מקסיקו, קולימה אוקטובר אופיר בן 40 Mexico, Colima October Ofir is 40 2016

מקסיקו, קולימה - אופיר בן 40, אוקטובר 2016

Mexico, Colima October 2016 | פוסט אישי במיוחד: חזרה לקולימה אחרי 18 שנה, חברים שהם משפחה, פחד קטן מהרומנטיזציה, יום הולדת 40 במקום שתמיד הרגיש כמו בית שני, ושבוע מופלא של אוכל, חברים וחיבור מחדש.

יעדColima, Mexico
סיבהיום הולדת 40 של אופיר
מהותחזרה למקום אישי אחרי 18 שנה
שורה תחתונההזיכרון עמד במבחן המציאות

תקציר שימושי

מה זהשבוע אישי ומשפחתי בקולימה, העיר שאופיר זכר כבית שני מאז 1995.
למה הגענוכדי לחגוג את יום הולדת 40 בדיוק במקום שהיה הכי נכון רגשית.
החבריםסרחיו, ג'ניפר והחבר'ה מהמולדת - קשר שנשמר 18 שנה.
הכי חשובהחיבור מחדש היה קסום, והפחד מהרומנטיזציה התפוגג מהר.

למה קולימה?

זיכרוןטיול ראשון ב-1995, חזרה עם דביר ויובל ב-1998, ואז 18 שנים של קשר מרחוק.
החלטהרעיון קטן של שחר, חיוך של עטר, והעסקה נחתמה.
חששאולי עדיף להשאיר אהבה ראשונה בלב ולא לפגוש אותה שוב אחרי שנים?
תשובהנוחתים, מגיעים, והכול נהיה טבעי כאילו הזמן לא עבר.
📍 מלונות מומלצים באזור קולימה

קולימה - המקום שלי

מאז שנת 1995, הפעם הראשונה שהייתי, אופיר, בקולימה מקסיקו, תמיד זכרתי אותה כ"מקום שלי". מין בית שני.

אחרי הצבא, בטיול דרום אמריקה, "סחבתי" את דביר ויובל לביקור בקולימה ב-1998. ושוב לא התבדיתי.

עברו להם 18 שנה. 18 שנה שבהן שמרתי על קשר עם סרחיו ועם ג'ניפר, כאילו אין חצי גלובוס בינינו. בכל חוויה בחיי הם היו שם. שוב, החבר'ה מהמולדת.

קולימה מקסיקו - אופיר בן 40
קולימה - המקום שנשאר בלב כמעט עשרים שנה.
קולימה היא לא רק נקודה על המפה. בשבילנו, בפוסט הזה, היא בעיקר זיכרון, חברות, געגוע וההוכחה שלפעמים מקום שזכרת כבית באמת נשאר כזה.

איך נולד טיול יום הולדת 40 למקסיקו?

לפני חצי שנה בערך, שחר זרק רעיון: "אופיר, אולי תעשה את טיול 40 במקסיקו?"

אני חושב שלא לקח יותר משבריר שנייה. עטר אהובתי הסתכלה עם העיניים הכחולות שלה, חייכה, וזהו - העסקה נחתמה.

מה לפני, מה אחרי? לא חשוב. העיקר שב-5 באוקטובר 2016, יום הולדת 40 יחגג בקולימה.

משפט אחד לסרחיו, והוא ענה: "אחי, מחכים לך!" ג'ניפר: "יאללה בוא!" וזהו.

הדרך חזרה - ומה אם הזיכרון יפה מדי?

הטיסה יצאה מסן פרנסיסקו והמחשבות רצו: מה אני סוחב את עטר, פלג ותבל לקולימה? מה אם אני זוכר אותה עם תיבול חזק של רומנטיזציה?

אולי היא לא כזו יפה? אולי לא כזו חמה? אולי לא כזו טעימה? אולי סרחיו אחרי 20 שנה בכלל לא כמו שזכרתי? אולי כמו אהבה ראשונה, עדיף שתישאר בלב ולא לפגוש אותה שוב אחרי 20 שנה?

נחתנו בגוואדלאחרה, לקחנו רכב ושטנו לעבר קולימה. הגענו למלון - וזהו. הכול נהיה הכי טבעי שאפשר.

בפלאזה מול המלון היה "פסטיבל האמפנדה השנתי". עטר והילדים בחדר, ואני יורד ומחפש נקניקייה מקסיקנית, כמו שזכרתי.

לפעמים החזרה למקום אהוב היא מסוכנת: הזיכרון יכול להיות יפה מדי. אבל בקולימה, לפחות בשבילנו, המציאות הצליחה לעמוד בזיכרון.

שבוע מופלא של אוכל, חברים וחיבור מחדש

היה שבוע מופלא עם אוכל טוב, חברים טובים וחוויות מקומיות מקסימות.

החיבור מחדש היה קסום. והפרידה... נקווה שלא לעוד 18 שנה נוספות.

קולימה היא אחת המדינות הקטנות במקסיקו, אבל היא יושבת בין הר געש, אזורים ירוקים, כפרים וחופים. לנו, יותר מכל נוף או אטרקציה, היא נשארה המקום שבו אנשים מחכים לך אחרי שנים כאילו יצאת רק לרגע.

טיפים שלנו לקולימה ולפוסטים אישיים כאלה

  • לבוא בשביל האנשים: קולימה בפוסט הזה היא קודם כול אנשים, לא רשימת אטרקציות.
  • לא לפחד לחזור למקום אהוב: לפעמים המציאות פחות יפה מהזיכרון, אבל לפעמים היא מרגשת אפילו יותר.
  • להשאיר זמן פתוח: כשמבקרים חברים, אל תמלאו את הימים בתוכנית קשיחה מדי.
  • לשלב את הילדים בחוויה: גם אם המקום אישי להורה, החוויה הופכת משפחתית כשכולם נכנסים לסיפור.
  • לחפש את הדברים הקטנים: פלאזה, אמפנדות, נקניקייה מקסיקנית, שיחות וחיבוקים - שם נמצא הטיול.
  • לתעד גם רגשות: בפוסט אישי, מה שהרגשתם חשוב לא פחות ממה שראיתם.

חזרה לראש הפוסט

המסע שלנו

הפוסט הזה הוא חלק ממסע משפחתי. כאן אפשר לראות את כל פוסטי המסע, להבין איפה אתם נמצאים עכשיו, לפתוח תקציר קצר או להמשיך לפוסט המלא.

טוען את מיקום הפוסט במסע...
טוען את תחנות המסע...
לכל הפוסטים במסע

תגובות

OurTravelingKids in social