Stepantsminda, Georgia, Kazbegi - פסח 2015 - קזבגי הקפואה
הדרך הצבאית לקווקז, מאגר זינוואלי, מצודת אנאנורי, מעבר הרים מושלג, קזבגי קפואה, ניסיון דרמטי להגיע לכנסיית השילוש הקדוש, ארוחות אצל קטינו, וחזרה לבנה ומלחיצה לטביליסי.
תקציר שימושי
למה זה היה כזה דרמטי?
מפת המסלול
הדרך הצבאית לקזבגי
תחזית מזג האוויר לימים הקרובים הבטיחה מזג אוויר יבש ובהיר. לא חם חלילה, אבל יבש ובהיר. אז החלטנו לממש את התוכנית ולנסוע לקווקז - לקזבגי. הדרך לקזבגי מכונה גם הדרך הצבאית, הדרך שמובילה מגיאורגיה לרוסיה, ובעבר הייתה בעיקר בשימוש הצבא.
עשינו את דרכנו חזרה מבורג'ומי, חלפנו על פני גורי ומצחטה, ופנינו שמאלה אל הדרך הצבאית. שמענו שהדרך די מאתגרת, ולכן החלטנו לעצור לארוחת צהריים לפני האתגר.
מצאנו מסעדה קטנה ומקסימה על אם הדרך, לא רחוק ממצחטה: חדרי אבן פרטיים לכל שולחן, מלצרית שלא יודעת מילה באנגלית, ואין תפריט כתוב. מדריך טיולים שהתארח במקום המליץ לנו באנגלית-גיאורגית על שיפודים, חינקלי וסלט ירקות.
הילדים נהנו מהשמש ושיחקו בחצר, ואנחנו אכלנו את אחת הארוחות הטעימות ביותר שיצא לנו לאכול בגיאורגיה. אחר כך עלינו על הג'יפ והתכוננו לנסיעה מפרכת.
זינוואלי, אנאנורי והעלייה לשלג
די מהר הגענו למאגר זינוואלי, שלצערנו היה יבש בדיוק. מדריך טיולים עם קבוצה ישראלית סיפר שהשנה השלגים בקווקז מאחרים להפשיר, ולכן המאגר מאחר להתמלא.
עוד כמה דקות ואנחנו במצודת אנאנורי, מצודה חביבה עם כנסיה במרכזה, שמשקיפה על המאגר היבש. עשינו הפסקה למתיחת איברים, סיור קצר במצודה ושיחת סקייפ קצרה לישראל, והמשכנו.
מטפסים ומטפסים, והנוף הופך לבן יותר ויותר. הדרך מתפתלת וחלקלקה, גשם מתחיל לרדת, והנה אנחנו בעיירת הסקי גודאורי. מרוב התרכזות בדרך, בזמן שחצינו את מעבר ההרים הגבוה, פספסנו את אנדרטת הידידות. לא נורא, חשבנו לעצמנו, יש הזדמנות נוספת בדרך חזרה.
קזבגי הקפואה
אחרי מעבר ההרים המשטרה עצרה את כלי הרכב, כי בכביש הצר ניתן היה לנסוע רק בכיוון אחד, ושיירת משאיות התקרבה מהצד השני. אחרי כרבע שעה המשכנו דרך מנהרות שמגינות מהשלג שנערם, ונסענו בנוף קפוא, נקי ולבן.
עוד כמה אתגרי נהיגה של חציית שלוליות ענק, התחמקות מבורות ומבמפרים לא צפויים, והגענו לקזבגי. ניסינו לחפש מקום לישון בכפר הסמוך גרגטי, אבל הכל היה מלא בוץ ולא נעים, אז ויתרנו.
חזרנו לקזבגי, שוטטנו עוד קצת, פה מלא ושם מעפן. אופיר הוריד את עטר והילדים במסעדה והמשיך לחפש. בסוף הוחלט לקחת חדר ב-Hotel Stepantsminda במרכז העיירה. 100 לארי ללילה למשפחה, בחדר גדול ומרווח - בעצם חדר וסלון, ויש שיקראו לזה סוויטה.
העייפות כבר השתלטה, הקור חדר לעצמות, ונכנסנו לשינה מתוקה.
