פרייזר שהוכרז כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו. נחשב כאי החול הגדול בעולם - שטחו הוא 1,840 קילומטרים רבועים. בערך פי 6 מנפת פתח תקווה, פלג בדק 😉
למרות ההצהרה של עטר, התחילו התהיות לגבי איך עושים את זה עם הילדים. מצטרפים לטיול באוטובוס ליום, או ליומיים עם לינה במלון באי? מצטרפים לשיירת ג’יפים בנהיגה עצמית? ומה עושים עם העובדה שיש 4 ילדים? ואיפה נישן? כל כך הרבה תהיות…
התייעצות בפייסבוק ואנחנו משוחחים עם משפחה ישראלית-אוסטרלית שעשתה את זה בזמן הקורונה בדיוק שנה לפנינו. הם מרגיעים אותנו שאפשר לנהוג לבד, שיש ג׳יפים שמתאימים גם ל 4 ילדים וממליצים על נקודות עניין ומקום לינה. אז מה היה לנו:
שכרנו גי׳פ טויוטה לנד קרוזר ובדיוק כמו בארץ פתחנו כיסא נוסף מאחור, ככה שנשאר קצת בגאז׳ לציוד. את השכירות סגרנו דרך סוכנות 4*4 adventure בריינבו ביץ׳, לא ממש ממליצים עליהם, קיבלנו ג׳יפ ישן, חגורה של הנוסע ליד הנהג היתה ממש צולעת ועבדה לסרוגין ומלא דברים שבורים ברכב… כמובן שלכל זה שמנו לב רק כשהיינו כבר באי. לינה סגרנו ב Eco Beach camp על החוף המזרחי של האי. מין אוהלי גלמפינג כיפיים, עם שירותים ומקלחת פרטיים, סלון ומטבח משותף, חצר עם מקום למדורה ומקומות ישיבה מגניבים. מומלץ בחום. הזמנו שלושה לילות, שיהיה ככה בכיף. ב8:00 בבוקר של יום ראשון התייצבנו בסוכנות הרכב, האיסוף לקח בערך שעה של הסברים על נהיגה בחול, נהלי החזרה, גאות ושפל, נקודות עניין ותכנון של מסלול לימים הבאים. הימים ביולי קצרים וגם שעות השפל שניתן לנסוע על החוף מצומצמות. יצאנו מהשכרת הרכב, העמסנו את הציוד והאוכל מהקרוואן, השארנו אותו בחניה ברחוב ויצאנו לעבר המעבורת.
המעבורת מרינבו ביץ יוצאת פשוט משום מקום, אם לא היו שם עוד כמה רכבים ממתינים לא היינו מנחשים לעולם שלפיסת החול הצרה תגיע תכף מעבורת רכבים.
חצינו לאי תוך כמה דקות.
הערת דינגו - לפני, בזמן ואחרי הביקור, המקומיים מזהירים אותך מחיית הפרא המסוכנת, המפחידה, טורפת הילדים ה... לא לא תנין, אלא..... כלבלבון חמוד ובלונדיני - הדינגו, ואכן האי מלא בדינגואים, בכל יציאה ממקום יש מקלות והסברים מה לעשות כשפוגשים את הדינגו: להרים המקל למעלה, לעשות רעש, לצרוח, לברוח - ובאמת הייצורים הראשונים שפגשנו בנחיתה באי, זו חברת דינגואים שבאו לראות מה הגיע מהיבשת... לא לא ילדים, אלא חטיפים ובשר...
הנסיעה על החול נעימה ומפתיעה, החול מהודק מהגאות ויש נחלונים קטנים שזורמים לים שמחייבים להאט אבל חוץ מזה, התנסות מעולה לנהיגת חול ראשונה, זו גם הסיבה להתחיל את הטיול דווקא מריינבו ביץ ולא הרווי ביי שם הדרך היא מפנים האי ומאתגרת יותר לנהיגה.
בגלל סופה שהיתה כאן בימים האחרונים הגלים עדיין גבוהים והמליצו לנו לסיים לנסוע מוקדם אז נסענו ישר למקום הלינה. חוקרים את המקום ומבסוטים מהבחירה. ירדנו לחוף אבל קר יחסית, לילדים כמובן זה לא הפריע. שיחקו על החוף ובמים והיו מבסוטים מהחיים.
