כרתים - ההפתעה הקרובה
שבוע ספונטני בכרתים, אחרי עוד החלטה של הדקה ה-99.999: בלי הכל כלול, עם רכב שכור, מלונות לאורך הדרך, טברנות מקומיות, חאניה, אגם קורנאס, באלי, ספינלונגה, איוס ניקולאוס והרבה תחושה שדווקא הקרוב יכול להפתיע.
תקציר שימושי
קפיצה מהירה
מפת הטיול בכרתים
לינה בכרתים
מפת מלונות סביב כרתים - לפתיחה, סינון והשוואה
שוב החגים בפתח
שוב החגים בפתח, ושוב אנחנו מצטערים שלא סגרנו כרטיסי טיסה מראש. וככה, בלחץ שבין ראש השנה לכיפור, מתחילים להריץ רעיונות: אולי גיאורגיה, אולי אגם גרדה, אולי נופשון קצר ברודוס, ולפעמים כבר ממש נסחפים - אולי הודו?
אחרי שחיכינו לדקה ה-99.999 ולא הצלחנו לסגור דיל לגרדה במחיר נורמלי, כזה שיצא בדיוק בתאריכים נוחים כשכל עם ישראל נוסע, החלטנו - כשסוכות כבר הגיע - על הבחירה הקונבנציונלית: ניסע לכרתים.
כמובן שגם את זה לא יכולנו לעשות בדרך הרגילה. החלטנו שלא נוסעים ל"הכל כלול", אלא קונים טיסה לחוד, מלון לחוד, רכב לחוד, אוכל לחוד, או במילים אחרות: משלמים ביוקר על החופש לבחור.
וכך הזמנו כרטיסי טיסה בצהריים לבוקר שלמחרת. עטר נכנסה לטירוף אריזה, אופיר חיפש רכב ומלון ללילה הראשון, וככה המראנו לשבוע בכרתים עם ספר ביד ושיר בלב.
בשדה התעופה פלג היה באקסטזה ממש, כאילו הוא לא ביקר כבר ביפן, באיסלנד, בפריז, בבריסל או כמה פעמים באירלנד. כנראה שזה היופי בגיל שלוש: לא זוכרים מה קרה עד היום. הוא התלהב מהמונית, משדה התעופה, מהמטוסים, מטרקלין דן ובכלל מהרעיון שטסים ליוון. תבל, כהרגלה, הייתה פשוט מאושרת.
הרקליון, חאניה ומלון "אסור להיכנס"
נחתנו בהרקליון, אספנו את הרכב, ונסענו מערבה אל חאניה. הילדים נרדמו תוך שנייה בערך, ואנחנו, שגווענו מרעב, לקחנו בטייק-אווי מטברנה על הדרך כבש מבושל שאותו אכלנו עם לחם בתוך האוטו. היה מעדן.
כשהגענו לחאניה, אחרי אינספור סיבובים בכבישים החד-סטריים של הנמל העתיק, הצלחנו למצוא את המלון המקסים שלנו ברחוב קטנטן וצפוף ובמיקום מושלם - ממש על הנמל העתיק של חאניה, עם נוף מטורף, פקידת קבלה חביבה ודירונת מדהימה.
פלג מיד כינה את המלון "מלון אסור להיכנס", כיאה לכל שלטי האין כניסה שמפוזרים ברחובות הסמוכים. וכך זה הפך לשם קוד: "מלון אסור להיכנס" הוא מלון שחביב על פלג, והוא מוכן ללון בו.
אחרי מנוחה והתארגנות יצאנו לסיבוב קצר ברחובות העתיקים של חאניה. מתפעמים מהיופי שלה, ומתכננים איך ניפול רצוצים למיטה אחרי ארוחת הערב.
ים, תריסו והמערב של כרתים
בבוקר למחרת השכמנו קום. התלבטנו עדיין אם להדרים לחופיו היפים של האי ולטייל בערוץ הסמאריה, אבל החלטנו לוותר ולא לאתגר את עצמנו - ואת הילדים - בנסיעה של שעתיים ובטרק ארוך.
