ואנחנו חוצים את מסילת הרכבת וצועדים על משטח מלח קשיח שנראה ורדרד מזווית מסויימת ולבן מאוד מזוויות אחרות. המראה מפתיע והילדים משתעשעים בכל מיני נסיונות צילום וקפיצות למינהן והעצירה מתארכת. מזל שהזמנו מקום.
מגיעים בחשיכה לקרוואן פארק משגע, עם המטבח הכי מאובזר שיצא לנו לפגוש ואנחנו נהנים מארוחת ערב משפחתית חמימה וממשחקי קופסא.
בבוקר משכימים ומתחילים את הנסיעה כשהילדים עוד ישנים כשהמטרה היא להגיע לאגם ורוד נוסף בעיירה בשם Lochiel. הנוף משתנה ממדבר לגבעות ירוקות אינסופיות, שבשבות רוח, שדות של קנולה. מרגישים כאילו אנחנו נוסעים בתוך ציור. כשאנחנו מגיעים לאגם Bumbunga אנחנו מעירים את הילדים, אוכלים ארוחת בוקר והם משתעשעים קצת בגן המשחקים ואחכ עושים סיור לחופי האגם, שהפעם מלא מים ואין כל כל הזדמנות לצעוד על המלח אבל גם פה המראה מיוחד והעצירה מספקת. באגם ישנו פסל משעשע של נחש או מפלצת מים ענקית עם שם שהוא וריאציה על המפלצת מלוך נס. העצירה הזו מאוד פופולרית וגם היה יום ראשון ולכן יש הרבה אנשים ואנחנו שוב מתפלאים איך אף אחד לא פתח פה בית קפה, או איזה עגלת אוכל מפנקת. לפעמים נראה שפשוט אין רוח יזמית באוסטרליה.
ממשיכים בדרכנו ומגיעים לקרוואן פארק פיצפון באדלייד שנמצא בשכונה פסטורלית סמוך לגן החיות של העיר. בשני הלילות והימים שלנו באדלייד אנחנו מנצלים את הזמן לעשות דברים של עיר: מסעדת סושי, קניות בסופר, סרט בקולנוע ביקור בקניון ובפארק סטייל אי-ג׳אמפ שהיה הצלחה מסחררת.
התחזית מראה שימים גשומים לפנינו ואנחנו מתלבטים אם להישאר עוד לילה בעיר שאפשר בכיף למצוא בה מה לעשות בגשם אבל בסוף מחליטים להמשיך הלאה על החוף לעיירה שנקראת Robe. הדרך משגעת, משובצת בהמון אגמים ואגמונים קטנטנים, חלקם אגמי מלח וחלקם סתם אגמים
והעצירה שלנו לארוחת בוקר היא בעיירה על חופו של אגם ענקי, מאפייה קטנה ובית קפה, גן שעשועים ושירותים ציבוריים ללא רבב, כמו באוסטרליה כולה.
בחרנו לישון דווקא בRobe בגלל שבקרוואן פארק של דיסקברי שנמצא שם יש בריכה מחוממת ומקורה ותמורת מחיר סביר אנחנו לוקחים חלקה לקרוואן עם שירותים ומקלחת פרטיים ונהנים בהמשך היום, על אף הקור, ממה שיש לקרוואן פארק להציע: גן שעשועים שווה, כרית קופצנית ובריכה.
ביום למחרת מתעוררים לגשם ויש לנו חשק לחומוס. החשק נבנה עוד אתמול כשעברנו ליד מקום שנקרא קייפ יפו 😉 ואופיר מפנק במנת מסבחה משובחת. מתכננים לבקר בשני מקומות באזור- האובליסק והמגדלור בקייפ יפו. הדרך לאובליסק סגורה בגלל הגשמים וסכנת התמוטטות של הדיונה והמגדלור סגור גם הוא להזמנת סיורים בלבד. אחרי ביקור אצל הקצב ובסופר עושים אחרונה פנה וחוזרים להנות בבריכה.
