כשהחלטנו לבקר בטריטוריה הצפונית ומשם לרדת דרומה לאולרו התלבטנו איך נעשה את את הדרך מהחוף המזרחי לדארווין. הרבה קולות המליצו לנו על טיסה, אמרו שזו דרך משעממת, מיותרת, סתם נסיעה.
כשחשבנו על זה שאחרי חודש בחוף המזרחי נצטרך לארוז את עצמנו, למצוא איך לארוז את כל מה שקנינו וארגנו לקרוואן ולעלות על טיסה, לקחת קרוואן אחר ובעצם להתחיל את הכל מחדש זה היה נשמע מעייף כמעט כמו נסיעה של 29 שעות.
אז החלטנו לנסוע. הדרך עוברת בכביש שנקרא דרך הסוואנה וזה די הרגיש כמו סוואנה חלק מהזמן. לא ידענו כמה שעות נוכל לעבור בשלום ביום, בחוף המזרחי הקפדנו מאוד על נסיעות של לא יותר מ 4-5 שעות. וגם אז בחרנו בקפידה את נקודת העצירה, שתהיה אטרקטיבית ואם איזו אטרקציה נחמדה לילדים.
פה לא היו יותר מידי ברירות, עצירה טובה היא מפרצון בצד הדרך שמציע שולחן עם צל ובמקרה הטוב גם שירותים כימיים. עטר עשתה חלוקה של הדרך לימים, תכננה חמש-שש שעות נסיעה ביום עם עצירות כל שעתיים בערך....
פסל תנין 8 המטר בנורמטון
משאבת רוח ברואד האוס גנרי
כל שלט יותר מוזר מהקודם ( זהירות פרות אוכלות רכבים...)
מליוני תילי טרמיטים בדרך.....
הבקרים עברו עלינו בנעימים, ראינו מלא חיות לצד הדרך וגם על הדרך דרוסות ויכולנו לדבר ולשמוע מוזיקה בכיף. את שעות הנסיעה הילדים העבירו בטלפונים, במשחקי דרך שהם המציאו כמו ניחוש מילים, ספירת מכוניות או ספירת קרונות שיש למשאיות הענק בכבישים שנקראות Road trains ולפעמים גם בשינה. ההחלטה לצייד את הילדים בכרטיסי סים בקיירנס הוכיחה את עצמה בגדול למרות שרוב הדרך אין קליטה, כל פעם שמתקרבים למקום ישוב והפסים מופיעים על הטלפון, נרשמה התלהבות גדולה וקריאות ״יש אינטרנט״.
היומיים הראשונים של הדרך התאפיינו בכבישים צרים של מסלול אחד בערך, אם מגיעה מכונית ממול, הרכב הקטן יותר יורד לשוליים, לפעמים זה אנחנו מול משאיות הענק ולפעמים זה הקרוואן שלנו שמנצח מול ג’יפ או מכונית רגילה.
לאורך כל הדרך היינו עסוקים בלצוד תחנות דלק, מילאנו דלק פשוט בכל תחנה, גם אם עברו ״רק״ 100 ק״מ מהתחנה הקודמת כי לפעמים פשוט לא היה דיזל במקומות שעברנו בהם. לשמחתינו לא נרשמו דרמות מיוחדות בנושא.
במאונט אייזה חוץ מקליטה סלולרית מעולה ואפילו Wi-Fi , מסופרים נורמליים ותחנת דלק, יש יחסית דברים לעשות. אנחנו התפנקו על מסעדת בשר טובה
וסיור של פלג, תבל ואופיר שמסביר על חיי הכורים ועל מכרות הנחושת.
בmount isa יש גם את הבית ספר המשודר- בית ספר שממנו משדרים שיעורי לימוד דרך הרדיו- אחרי תקופת הקורונה ושיעורי האונליין זה כבר לא נשמע כל כך מופרך… אין ביקורים כרגע בבית הספר אבל האתר שלהם מבטיח שהביקורים יתחדשו ב 2023… עוד בעיר- ביקור בבית חולים תת קרקעי מימי מלחמת העולם השניה (גם שם לא ביקרנו).
עוד תחנה מעניינת על הדרך היתה הלינה בדיילי ווטרס פאב.
Road house ותיק מאוד, שזה בעצם שם קוד לשטח בשום מקום שיש בו מגוון אפשרויות
לינה (חדרים, קרוואנים, אוהלים), מסעדה או פאב, תחנת דלק ולפעמים בריכה. בדיילי ווטרס לקחו את כל העניין לאקסטרים ויש שם גם גן גרוטאות עם שלדים של מטוסים, מסוקים ומכוניות וגן שעשועים חמוד.
בערב היתה הופעת מוזיקה והאוכל היה מצויין.
הזמנו את מנת הבית שנקראת beef and barra שזה בעצם סטייק ודג ברמונדי על הגריל שמוגש עם ציפס ובר סלטים.
תענוג באמצע השממה. מול הפאב יש גם מין מוזיאון קטן (בתשלום של 3 דולר למבוגר) של מכוניות ישנות עם שלטים מגניבים שלגמרי שווה ביקור. היתה ממש חוויה!
מבחינתינו המסע הסתיים ביום למחרת כשהגענו לעיר קת׳רין שממנה אנחנו מתחילים את סיבוב הפארקים הלאומיים של אזור דארווין וה far end.
לסיכום- לא מתחרטים על ההחלטה לעבור את המקטע הזה בנסיעה, הילדים היו גיבורים, אנחנו נהננו מנופים מגוונים ומחיות (וגם מחיות דרוסות) וביחד נהננו מלינה במקומות הזויים ושוממים וגם חיים ומיוחדים, מארוחות בוקר וצהרים מאולתרות בצידי הדרך וממשחקי דרך משעשעים.
נ.ב. המשימה שלנו היתה פשוט לצלוח את הדרך אבל למי שממש באווירת רוד טריפ יש דברים לראות בדרך, חלקם מחייבים סטייה מהדרך הראשית ודרכי עפר- גורג׳ים מעניינים, מערות לבה, חוף ים אגמים ודייג ונופים יפים.
תגובות
הוסף רשומת תגובה