 |
|
| 
|
וככה בלחץ שבין ראש השנה לכיפור מתחילים להריץ רעיונות- אולי גיאורגיה, או אולי אגם גרדה, אולי נופשון קצר ברודוס, ולפעמים כבר ממש נסחפים- אולי הודו?
ואחרי שחיכינו לדקה ה99.999 ולא הצלחנו לסגור דיל לגרדה במחיר נורמלי, כזה שיצא בדיוק בתאריכים נוחים כשכל עם ישראל נוסע (כאילו דה??) החלטנו (כשסוכות כבר הגיע) על הקונבנציונלי- ניסע לכרתים.
כמובן שגם את זה לא יכולנו לעשות סתם ככה בדרך הרגילה- החלטנו שלא נוסעים ל"הכל כלול" אלא קונים טיסה לחוד, מלון לחוד, רכב לחוד, אוכל לחוד או במילה אחרת- משלמים ביוקר על החופש לבחור J
וכך הזמנו כרטיסי טיסה בצהרים לבוקר שלמחרת, עטר נכנסה לטירוף אריזה, אופיר חיפש רכב ומלון ללילה הראשון וכך המראנו לשבוע בכרתים עם ספר ביד ושיר בלב.
בשדה התעופה פלג היה באקסטזה ממש, כאילו הוא לא ביקר כבר ביפן או באיסלנד, בפריז, בריסל או כמה פעמים באירלנד. כנראה שזה היופי בגיל שלוש... לא זוכרים את מה שקרה עד היום J התלהב מהמונית, משדה התעופה, מהמטוסים, מטרקלין דן ובכלל מהרעיון שטסים ליוון. תבל כהרגלה- היתה סתם מאושרת.
נחתנו בהרקליון, אספנו את הרכב, ונסענו לכיוון מערב אל עבר חאניה. הילדים נרדמו תוך שניה בערך, ואנחנו שגווענו מרעב לקחנו בטייק-אווי מטברנה על הדרך כבש מבושל שאותו אכלנו עם לחם בתוך האוטו. היה מעדן!
כשהגענו לחאניה – אחרי אינספור סיבובים בכבישים החד סיטריים של הנמל העתיק הצלחנו למצוא את המלון המקסים שלנו, ברחוב קטנטן וצפוף ובמיקום מושלם- ממש על הנמל העתיק של חאניה, עם נוף מטורף, פקידת קבלה חביבה ודירונת מדהימה.
פלג מיד כינה את המלון "מלון אסור להיכנס" כיאה לכל שלטי האין כניסה שמפוזרים ברחבות הסמוכים. וכך זה הפך לשם קוד- "מלון אסור להיכנס" הוא מלון שחביב על פלג והוא מוכן ללון בו.
אחרי מנוחה והתארגנות יצאנו לסיבוב קצר ברחובותיה העתיקים של חאניה. מתפעמים מהיופי שלה ומתכננים איך ניפול רצוצים למיטה אחרי ארוחת הערב.
בבוקר למחר השכמנו קום, מתלבטים עדיין האם כדאי להדרים לחופיו היפים של האי כרתים ולטרק בערוץ הסמאריה ומחליטים לוותר ולא לאתגר את עצמנו (ואת הילדים) בנסיעה של שעתיים ובטרק ארוך.
אז נסענו לטיול קצר בחצי האי אקרוטירי ועצרנו לרחצה בים, כי זה מה שעושים ביוון, לא?
אחרי הים נסענו לת'ריסו- בדרך נופית יפיפייה ומאתגרת, כביש צר בלי שוליים עם תעלות מימין ומשמאל וכבשים ועיזים לצדי הדרך. כאן עצרנו לארוחת צהרים בטברנה מקומית ואותנטית, היינו הלא יוונים היחידים במקום והיה מושלם. צלעות כבש, סלט יווני, לחם מקומי ממולא בעשביה, פרה נמוכה מעושנת, צ'יפס לפלג וציזיקי כמובן. ליקקנו את האצבעות. קינחנו בראקי- משקה אלכוהולי מקומי שהזכיר לנו בטעמו טקילה. ביקור בגן שעשועים מקומי ובחזרה למלון ולרחובות נמל חאניה המחבקים לעוד שיטוט לילי.
למחרת בילינו את היום בסמטאותיה של חאניה, ביקרנו במוזיאון הים, בשוק התיירותי (מידי) אגורה וברחובות אזור ספלאנציה. גם הפעם בחרנו במסעדה של אוכל מקומי והפעם במקום "על האש" התפנקנו במיני תבשילים שבושלו על ידי כריסטינה ואימה מבעוד מועד- היו שם מוסאקה, בורקי (שכבות של ירקות וגבינה), גולאש ועוד מיני מטעמים טעימים. אפילו פלג שמח להחליף את הצ'יפס באוכל מבושל ותבל התענגה על המוסאקה הטעימה.