כנסיית השילוש הקדוש - הניסיון שלא ממש הצליח
למחרת הצטערנו שלא הזמנו ארוחת בוקר במלון. היינו האורחים היחידים, ובגלל שלא תיאמנו מראש, כבר לא הייתה אפשרות להתחרט. הסתבר שאין ממש איפה לאכול ארוחת בוקר בעיירה, אז החלטנו לנסות את המלון היוקרתי שנמצא על ראש גבעה ומשקיף לכיוון כנסיית השילוש הקדוש והר קזבג.
ארוחת הבוקר עלתה 70 לארי למשפחה - מחיר מופרך יחסית - אבל הייתה טעימה מאוד ומגוונת מאוד. הרגשנו כאילו אנחנו בארוחת בוקר באלפים השוויצרים. המראות מחלונות חדר האוכל היו מדהימים, הילדים היו מרוצים והבטן הייתה מלאה.
ביררנו אם ניתן לעלות לכיוון הכנסיה עם הרכב, ונאמר לנו שאם יש לנו ג'יפ זה אפשרי. התחלנו בנסיעה בשביל המשובש שמתפתל על צלע ההר. הדרך הייתה מלאה מהמורות, הילדים נרדמו, ובכל סיבוב התפללנו שלא יבוא רכב מהכיוון הנגדי.
עלינו ועלינו, ובאחד הסיבובים הגענו לקצת שלג. עם דפיקות לב מואצות עברנו את הקטע והמשכנו. ואז השביל הפך מושלג לגמרי. היינו בטוחים שתכף מגיעים, והמשכנו לנסוע בשביל השלג על צלע ההר, עד שלפתע הופיעו מולנו שני רכבים.
מה עושים עכשיו? מרוב לחץ עצרנו - והרכב נתקע. הנהג הגיאורגי הסביר שלא ניתן להתקדם בשביל, שגם הוא נתקע, והרכב השני הגיע לחלץ אותו. הוא החליף את אופיר ליד ההגה והסיע את הרכב שלנו ברוורס בשביל המושלג כמה מאות מטרים. את המשך הנסיעה ברוורס עשתה עטר בקצב צב, כשאופיר עומד מחוץ לרכב ומכוון אותה.
כשהגענו למקום שבו אפשר היה להסתובב, הסתובבנו וחזרנו אחורה - מאוכזבים, אבל בעיקר מרוצים שכל החוויה ההזויה לא הסתיימה באסון.
חזרנו לחדר המלון כדי להירגע מהפחד. אחרי קצת בירורים עם המקומיים הסתבר שרכב לאדה 4X4 יכול לעשות את הדרך כמעט עד הסוף, ומשם נשאר ללכת בערך קילומטר אחד עד הכנסיה. התלבטנו. ניסינו לשכנע את פלג להישאר עם בעלת המלון החביבה כדי שנעשה את הטיול הקצר, אבל הוא סירב בתוקף.
החלטנו שאופיר יצא ראשון עם נהג, ואם זה שווה - עטר תצא אחר כך. הם הגיעו די מהר לנקודה שבה נתקענו עם הג'יפ רק שעה קודם, חלפו על פניה, ואחרי עוד כ-500 מטר עצרו והתחילו לטפס ברגל. הדרך הייתה מושלגת ויפהפייה, הכנסיה באופק, ותחושת הסיפוק הייתה גדולה.
כשהגיעו לכנסיה התחיל לרדת גשם. הם חזרו לרכב יחד עם כל המטיילים שהיו על ההר, נוצר פקק תנועה רציני, ג'יפים נתקעו והתחילו ניסיונות חילוץ. אחרי כמה שעות אופיר חזר למלון. כבר היה מאוחר מדי לצאת לעוד סיבוב, ועטר נשמה לרווחה.
ארוחת ערב אצל קטינו
בערב אכלנו בבית של קטינו, עם מיטב המאכלים הגיאורגים. קטינו מפעילה גסטהאוס בגרגטי, אבל מכיוון שאין לה חדרים עם שירותים ומקלחת בחדר, בחרנו לא להתארח אצלה. בדיעבד - שטות גמורה, במיוחד בעונה שבה כמעט אין מטיילים אחרים.
