יש לנו חלום.
משותף.
כזה שבכל רגע של בעסה נאחזנו בו ושמחנו לחזור אליו ❤
הוא אפילו הופיע בכתובה שלנו אי שם ב 2008, אז התחייבנו זה לזו מול המשפחה והחברים: "להמשיך ולצאת לטיולים ארוכים בעולם ולגלות מקומות חדשים".
בחלום אנחנו אורזים את עצמנו ואת הילדים, בכמה שפחות מוצ'ילות, נפרדים מהעבודה, בלי מחוייבות, ונוסעים לחקור יעדים רחוקים. הילדים משחקים יחד ונהנים אחד עם השני ואנחנו יושבים בצד, מסתכלים עליהם באהבה ופשוט נרגעים מהביחד.
בחלום הילדים נפרדים מהמסגרות ועוברים ללמוד מהדרך. הם לומדים על כסף ושערי המרה, על ניווט עם גוגל מפס ועם מפה רגילה, על השפות השונות בכל מדינה, על כמה אנחנו ברי מזל ועל כמה גם מי שאין לו כמו שלנו יש, יכול להרגיש בר מזל גם הוא.
בחלום גם לא הכל ורוד, אנחנו יודעים ומדמיינים שיהיו נפילות, להורים וגם לילדים, בדיוק כמו בבית, ושיהיו רגעים קשים ושיהיה סיר לחץ והמון חוסר ודאות שיטלטל ושגם תרחף שאלה של מימון המסע.
אבל בדרך קסומה ידענו כל הזמן שזה יקרה, שזה רק עניין של זמן, אהבנו לדמיין את זה קורה, לדבר את זה, לכוון לזה, במשך שנים.
וידענו שעד שנגשים את החלום אנחנו עושים את זה כל פעם "בקטנה"... טיילנו בחו"ל לבד וטיילנו בזוג, טיילנו כשנולד פלג וגם כשהצטרפה תבל, ואפילו ריף הספיקה לבקר במספר לא מבוטל של מדינות לפני שהגיעה הקורונה. מבחינתינו זה היה פרומו למסע של חיינו. בדיקת היתכנות, נסיון בקטנה.
את ההבנה שזה יכול להפוך מחלום למציאות הביאה דווקא הקורונה. בילוי משותף של שעות על גבי שעות גרם לנו להבין שאפשר לעמוד בחלק הלא ורוד, הסיר שורד את הלחץ. זה יישים. קראנו ועקבנו אחרי משפחות שעשו ועושים את זה. ככה. למרות כל האי ודאות.
ועל אף שבפנטזיה חשבנו שעדיף שאשד תגדל עוד קצת, כל הקלפים הסתדרו דווקא עכשיו והחלטנו שיוצאים לדרך. מסע של שנה, מנסים לספק את הפנטזיות של כל אחד מבני המשפחה ולתכנן טיול שישלב קצת מכל דבר.
זהו! הגיע הזמן להגשים את החלום 🌏
תגובות
הוסף רשומת תגובה