אחרי הבריכה אופיר מחבר את הקרוואן לחשמל ולביוב ופלג יורד להתקלח במקלחת הפרטית. כשהוא חוזר מגיע תורה של תבל אבל אז…
תבל, רק בבגד ים, עטופה במגבת ויחפה מדלגת מהקרוואן לכיוון המקלחת ופתאום צרחות איימים והיא עולה לקרוואן מנסה להסביר שרעדו לה הכפות רגלים. אנחנו מציצים החוצה לחפש עכביש או נחש או חיה אחרת שהבהילה אותה והיא אומרת ״לא לא זה היה כמו רעידות בכפות רגלים איך שנגעתי באדמה״ והיא פשוט לא מצליחה להרגע. אנחנו שואלים אותה - אולי התחשמלות? זה הרגיש כמו זרם של חשמל? והיא בתגובה- איך אני אמורה לדעת?? אף פעם לא נגעתי בחשמל. אחרי כמה דקות היא נרגעת קצת אבל מסרבת לצאת שוב מהקרוואן. אופיר סוחב אותה על כפיים למקלחת וכשהם חוזרים הוא שואל למה המזגן כבוי. בודקים ורואים שאין חשמל בקרוואן ואכן הפקק הראשי בעמדת החניה שלנו קפץ, עדות לכך שמדובר היה בהתחשמלות. מרימים את הפקק ומקווים שבכך נגמר הסיפור. ריף במקלחת ועטר יורדת לבדוק לשלומה סוגרת את דלת הקרוואן בטריקה ומתחשמלת גם היא.
טלפון לאפולו, החברה ממה שכרנו את הקרוואן, אופיר מסביר מה קרה והם אומרים לנתק את החשמל ונדבר שוב בבוקר, אופיר מסביר לנציג בנימוס אך באסרטיביות שאין מצב שאנחנו ישנים בקור הזה בלי חיבור לחשמל כי פירוש הדבר שאין מזגן ומציע שניקח בקתה במקום ואפולו ישלמו עליה, הנציג מתרצה. השעה מאוחרת ואין איש בקבלה. טלפון לאחראי התורן והוא מגיע, קצת שיכור, ואנחנו עוברים לבקתה מספר 2. שדרוג רציני לכל הדעות.
חדר להורים, חדר לילדים, סלון, מטבחון, שרותים ומקלחת ומזגן שמופעל מיד על חימום. במטבח שבקרוואן פארק יש תנור ועל אף שיש מטבחון בבקתה כבר הבטחנו לילדים פיצה ועוגת שוקולד ואופיר ותבל הולכים להכין ארוחת ערב.
בבוקר מעמיסים את הילדים חצי ישנים ונוסעים לעיר הגדולה הקרובה, מאונט גמביר. שעה וחצי נסיעה ואנחנו באגם הכחול, אגם בלוע של הר געש. שמקיף אותו מסלול הליכה של 3.5 קמ. הילדים עדיין ישנים ואנחנו מקיפים את האגם ברכב ועוצרים לתצפיות על הנוף המקסים.
משם ממשיכים לבולען המפורסם בעיירה שם שתלו בקרקעיותו ועל דופנותיו צמחיה ויצרו מעין גן בוטאני בתוך חור באדמה. פשוט מקסים!
אפולו יוצרים קשר ומפנים אותנו לחשמלאי בעירה. עטר והילדים יורדים בנתיים לקניות בסופר כדי לא להסתובב למוסכניקים בין הרגלים ואופיר ממשיך למוסך. אחרי שבודקים את כל המערכות מגלים שיש קצר במיקרוגל וגם ממליצים להחליף את הכבל שבו משתמשים לחבר את הקרוואן לחשמל. אופיר רוכש כבל חדש וגם מעמיס טסטר, שיהיה. ואנחנו ממשיכים בדרכנו לפי התוכנית, למרות שקצת באיחור, לעבר הפארק הלאומי גרמפיאנס.
תגובות
הוסף רשומת תגובה