אז ככה, הגענו לחלק האתגרי האמיתי: הדיונות בנמיביה!!!!
תשכחו מהחול בהרצליה על החוף, תשכחו מהדיונות באשקלון, זה כמו משחק ילדים אל מול כמויות החול המטורפות בחלק זה של נמיביה. כל נסיעה ברכב מלווה בתפילה חרישית לאל החול ולאלת הפנצ'ר. כל טיפוס על דיונה אפשרי מנטלית רק בגלל הידיעה שישנה ירידה מהירה במדרון התלול, ירידה בריצת איילה בחול הטובעני.
והנוף פשששש יאלללה אמיתי: דיונות תמירות אדומות משורטטות בקווים מקבילים (בגלל הרוח). כחול של שמיים אל מול חום של דיונות בצבעים חדים ומרהיבים. חיפושיות שחורות ענקיות עם רגלים דקות דקות וגבוהות שרצות להן על הדיונות. זיהוי של עקבות של כל בעל חיים שעבר בשעות האחרונות: ציפור, שועל, נחש, שממית, חיפושית ובני אדם. צל אדיר וארוך שמוטל על דיונה מרהיבה בשעות המאוחרת של הערב והשעות המוקדמות של הבוקר. הליכה ברגליים יחפות בבוקר והליכה בנעליים סגורות בשעות הצהריים בגלל החום הבלתי מובן.
אז מה היה לנו: שני הפנצ'רים עליהם כבר כתבנו בעבר ועוד פנצ'ר נוסף שנגרם מבור בכביש. קפיצה, לא מועילה נוסח 'תקפצי תקפצי' על ה'זה שפותח את האומים של הגלגל' במשך קרוב לשעה עד שאופיר הגה את הרעיון הגאוני להשתמש בג'ק כמנוף. ולאחר שכמעט התקשרנו להזמין חילוץ האומים התרצו, הגלגל הוחלף ואנחנו המשכנו אל עבר השקיעה.
בערב שהגענו למחנה בסאסירם התחפרנו בחול הטובעני עקב טעות בהערכת עומקו. רק 3 נמיבים, 2 בולי עץ ואחד אופיר עקשן הצליחו לחלץ אותנו מהבור לאחר שעה של דחיפות. אז עברנו מאזור קמפינג 20 לאזור 16 שם החול היה יותר יציב, או כך לפחות חשבנו. בבוקר השכמנו קום לפני השמש על מנת לראות את הזריחה מעל הדיונות. הכל היה עוד חשוך והדרך לא ממש נראתה בברור ובנסיון לצאת מהמחנה שקענו שוב בחול. לא היתה לנו ברירה אלא להתחיל לחפור בשעה 6 בבוקר מתחת לגלגלים. לא נשברנו והצלחנו להיחלץ די מהר והספקנו לחזות בזריחה תוך כדי טיפוס על דיונה 45.
טיול בעמק העצים המתים, טיפוס על הדיונה המפורסמת סוסופלי ועל דיונת אלים ונגמר לו היום.
יום למחרת הקצנו וניסינו להניע את הרכב אך ללא הועיל. התרוקן לו המצבר... שלושה דרום אפריקאים חביבים עזרו לנו להצית אותו בעזרת כבלים.
מה עוד צפוי לנו בהמשך??? לאל החול ואלת הפנצ'ר הפתרונים...
תגובות
הוסף רשומת תגובה