כשהגענו לארלי ביץ זה היה נראה כאילו סוף סוף הגענו למקום תיירותי. כשהסתובבנו בנמל בשעה 20:00 המסעדות היו פתוחות ומלאות ולא היה נראה שהן נסגרות בקרוב, בניגוד לכל מה שפגשנו עד היום. באחת המסעדות המומלצות, שלא היה בה מקום, נתקלנו במלצרית ישראלית והילדים היו בהלם שמישהו מדבר איתם עברית.
יום למחרת אנחנו מבלים בטיילת ובגן השעשועים ומקנחים במסלול של חוף הקורל שזה חוף שהגישה אליו היא רק ברגל, במסלול לא ארוך מידי וריף, שמונתה למדריכה, מובילה אותנו בסבך העצים עד למקום. החוף מקסים מקסים ומלא בקורלים מאובנים. מראה מאוד מיוחד. על החוף אנחנו עושים תחרות הקפצת אבנים וחוזרים קצת מאוחר מידי ככה שלקראת סוף המסלול כבר די חשוך.
המטרה העיקרית לבקר בארלי ביץ׳ היא השייט שיוצא לוויטסאנדי, מקבץ של 74 איים עם חופים שנחשבים בתוליים ויפים. חול לבן לבן ומים כחולים. במקבץ האיים האלו נמצא גם חלק מהאזור הדרומי של הגרייט ברייר ריף (שונית המחסום הגדולה). אנחנו, שמצהירים תמיד שסירות זה לא בשבילנו, מחליטים לבקר פה בכל זאת ובוחרים בסירת קטמארן, לא גדולה ולא קטנה, של חברת GSL כדי לצאת לשייט.
לטיול אפשר להוסיף גם שנורקלים, טיסה במטוס ימי, וארוחת צהרים. כל אחד לפי תקציבו. הלכנו על שנורקלינג בתורות ועל ארוחת צהרים. בשנורקלינג ובארוחה משלמים רק על המבוגרים והילדים בחינם על הדרך. גם ככה הם לא אוכלים כלום כמעט…
השייט הלוך, אורך כמעט שעה אבל עובר בכיף. מזג האויר מעודד, למרות שדי קר, הים שקט ואנחנו אפילו רואים מרחוק לוויתנים קופצים להם.
מגיעים לחוף, מורידים את מי שלא משנרקל ושטים לשונית סמוכה לעשות שנורקל. המים קרים אבל עטר, פלג, תבל וריף קופצים בכל זאת (אופיר בתורנות אשד). ריף מתאיישת אחרי שניה וחוזרת פנימה לעודד מהסירה, תבל קצת אחריה ולבסוף פלג ועטר עולים חזרה אחרי בערך רבע שעה.
עכשיו תורו של אופיר שמשתעמם קצת לבד אבל בכל זאת שוחה ומשנרקל וחוזר עם שאר החברים לסירה ואנחנו מפליגים לחוף וויטהאבן. בשעה 12:00 כשאנחנו עוגנים על החוף מזג האויר שמשי ומזמין. בחוף הילדים נהנים מהחול הלבן והדק דק דק חופרים, בונים, מכסים אחד את השני ופשוט מנצלים את הזמן כמו שילדים אמורים.
החוף ממש לא שומם ובתולי. עשרות של סירות, מטוסים, מסוקים, יאכטות. ואנשים, מלא אנשים. כל העניין מזכיר לאופיר סצינה מג׳ימס בונד. הוא יכול לדמיין איך מישהו קופץ ממסוק אל סירת מירוץ בשליחות הוד מלכותה.
ארוחת הצהרים מוגשת על החוף, סלטים ונקניקיות ותפוחי אדמה. קולינריות אוסטרלית ״במיטבה״. כלומר שיעמום אוסטרלי, מזין אך ממש לא משהו לכתוב לגביו הביתה. השחפים אורבים לסועדים וחוטפים לעטר נקניקיה ישר מהמזלג. הנקנקיות היו ספורות וככה הציון לארוחה אפילו ירד בנקודה אחת.
לקראת החזרה פלג ועטר מטפסים לנקודת התצפית, ממנה רואים נוף קצת יותר בתולי, אבל אם מסתכלים לחוף של וויטהאבן אפשר בהחלט לדמיין את סצינות הג’ימס בונד שאופיר מדבר עליהן ממעוף הציפור.
השייט חזרה מתארך בגלל מופע קפיצות של שני לוויתנים שעברו באזור. מרגיש כאילו מישהו תיאם את זה במיוחד בשבילנו.
בבוקר למחרת אנחנו נפרדים מארלי ביץ ונוסעים לכיוון סידר קריק עליו קיבלנו המלצה מאיזה אוסטרלית דווקא באזור הפלטיפוסים. המפל נגיש מאוד אבל גם מאכזב מאוד כי למרות הגשם כמעט ואין בו מים.
נפרדנו כידידים וממשיכים לכיוון טאונסוויל.
תגובות
הוסף רשומת תגובה