 |
|
|
|
מסורת יפנית של אבנים, מקדשים, אטריות, פגודות, גישות ויפנים בוהים באבנים.
החלטנו לחלק את הטיול בקיוטו באופן הבא: ביום הראשון: מקדשים, ביום השני: מקדשים וגם ביום השלישי, נחשו מה: מקדשים. (האמת שהתוכנית המקורית היתה ביום הראשון לנסוע לנארה לראות מקדשים אבל בשל העובדה שעטר לא הרגישה כל כך טוב ויתרנו והסתפקנו במקדשים בקיוטו).
את היום הקדשנו לביקור ב דרך הפילוסופים- דרך לאורך תעלת מים באזור מאוד שקט וירוק מלא בפריחת דובדבנים וזוגות של אוהבים. אל הדרך יצאנו ממקדשZenrin ji שבו יש את פסל הבודהה הפונה לאחור וגם את פגודת הכסף. מתחם המקדש כל כך מרשים, הכל מסודר בצורה מופתית, החצץ בצידי השבילים מאורגן בצורות יוצאות דופן, כל התיירים צועדים בטור אחד אחרי השני בלי לעקוף ובלי לעצור את התנועה. חבל רק שלא ידענו שכדאי להשאיר את העגלה של פלג בכניסה. היו שם כל כך הרבה מדרגות... המשך המסלול לאורך הנהר היה שליו ונעים. משובץ בבתי קפה וחנויות קטנות ומקסימות. היה פשוט מרגיע. אחר הצהרים והערב שוטטנו לנו בסמטאות במרכז קיוטו ובשוק האוכל, קנינו מזכרות, אכלנו פנקייק ממולא בנוטלה וקצפת וחזרנו לחדר עייפים ומרוצים.
את היום השני פתחנו בפגודת הזהב פגודה שכולה מצופה בזהב, בלב גן יפני יפה. פשוט אי אפשר להפסיק לצלם. משם המשכנו לגן הסלעים- דוגמה די מפורסמת לגן זן. רק שאנחנו לא ידענו לאן אנחנו הולכים.. ציפינו לגן של סלעים בסגנון קונמינג בסין והופתענו לגלות שמדובר בחצר מלבנית המשתרעת לאורך של שלושים מטר בלבד ובה חמישה עשר סלעים וחצץ אשר נגרף על-ידי נזירים לתלמים ישרים. הפשטות ומיעוט הסמלים מייצגים את פילוסופיית הזן והגן נחשב לאחת מיצירות האמנות החשובות של יפן. סתם סלעים. כל כך מוזר. פגשנו שם יפנית שהגיע לגן כדי לנקות את הראש, לחשוב, ולהגיע להארה. ה-ז-ו-י אבל בהחלט יוצא דופן. ניסינו לשבת ולבהות בסלעים, אבל פלג התעקש לזחול בין האנשים, יפנים ותיירים כאחד והפריע לנו להנות מחווית ה"אין". לאחר מכן ביקרנו בעוד מתחם של מקדשים Ninnaji Templeעם פגודת חמש הקומות. אחר הצהרים נסענו לאיזור גיון- אזור הבידור והגיישות. עם תחושה של יפו העתיקה. הבטיחו לנו שאם יהיה לנו מזל, נוכל לראות גיישה או גיישה מתלמדת באזור. אז זהו שלא. נאלצנו לרכוש כרטיס (ולחכות בתור כדי לתפוס מקום טוב) למופע של התרבות היפנית, כולל טקסי נגינה וריקוד (שהפחיד את פלג עד דמעות) וגם הדגמה של טקס התה המסורתי המפורסם בשיתוף הקהל. חוויה תירותית ביותר אבל היא נתנה לנו הצצה לתרבות היפנית המסורתית.
בחזרה לכיוון המלון, בתחנת הרכבת התחתית בחלון ראווה של אחת המסעדות פגשנו ביפני מכין איטריות. כשהוא קלט שהתחלנו לצלם הוא ממש השקיע ועשה פוזות למצלמה. ולקינוח היום, גם אכלנו איטריות
למחרת- את הבוקר הקדשנו לביקור במקדש אלף הפסלים (Sanjusangen do)- מקדש שיש בו תצוגה של אלף פסלים של אלת הרחמים קנון, האלה בעלת אלף הידיים. אומרים שכל פסל שונה מרעהו ושכל אחד יכול למצוא שם את ה"קנון שלו". כל הביקור במקדש רק התבאסתי שאנחנו לא יכולים להשתמש בקנון שלנו. המראה כל כך מרשים אבל הצילום אסור. אז קנינו גלויות :)
מכאן באוטובוס ל מצודת ניג'ו, מתחם ענקי עם גנים, בריכות מים מוקפות פרחים ורצפות הזמיר- בתי עץ שהליכה לאורך המסדרונות שלהם יוצרת ציוצים הדומים לאלה שמשמיע הזמיר, וזאת מתוך כוונה לשמוע אם נכנסים למבצר אורחים בלתי קרואים. עוד סיבוב במדרחוב היפה במרכז קיוטו לעוד קצת קניות של מזכרות וחזרה למלון לארוז. מחר נוסעים לאוסקה.
לחץ כאן ל:יפן עם תינוק: עלויות, מסלולים וטיפים: מרץ 2013
תגובות
הוסף רשומת תגובה