אז נסענו לטיול קצר בחצי האי אקרוטירי ועצרנו לרחצה בים, כי זה מה שעושים ביוון, לא?
אחרי הים נסענו לתריסו, בדרך נופית יפהפייה ומאתגרת: כביש צר בלי שוליים, תעלות מימין ומשמאל, וכבשים ועיזים לצדי הדרך. שם עצרנו לארוחת צהריים בטברנה מקומית ואותנטית. היינו הלא-יוונים היחידים במקום, וזה היה מושלם.
צלעות כבש, סלט יווני, לחם מקומי ממולא בעשבי תיבול, גבינה מקומית מעושנת, צ'יפס לפלג וצזיקי כמובן. ליקקנו את האצבעות. קינחנו בראקי - משקה מקומי שהזכיר לנו בטעם טקילה - ואז חזרנו למלון ולרחובות נמל חאניה לעוד שיטוט לילי.
למחרת בילינו את היום בסמטאות חאניה: מוזיאון הים, השוק התיירותי מדי של אגורה, ורחובות אזור ספלאנציה. גם הפעם בחרנו במסעדה של אוכל מקומי, ובמקום "על האש" התפנקנו במיני תבשילים שבושלו על ידי כריסטינה ואימה מבעוד מועד: מוסקה, בורקי - שכבות של ירקות וגבינה - גולאש ועוד מיני מטעמים טעימים. אפילו פלג שמח להחליף את הצ'יפס באוכל מבושל, ותבל התענגה על המוסקה.
אגם קורנאס, ארגירופולי וריתימנו
אחרי לילה אחרון בחאניה ארזנו את עצמנו להמשך חקירת האי. יצאנו מזרחה, כשהיעד הרחוק הוא איוס ניקולאוס. בדרך עצרנו לביקור ביארופולי, בכנסייה קטנה מאוד הבנויה על לשון יבשה צרה שחודרת אל הים.
משם המשכנו לאגם קורנאס, "האגם הנסתר": מקום רגוע ושליו, אגם של מים מתוקים עם ברווזים, אווזים וברבורים ידידותיים לתיירים, סירות פדלים במגוון צורות וצבעים וחוף חולי מפתיע.
אופיר החליט לשחות למרות שהמים היו די קרים והעננים כבר נראו באופק, וטען בתוקף לאחר מכן שבגלל זה הוא נהיה מקורר. פלג בינתיים השתעשע עם ילד שהכיר על החוף ופיתח יחסי אהבה-שנאה עם הברווזים: כשהאכיל אותם הם הביטו בו בחיבה, וכשהחליט שמספיק הם נעצו בו מבטים מבעיתים.
מהאגם המשכנו - או לפחות זו הייתה הכוונה - לכפר ארגירופולי. מרחק קצרצר של 10 ק"מ הפך לדרך של שעה אחרי שעטר טעתה בניווט, ואנחנו זכינו לנסיעה ארוכה ויפה בין כפרים קטנים וציוריים.
ארגירופולי הוא כפר שופע מים ממעיינות הרים, שזורמים בין הבתים והמסעדות במפלים ומזרקות. עצרנו לארוחת צהריים מאוחרת במסעדה שהזכירה לנו קצת את דג על הדן, והמשכנו לסיבוב בעיר הנמל ריתימנו. התלבטנו אם להישאר ללון שם, אבל אחרי התברברות ברחובות החד-סטריים החלטנו להמשיך הלאה. וטוב שעשינו כך.
באלי, ספינלונגה ואיוס ניקולאוס
הדרך זימנה לנו את באלי, יישוב על הים בין ריתימנו להרקליון. עצרנו בהמלצת הלונלי פלאנט לבדוק אם יש מקום פנוי ב"כפר האבן" - כפר נופש שבנוי מאבן ועץ על גבעה, במרחק מה מהים.
