כשהגענו לסוואקפמונד,עיירת חוף בסגנון גרמני, הגיע גם זמנה של מתנת השלושים- צניחה חופשית!
אופיר הזמין ועטר שכנעה אותו להצטרף. וכך קפצנו שנינו, ממטוס בגובה 10,000 רגל (טוב טוב זה 3 ק"מ), עם מצנח ומדריך קשור לכל אחד מאיתנו בנפרד. היה כיף כיף כיף. הקפיצה הבאה- ביומולדת 40!
חוץ מזה לא עשינו הרבה, בישלנו, ישנו, ראינו סרט, אכלנו במסעדה, קצת אינטרנט ותכננו את המשך השבועיים שנותרו לטיול הגדול.
אבל... ביום שבו תוכנן שנמשיך הלאה ניסינו להניע את הרכב ו... כלום! לא מניע. אופיר התנדב לבירורים, התרוצצויות וטלפונים שהעלו שלחברה ממנה שכרנו את הרכב - אין סוכנים בנמיביה מזה שלוש שנים! רכב חדש ישלח מדרום אפריקה ויגיע תוך יום יומיים. היינו בהלם, למה לא פשוט שולחים מוסכניק שיחליף מצבר???
אופיר דיבר איתם שוב ושכנע אותם לשכור לנו רכב אחר בחברה שיש לה סניפים בנמיביה והם התרצו.
אז במקום שברולט אוואו כסופה שרועדת כשמגיעים ל 120 קמ"ש קיבלנו טויוטה יאריס לבנה שרועדת רק ב 160 J. אמנם התעכבנו ביום מה שצמצם קצת את התוכניות אבל מעבר לכך אין תלונות. נסענו לקייפ קרוס למושבת כלבי ים הגדולה באפריקה- היה מסריח(!) אבל מפתיע. ביקרנו ביער העצים המאובנים (מאובנים בני 200 מליון שנה בצורה של גזעים ענקיים ועד שאתה לא נוגע - אתה לא יודע אם זה עץ או אבן ) - היה חם(!) אבל מעניין. ממשיכים לפארק אטושה לראות קצת חיות וממשיכים את הספירה לאחור לקראת חזרתנו.
תגובות
הוסף רשומת תגובה