Japan - פסח 2013 יפן - יצאנו טונה
עוד כמה ימים בטוקיו ובסביבתה: מכירת הטונה ההיסטורית של צוקיג'י לפנות בוקר, סושי טרי בצהריים, רופונגי הילס, יום מלא בהאקונה בלי לראות את פוג'י, ויום גשם באואנו עם מוזיאון, שוק, סאקורה והמבורגר מערבי.
תקציר שימושי
מה עברנו?
מפת המסלול
לפנות בוקר בצוקיג'י - יצאנו טונה
לילה. כולם ישנים. רק אופיר נשלח כנציג משפחת שלום לב-ארי לראות את הדבר הבלתי יאמן: עשרות תיירים עומדים בתור כדי להיות בין 120 ברי המזל שיצליחו להיכנס ולחזות במכירה הפומבית היומית של דגי הטונה בשוק הדגים צוקיג'י.
אופיר הגיע לשער המיוחל ברבע לארבע לפנות בוקר וכבר היו שם כ-20 אנשים. כך זכה, למזלו, להיות בסבב הראשון של 25. השישים הבאים נכנסים ב-5:45, ואילו השאר נשלחים הביתה.
ובכן, בקצרה: עשרות יפנים טרוטי עיניים, מאובזרים בגרזן מיוחד, מכים בטונות הקפואות הענקיות ללא רחם, מורידים חלקים, בודקים את הצבע, הריח והטעם. מתרשמים ורושמים, ואז עולה יפני אנרגטי שכנראה סובל מעודף קפאין בדם, מדנדן בפעמון וצורח "בומבלמה היי בובמלמה היי", שזה ביפנית כנראה "יאללה חברים אני מתחיל".
בינתיים, בקצה אחר של טוקיו, ישנים מכורבלים עטר ופלג בחדר מחומם. התוכנית שסוכמה מראש הייתה שלאחר המכירה הפומבית, בסביבות שש בבוקר, עטר תגיע עם פלג לשוק הדגים כדי להסתובב ולאכול סושי לארוחת בוקר. ובכן, לא דגים ולא טונה. עטר רמזה קלות שלישון יותר קורץ מאשר להגיע לשוק דגים בבוקר מוקדם, אז אופיר חזר לחדר והמשפחה נרדמה עד צהרי היום.
כשקצנו, שמנו פעמינו שוב לשוק הדגים, הפעם בהרכב מלא ובמטרה לאכול צהריים. שוטטנו בין המסעדות הקטנטנות, כשאת עינינו צדה מסעדונת שמחוצה לה משתרך תור ארוך-ארוך. אז עמדנו בתור.
חלפה חצי שעה וכלום לא קורה. פשוט אין תזוזה. כשהתחלנו לדבר עם מקומיים בתור התברר לנו שמדובר במסעדה ממש מפורסמת, שבשעות הצהריים יש סיכוי לחכות בתור אפילו שעתיים. ערכנו הצבעה מהירה כשה"קול" של פלג מכריע, כלומר צרחות ייאוש על ההמתנה הממושכת, ועברנו למסעדה אחרת בשוק שבה חיכינו "רק" רבע שעה.
הסושי היה טרי-טרי וטעים-טעים. בעיקר מה שאנחנו קוראים לו ניגירי, וביפן זה "Maguro". ולמודאגים - פלג אכל חביתה יפנית ומאקי עם קמפיו.
אחרי ארוחת הצהריים, כיוון שהיה קצת קריר, המשכנו לכיוון מרכז קניות סגור שנקרא Roppongi Hills. אופיר, שלא הפסיק להתפעם מכל ביס במסעדת מישלן של רובישון בלאס וגאס, כמעט התפלץ כשפגשנו בשיטוטינו במבוך החנויות במגדנייה של השף בכבודו ובעצמו. וכך מצאנו את עצמנו שותים קפה ואוכלים מתוקים.
לסיום היום עברנו בתחנת הרכבת ההומה ביותר בטוקיו, תחנת שינג'וקו, וחטפנו משהו קטן בדוכני האוכל שבקומה התחתונה של הכלבו הסמוך.
האקונה - יום מקסים בלי לראות את פוג'י
בבוקר למחרת נכונה לנו חוויה אמיתית. נסענו לאזור האקונה, שם קיווינו להצליח לצפות בהר פוג'י. כשקמנו ב-6:30 בבוקר מזג האוויר היה מצוין, השמש חייכה בשמיים והייתה אווירה של אביב באוויר.
רכבת של חצי שעה והגענו לאודוארה, שם רכשנו פס יומי שישמש אותנו בכל כלי התחבורה שנפגוש בהמשך היום. עלינו על רכבת לעיירה סמוכה ומשם ברכבת חשמלית קטנטנה שמחליפה את כיוון נסיעתה מספר פעמים.