הגענו למקום קסום-קסום. קיבלנו דירה גדולה יותר מהדירה שבה גרנו בתל אביב. כפר הנופש בנוי ככפר כרתי עתיק, עם רחובות מרוצפים, עצי פרי, בריכות נסתרות, פינת חי ואפילו חמאם. מלון "אסור להיכנס" קלאסי.
לעת ערב פלג נהיה קצת חולה. הוא הצטנן והיה לו חום, וכבר התחלנו להתלבט אם להישאר עוד לילה כדי שיבריא או להמשיך הלאה למחרת. קצת נורופן, ובבוקר הוא קם כמו פנתר, קפץ בטרמפולינה וקפץ לבריכה. אחרי חצי יום של בילוי בכפר האבן ארזנו את הפקלאות והמשכנו הלאה.
החלטנו לנסוע "דוך" מזרחה לכפר פלאקה. עטר התעקשה לשוט לאי ספינלונגה, שעליו קראנו בספר "האי של סופיה". אופיר התנגד, ופלג הכריע את הכף כשאמר שהוא רוצה לשוט בסירה. אז שטנו. מה נגיד ומה נאמר? "פששש יאללללהה" יהיה ממצה במקרה זה. ותו לא.
ארוחת דגים בנמל של פלאקה, ואז יצאנו לחיפוש מלון באיוס ניקולאוס. המלון הראשון שנראה מבטיח בלונלי פלאנט וגם בבוקינג התגלה כאכזבה: חדרים קטנים ואפרוריים, ובעל בית מאכזב שסירב בתוקף שנשלם את המחיר שהופיע בבוקינג, כי הוא לא כולל ילד ותינוק. פלג הכריז מיד שזה לא מלון "אסור להיכנס", אז המשכנו הלאה.
נסענו קצת בתוך העיירה, ופתאום אופיר פונה ימינה בחדות לעבר מלון שעטר לא נראתה משוכנעת ממנו. בירור קצר גילה חדרים מקסימים ובעל בית מקסים לא פחות, אבל אין עריסה לתבל. בעל הבית התחיל לעשות טלפונים וסידר לנו חדר במלון על שפת האגם, במחיר אטרקטיבי, כולל פלג ולול לתבל. הלכנו לראות ונפלנו על מקום לבבי ומקסים עם חדר מרווח ומיקום מנצח. אז נשארנו.
גם העיירה, כמו כל כרתים, מלאה תיירים, טברנות על חוף הים ואווירה של חופש באוויר. שברנו את השיא של הטיול ובילינו בחוץ עד כמעט 23:00.
רמת לסיתי וסיבוב אחרון
בבוקר למחרת החלטנו לנסוע לפנים האי, אל מישור לסיתי. קצת התברברות בגלל כבישים בשיפוצים, והגענו לרמה מקסימה, מלאה בטחנות רוח ישנות. משם עשינו טיול קצר למערת דיקטי, מערת נטיפים יפה.
בחזרה עצרנו לארוחת צהריים בטברנה של מריה, שהייתה חמה ולבבית, וגם האוכל שלה היה טעים ומנחם. חזרנו לעיירה אחר הצהריים, התלבטנו אם ללכת לים, אבל כשראינו שפלג ותבל שפוכים בעגלה החלטנו להמשיך להסתובב ברחובות העיירה ולוותר על השחייה.
לילה אחרון בכרתים. עטר דחתה את אריזת המזוודה לבוקר, ואנחנו נפלנו שדודים לשינה עמוקה ומתוקה. קמנו לעוד סיבוב אחרון בעיירה, ארוחת בוקר מפנקת, קצת מזכרות, וזהו - נוסעים לשדה התעופה וחוזרים הביתה. עייפים, אבל מאוד מאוד מרוצים.
כרתים - נעמת לנו מאוד. אנחנו עוד נחזור.
מידע שימושי וקישורים
המסע שלנו
הפוסט הזה שייך למסע המשפחתי שלנו בכרתים.
תגובות
הוסף רשומת תגובה