עלינו לכיוון כביש 62 הנודע בתור דרך היין הארוכה בדרום אפריקה. הדרך משובצת ביקבים ובכרמים ובנופי הרים. ביקרנו במערות הנטיפים ליד אודסהורן (פנינה: "בארץ המערות יפות יותר") ובחוות יענים שם הוכחנו שאפילו אנחנו יודעים ללכת על ביצים בעת הצורך (פנינה: "כן,כן גם אופיר") ואכלנו לארוחת בוקר מקושקשת מביצה של בת יענה (פנינה: "כמו ביצת תרנגולת...אולי טפל יותר"). נסענו למונטגיו שם השתכשכנו לנו במים חמימים שנותבו ממעיינות חמים ישירות לבריכה של אחד המלונות בסביבה. כך שבחוץ חום של 35 מעלות ואנחנו משכשכים במים של 42 מעלות.
חגיגות השלושים לעטר נפתחו בקול תרועה רמה כמקובל בבית משפחת שלום לב ארי ב'ערב החג' כלומר ב 20 לפברואר. בבוקרו של היום עטר ופנינה התפנקו במסז' משם נסענו למלון המפנק שאופיר הזמין בעיר היין סטלנבוש. פנינה באופן מפתיע הציעה לעטר להצטרף אליה לבריכה כשלעטר עובר בראש: 'אמא, מה נסגר איתך, בריכה??? את??? מיוזמתך???' אך למרות זאת עטר התרצתה והן ירדו לבריכה יחדיו. בזמן שהן התקררו להן להנאתם, אופיר הכין לעטר הפתעה בחדר, עליה הוא עמל כבר יותר מחודש וחצי. אופיר אסף תמונות מכל המשפחה והחברים כשבתמונות הם מצולמים עם ברכה ליום הולדתה ה30 של עטר. את התמונות הוא פיתח ותלה בחדר יחד עם בלונים לקישוט, כובע מטופש שלוטם קנתה לעטר באירלנד וכרטיסי חישגד עם ברכות בני המשפחה (שלא הביאו להתעשרותה של עטר). בנוסף הוא שם ברקע את השיר היום יומולדת של ברי סחרוף. עטר חזרה מהבריכה בבגד ים, הופתעה והתרגשה ואף הזילה דמעה, היה מקסים. בערב יצאנו למסעדה יוקרתית בה הרגשנו כמו פילים בחנות חרסינה. כולם מעונבים ומכובדים ורק אנחנו תרמילאים עם קרוקס. אבל אחרי המנה הראשונה, מעט יין ואחרי שהגיעו למסעדה חבורת תרמילאים מג'וייפים מאיתנו חשנו בנוח ועטר אפילו הסכימה לחבוש לכמה רגעים את הכובע האירלנדי המטופש. האוכל היה מצויין, האווירה היתה כייפית ולסיכום- עבר עלינו ערב חג יומולדת מהנה ביותר. כך נפתחו להם חגיגות שבוע ההולדת...
למחרת החלטנו לפנק את עצמנו עוד לילה במלון... אז מה אם זה יקר... לא מגיע לנו??? אחרי יותר מ4 חודשים בחדרים מג'ויפים בהודו ובאוהל בדרום אפריקה הרגשנו פתאום ציוויליזציה. היום הנוסף עבר בבטלה, בעיקר בחדר מול הפייסבוק, קצת בבריכה וגם בסיור של טעימת יין בליווי גבינות בחווה באזור. בלילה הלכנו לחגוג במסעדה, הפעם פחות יוקרתית בעליל, משהו מקביל למקדונלדס אפשר לומר, אך היה טעים וכיף.
המתנה האמיתית- צניחה חופשית- נדחתה, כפי שסופר בעבר, לנמיביה.
ועל שאר חגיגות שבוע ההולדת יסופר בהמשך.
אנחנו ממשיכים לכיוון קיפטאון שם נפרד מאמא של עטר בעוד מספר ימים ונצא לכיוון נמיביה.
תגובות
הוסף רשומת תגובה