לילה אחרון בחאניה וארזנו את עצמנו להמשיך לטייל ולחקור את האי כרתים. יצאנו לדרך במטרה להתקדם כמה שיותר מזרחה כשהיעד- איוס ניקולאוס. עצרנו לביקור ביארופולי שם ישנה כנסיה קטנה (מאוד) הבנויה על לשון יבשה צרה החודרת אל הים. המשכנו לביקור באגם קורנאס- "האגם הנסתר" – מקום רגוע ושליו. אגם של מים מתוקים, עם ברווזים, אווזים וברבורים ידידותיים לתיירים. עם סירות פדלים במגוון צורות וצבעים ועם חוף חולי מפתיע. אופיר החליט לשחות למרות שהמים היו די קרים, והעננים נראו באופק וטען בתוקף לאחר מכן שבגלל זה הוא נהיה מקורר. פלג בינתיים השתעשע עם ילד שהכיר על החוף ופיתח יחסי אהבה-שנאה עם הברווזים: כשנתן להם לאכול הם הסתכלו עליו בחיבה וכשהחליט שמספיק הם נעצו בו מבטים מבעיתים. מהאגם המשכנו (או לפחות זו היתה הכוונה) לכפר ארגירופולי. מרחק קצרצר של 10 ק"מ הפך לדרך של שעה לאחר שעטר טעתה בניווט ואנחנו זכינו לנסיעה ארוכה ויפה בין כפרים קטנים וציוריים. אריגרופולי הוא כפר שופע במים ממעיינות הרים, שזורמים בתוך הכפר בין הבתים והמסעדות במפלים ומזרקות שונים ומשונים. עצרנו לארוחת צהרים מאוחרת במסעדה שהזכירה לנו קצת את דג על הדן. והמשכנו בדרכנו לסיבוב בעיר הנמל ריתמינו- מתלבטים אם להישאר ללון שם ולאחר שהתברברנו בין הרחובות החד סטריים במטרה למצוא מלון שקראנו עליו החלטנו להמשיך הלאה וטוב שעשינו כך.
הדרך זימנה לנו את באלי. ישוב על הים בין רית'מינו להרקליון. עצרנו בהמלצת הלונלי פלנט לבדוק האם יש מקום פנוי ב"כפר האבן" כפר נופש שבנוי מאבן ועץ על גבעה מרחק מה מהים. הגענו למקום קסום קסום, קיבלנו דירה שגדולה יותר מהדירה שבה אנחנו מתגוררים בתל-אביב. כפר הנופש בנוי ככפר כרתי עתיק, עם רחובות מרוצפים, עצי פרי, בריכות נסתרות, פינת חי ואפילו חמאם. מלון "אסור להכנס" קלאסי!!
לעת ערב פלג נהיה קצת חולה, הוא הצטנן והיה לו חום וכבר התחלנו להתלבט אם להישאר עוד לילה כדי שיבריא או להמשיך הלאה למחרת. קצת נורופן ובבוקר הוא קם כמו פנתר, קפץ בטרמפולינה וקיפץ לבריכה, ואחרי חצי יום של בילוי בכפר האבן המקסים ארזנו את הפקלאות והמשכנו הלאה.
החלטנו לנסוע "דוך" מזרחה לכפר פלאקה. עטר התעקשה לשוט לאי ספינלונגה עליו קראנו בספר האי של סופיה, אופיר התנגד ופלג הכריע את הכף כשאמר שהוא רוצה לשוט בסירה. אז שטנו. מה נגיד ומה נאמר? "פששש יאללללהה" יהיה ממצה במקרה זה. ותו לא.
ארוחת דגים בנמל של פלאקה ויצאנו לחיפוש מלון באיוס ניקולאוס. המלון הראשון שנראה מבטיח בלונלי פלאנט וגם ב"בוקינג" התגלה כאכזבה מרה- חדרים קטנים ואפרוריים ובעל בית מאכזב שסירב בתוקף שנשלם את המחיר שמופיע ב"בוקינג" כי הוא לא כולל ילד ותינוק (30 יורו נוספים לילד ללילה??? לא נסחפת קצת?) פלג מיד הכריז שזה לא מלון "אסור להכנס" אז המשכנו לנו הלאה.
נסענו קצת בתוך העיירה ופתאום אופיר פונה ימינה בחדות לעבר מלון שלעטר לא נראה ממש מבטיח. בירור קצר מגלה חדרים מקסימים ובעל בית מקסים לא פחות אבל אין עריסה לתבל- איזו אכזבה. בעל הבית מתחיל לעשות טלפונים ומסדר לנו חדר במלון על שפת האגם במחיר אטרקטיבי הכולל גם את פלג וגם לול לתבל. אז הלכנו לראות. נפלנו על מקום לבבי ומקסים עם חדר מרווח ומיקום מנצח. אז נשארנו. העיירה גם היא, כמו כל כרתים, מלאה תיירים עם טברנות על חוף הים ואווירה של חופש באוויר. שברנו את השיא שלנו לטיול ובילינו בחוץ עד כמעט 23:00.
בבוקר למחרת החלטנו לנסוע לפנים האי למישור ליסיתי, קצת היתברברות בדרך בגלל כבישים בשיפוצים והגענו לרמה מקסימה, מלאה בטחנות רוח ישנות שפעם היו עוזרות באספקת החשמל ועשינו טיול קצר למערת דקיטי- מערת נטיפים יפה. בחזרה עצרנו לארוחת צהרים בטברנה של מריה שהיתה חמה ולבבית וגם האוכל שלה היה טעים ומנחם. חזרנו העירה אחה"צ, מתלבטים אם ללכת לים אך כשראינו שפלג ותבל שפוכים להם בעגלה החלטנו להמשיך ולהסתובב לנו ברחובות העיירה הנעימים ולוותר על השחייה.
לילה אחרון בכרתים, עטר דוחה את אריזת המזוודה למחרת ואנחנו נופלים שדודים לשינה עמוקה ומתוקה וקמים בבוקר לעוד סיבוב אחרון בעיירה, ארוחת בוקר מפנקת, קצת מזכרות וזהו- נוסעים לשדה התעופה וחוזרים הביתה. עייפים אך מאוד מאוד מרוצים.
כרתים- נעמת לנו מאוד, אנחנו עוד נחזור!!!
תגובות
הוסף רשומת תגובה