ירדנו במוזיאון הפתוח של האקונה, שם שוטטנו בין פסלים מפתיעים, עם המון אטרקציות לילדים ולמבוגרים וגם תערוכה "אמיתית" אחת של יצירות של פיקאסו. היה מקסים.
עוד תחנה אחת ברכבת הקטנטונת והגענו לגורה. אז השמיים התחילו להתכסות עננים, והבנו שאת הר פוג'י לא נראה הפעם. כל שנותר הוא להתפלל שלא ירד מבול.
מגורה נסענו בקרונית הנמשכת על ידי כבל במעלה ההר, בין בתים קטנים וציוריים, והגענו לראש הגבעה. שם עברנו לרכבל. הרכבל מטפס טיפוס נוסף אל עבר אזור המאופיין בפעילות של פליטת גזים גופרתיים מהאדמה. את ריח הביצה הסרוחה השלימה ארוחת צהריים של ביצים קשות עם קליפה בצבע שחור. הביצים מקבלות את צבען מכך שהן מבושלות בתוך הגופרית המדוברת.
נסיעה נוספת ברכבל הישר לעבר אגם אשי, שבו שטנו בספינה בעלת עיצוב של ספינת פירטים אל עבר היעד הבא, האקונה מאצ'י. טיול חביב ברגל בשדרות העצים המוריקים, בשער הביקורת המשוחזר ובמוזיאון הקטנטן במוטו-האקונה - ואז אוטובוס חזרה לרכבת.
עייפים מאוד-מאוד אבל בעיקר מרוצים. עבר עלינו יום מקסים, שנגמר בסופו של דבר ללא טיפה אחת של גשם.
יום גשם בטוקיו - משחק מחבואים עם מזג האוויר
הגשם הגיע ביום המחרת. התלבטנו קשות האם לדבוק בתוכנית המקורית ולהשכים קום כדי לנסוע לבקר בעיר המקדשים ניקו, או בשל הגשם להישאר בטוקיו. בסוף החלטנו ללכת על טוקיו.
באופן כללי בילינו את היום במשחק מחבואים עם הגשם. התחלנו בצעידה ארוכה בטפטוף קליל, אבל הגשם הלך והתגבר עם כל צעד. בסוף החלטנו להתחבא בתחנת הרכבת, סמוך לגן החיות ולמוזיאון הלאומי.
כשנחלש קצת הגשם ופלג נרדם בעגלה, החלטנו שאם הוא ישן חבל ללכת לגן החיות. בחרנו לשוטט בשוק, בעיקר כי בתמונות שראינו הוא נראה די מקורה. ובכן, ממש לא. מדובר ברחובות על רחובות של חנויות, ממש לא מקורות. כשהגשם שוב התחזק ברחנו חזרה לתחנת הרכבת.
כשפלג התעורר החלטנו שעל אף הגשם נרוץ לכיוון מוזיאון המדע והטבע. היה חביב ותו לא. כשסיימנו לבקר במוזיאון ויצאנו החוצה, הופתענו לגלות שהגשם פסק לחלוטין. אבל כבר היה קצת מאוחר לגן חיות, ולכן הסתובבנו בפארק, נהנינו מפריחת הדובדבן וקינחנו בארוחת צהריים מאוחרת של המבורגר מערבי בהארד רוק קפה.
זהו. מחר עוזבים את טוקיו וממשיכים הלאה במסע.
טיפים שלנו מהימים האלה
- צוקיג'י של 2013 כבר לא צוקיג'י של היום: החוויה ההיסטורית של מכירת הטונה כבר לא רלוונטית באותו מקום, אבל השוק החיצוני עדיין שווה ביקור לאוכל.
- לא כל תור שווה לחכות בו עם תינוק: אם הילד מצביע בצרחות, עוברים למסעדה הבאה. ביפן גם המסעדה הבאה כנראה תהיה טובה.
- האקונה מצדיק יום מלא: זה יום ארוך, אבל מגוון ומאוד מוצלח עם ילדים - רכבות, רכבל, ביצים שחורות, ספינת פירטים ונוף.
- לא לבנות על פוג'י: גם ביום שמתחיל שמשי, עננים יכולים לכסות הכול. ליהנות מהיום גם בלי הפסגה.
- ביום גשם בטוקיו צריך תוכנית גמישה: מוזיאון, שוק, תחנות רכבת, פארק אם מתבהר, ואוכל פשוט שעושה טוב.
- עגלה ביום גשם היא גם מיטה: כשפלג נרדם, שינינו תוכנית. לפעמים זה מה שמציל את היום.
קישורים שימושיים
תגובות
הוסף רשומת תגובה