לפלג ותבל היא הכינה פסטה עם חמאה, ולהורים מיני תבשילי ירקות, בקר ודגים. ללקק את האצבעות. קטינו הייתה מקסימה וחברותית, שיחקה עם הילדים, שעשעה אותם, קשקשה קצת מילים בעברית, ופלג ותבל היו מוקסמים. קבענו איתה למחרת לארוחת בוקר.
בבוקר הגענו לקטינו, והיא סיפרה שבמעבר ההרים התחיל לרדת שלג. היא המליצה לנו לצאת מהר לדרך, כדי שלא ניתקע בקזבגי. אכלנו צ'יק-צ'ק, היא ארזה לנו את השאריות לדרך, הצטלמנו למזכרת ועלינו על הג'יפ.
החזרה הלבנה לטביליסי
איזה מזל שיצאנו. מטיילים שיצאו שעה אחרינו נתקעו כשסגרו את מעבר ההרים. התחלנו לטפס לכיוון המעבר, והשלג הלך והתחזק, יחד עם הרוחות. ניידת משטרה עצרה רכבים רגילים, אבל אנחנו עם 4X4 ולכן המשכנו.
עטר נזכרה באנדרטת הידידות שפספסנו בדרך הלוך, אבל השלג היה כל כך כבד שבקושי הצלחנו לצלם אותה מהרכב. חלפנו על גודאורי בקצב צב, המשכנו במורד עד שהשלג פסק, ופשוט לא האמנו שעשינו את זה.
ואז הגיע אתגר חדש. כשאופיר ניסה להעביר את הרכב חזרה ל-2X4, הג'יפ סירב. ניסינו לנסוע עוד קצת, אולי זה "יעבור לו", אבל הרכב התעקש להישאר תקוע, ובהתאם לא הצלחנו לעבור את ה-60 קמ"ש. ת-ס-כ-ו-ל.
לא הייתה קליטה בנייד, ולכן לא יכולנו להתקשר לבעל הרכב או לחפש פתרון באינטרנט. עצרנו במוסך בצד הדרך. עם קצת רוסית ותנועות ידיים אופיר הסביר למוסכניק השיכור כלוט מה הבעיה, והוא הציע לנסוע ברוורס. נאדאה.
המשכנו בקצב צב. כשהקליטה חזרה, חיפשנו פתרון באינטרנט, ונראה שנסיעה ברוורס אכן עשויה לעזור. ניסינו שוב, אבל ללא הועיל. עצרנו במוסך הבא, ושוב תנועות ידיים ושתיים וחצי מילים ברוסית. בסוף התקשרנו לבעל הרכב. הוא דיבר עם המוסכניק, ובאורח פלא, אחרי קצת נסיעה ברוורס, הבעיה נפתרה.
התעקשנו לשלם למוסכניק סכום סמלי, למרות שהוא התעקש שלא עשה כלום, והמשכנו לכיוון טביליסי.
קטינו סידרה לנו חדר אצל זאירה בטביליסי בעיר העתיקה, אבל לגוגל מפס היו תוכניות אחרות והוא הוביל אותנו למקום אחר לגמרי. אחרי שהבנו את הטעות, דייקנו קצת יותר ומצאנו את דרכנו לעיר העתיקה של טביליסי ולביתה רווי המדרגות של זאירה.
טיפים שלנו לקזבגי עם ילדים
- לא לזלזל במזג האוויר: גם אם התחזית נראית טובה, בקווקז הכל יכול להשתנות מהר.
- 4X4 זה לא קסם: ג'יפ עוזר, אבל בשלג ובבוץ צריך גם ניסיון, שיקול דעת ולעיתים רכב מקומי.
- לא לדחוף בכוח לכנסיה: אם הדרך מושלגת או חלקה, עדיף לקחת נהג מקומי או לוותר.
- לצאת מוקדם ביום החזרה: מעבר ההרים יכול להיסגר, ומי שמתעכב עלול להיתקע בקזבגי.
- להקשיב למקומיים: קטינו צדקה לגמרי. אם מקומי אומר לצאת מהר, יוצאים מהר.
- עם ילדים קטנים - לבנות מרווח: הנופים מדהימים, אבל היום עצמו יכול להיות ארוך, קר ומעייף.
קישורים שימושיים
תגובות
הוסף רשומת תגובה