לקראת ערב הגיעו שתי משפחות לגלמפינג, משפחה ישראלית ומשפחה צרפתית. הילדים מתחברים מיד, משחקים בתופסת ומחבואים וממלאים את המקום בצחוק שובב. ארוחת ערב והילדים הולכים לישון. אנחנו נשארים לשבת עם נגה ואבי שהגיעו מכיוון צפון לדרום ומחליפים רשמים, חוויות וטיפים.
בבוקר למחרת מתארגנים ומחליטים לשנות את התוכנית שהציעו לנו בסוכנות להשכרת הרכב ולהצטרף לאבי, נגה והבנות ולעשות יום טיול על קו החוף המזרחי. הסירה הטרופה, שמפיין פולס, ו-אלי קריק. שווה ממש.
הסירה הטרופה
שמפיין פולס
שמפיין פולס
שמפיין פולס
אחה"צ חוזרים לגלמפינג לארוחת ערב וקומזיץ עם מרשמלו בחצר (אבי ונגה מאורגנים היטב עם עצים למדורה וכיבודים). ככה בדיוק דמיינו שזה יהיה.
ביום השלישי אופיר עוזר לעובדים בגלמפינג להניע עם כבלים ובתמורה הם משאילים לנו גלגלי ענק לשימוש באגמים ובנחלים. אנחנו ממשיכים לטייל בחבורה הנעימה שיצרנו לנו, הילדים מסתדרים מעולה ואנחנו עושים מסלול לאגם וולבי שלוקח יותר ממה שתכננו. אחרי הליכה בתוך הבוש אנחנו מגיעים לדיונת חול ענקית ולאגם מקסים עם מים צלולים וגם שפמנונים ולמרות זאת אף אחד לא נשאר יבש 😉 רצים מראש הדיונה לאגם, מתגלגלים בחול ופתאום קולטים שנהיה מאוחר.
אגם וולבי
אנחנו נשארים לעוד לילה אבל החברים צריכים עוד לתפוס מעבורת היום. מנצלים את שעת הצהרים לנסיעה לאגם מקנזי.
ליד פינת האוכל פוגשים בנחש האוסטרלי הראשון שלנו. תכלס די מפחיד. נפרדים ממשפחת אברמוב שממשיכים בדרכם ופלג ואופיר עוד קופצים לשחיה באגם בזמן שהשאר נהנות לשחק על החול.
בחזרה לגלמפינג כבר נהיה ערב, נוהגים בחושך בין העצים בדרכי שטח ובלי קליטה ומקווים שנגיע 😂 תיכננו לאכול במסעדה היחידה שיש בכפר ולא הבאנו אוכל להיום. מקומות לא הזמנו וכשמגיעים מתקשרים ומבינים שאין מקום, אבל אפשר לבוא לקחת פיצות בטייקאווי במחיר מופרז. מה לעשות שחייבים לאכול 😉
ערב פיצות איט איז.
בערב עושים הצבעה מה היה המקום האהוב על כולנו באי ופה אחד נבחר אלי קריק ולשם גם אנחנו חוזרים ביום למחרת.
אלי קריק
משחקים בחול הולכים וחוזרים בנחל, פיקניק כריכים לארוחת צהרים וממהרים לכיוון המעבורת. מגיעים למיין לנד ורואים שיש עוד קצת זמן להחזרת הג’יפ ומחליטים לנסוע לסופר בעיר הקרובה למלא שוב את הקרוואן באוכל להמשך. כמובן שלא הערכנו טוב את הזמנים, אופיר מוריד אותנו ואת הקניות ליד הקרוואן וממהר לשטיפת הרכב ולתדלוק ואנחנו מחזירים את הרכב על הקשקש, בשעה 17:00 בול.
הפעם היינו חכמים ובבוקר הזמנו מסעדה ליד הקרוואן פארק לשעת ארוחת הערב. שקיעה עוצרת נשימה, אוכל סביר ואפילו הילדים משתדלים להתנהג בנימוס בביקור השבועי שלהם במסעדה אוסטרלית.
לסיכום- פרייזר איילנד מומלץ בחום בחום. נהיגה עצמית ממש סבירה גם אם אין נסיון ומלא פינות מקסימות לטייל בהם או להרגע.
תגובות
הוסף רשומת תגובה