Colima
מאז שנת 1995, הפעם הראשונה שהייתי [אופיר] קולימה מקסיקו, תמיד זכרתי אותה כ"מקום שלי", מין בית שני, אחרי הצבא בטיול דרום אמריקה, "סחבתי" את דביר ויובל לביקור בקולימה 1998. ושוב לא התבדתי, עברו להם 18 שנה, 18 שנה, ששמרתי על קשר עם סרחיו, ועם ג'ניפר, כאילו אין חצי גלובוס ביננו, בכל חוויה בחיי הם היו שם, שוב, החבר'ה מהמולדת. לפני חצי שנה בערך, שחר זרק רעיון "אופיר אולי תעשה את טיול 40 במקסיקו" אני חושב שלא לקח יותר משבריר שניה, עטר אהובתי הסתכלה עם העיניים הכחולות שלה, וחייכה, וזהו "העסקה נחתמה".מה לפני, מה אחרי? לא חשוב! העיקר ב 5 לאוקטובר 2016, יום הולדת 40 יחגג בקולימה!משפט אחד לסרחיו, והוא ענה: אחי, מחכים לך! ג'ניפר: יאללה בוא!, וזהו!הטיסה יצאה מסאן פרנסיסקו והמחשבות רצות: " מה אני סוחב את עטר, פלג ותבל לקולימה, מה אם אני זוכר אותה עם תבלון חזק של רומנטיזציה?אולי היא לא כזו יפה? חמה? טעימה? אולי סרחיו אחרי 20 שנה בכלל לא כמו שזכרתי? אולי כמו האהבה הראשונה עדיף שתשאר בלב ולא לפגוש אותה שוב אחרי 20 שנה?נוחתים בגאודלאחרה, לוקחים רכב ושטים לעבר קולימה, מגיעים למלון וזהו הכל נהיה הכי טבעי שאפשר, בפלאזה מול המלון "פסטיבל האמפנדה השנתי" :) עטר והילדים בחדר, אני יורד ומחפש נקניקיה מקסיקנית, כמו שזכרתי!שבוע מופלא עם אוכל טוב, חברים טובים, חוויות מקומיות מקסימות. החיבור מחדש היה קסום והפרידה... נקווה שלא לעוד 18 שנה נוספות!
מאז שנת 1995, הפעם הראשונה שהייתי [אופיר] קולימה מקסיקו, תמיד זכרתי אותה כ"מקום שלי", מין בית שני, אחרי הצבא בטיול דרום אמריקה, "סחבתי" את דביר ויובל לביקור בקולימה 1998. ושוב לא התבדתי, עברו להם 18 שנה, 18 שנה, ששמרתי על קשר עם סרחיו, ועם ג'ניפר, כאילו אין חצי גלובוס ביננו, בכל חוויה בחיי הם היו שם, שוב, החבר'ה מהמולדת. לפני חצי שנה בערך, שחר זרק רעיון "אופיר אולי תעשה את טיול 40 במקסיקו" אני חושב שלא לקח יותר משבריר שניה, עטר אהובתי הסתכלה עם העיניים הכחולות שלה, וחייכה, וזהו "העסקה נחתמה".
מה לפני, מה אחרי? לא חשוב! העיקר ב 5 לאוקטובר 2016, יום הולדת 40 יחגג בקולימה!
משפט אחד לסרחיו, והוא ענה: אחי, מחכים לך! ג'ניפר: יאללה בוא!, וזהו!
הטיסה יצאה מסאן פרנסיסקו והמחשבות רצות: " מה אני סוחב את עטר, פלג ותבל לקולימה, מה אם אני זוכר אותה עם תבלון חזק של רומנטיזציה?
אולי היא לא כזו יפה? חמה? טעימה? אולי סרחיו אחרי 20 שנה בכלל לא כמו שזכרתי? אולי כמו האהבה הראשונה עדיף שתשאר בלב ולא לפגוש אותה שוב אחרי 20 שנה?
נוחתים בגאודלאחרה, לוקחים רכב ושטים לעבר קולימה, מגיעים למלון וזהו הכל נהיה הכי טבעי שאפשר, בפלאזה מול המלון "פסטיבל האמפנדה השנתי" :) עטר והילדים בחדר,
אני יורד ומחפש נקניקיה מקסיקנית, כמו שזכרתי!
שבוע מופלא עם אוכל טוב, חברים טובים, חוויות מקומיות מקסימות. החיבור מחדש היה קסום והפרידה... נקווה שלא לעוד 18 שנה נוספות!
תגובות
הוסף רשומת תגובה