South Africa - Saint Lucia
|
ירדנו מסוואזילנד לחוף "ההיפופוטמים" סיינט לוסיה, עיירת תיירות שלווה ונעימה באזור המכונה חוף הפילים (הפיל האחרון נראה שם ב 1940). המחזה העיקרי שנגלה לעיננו כשהגענו היו בעיקר תיירים, והחיות היחידות שראינו היו בסופר בתוך אריזות ניילון. רכשנו לנו כפכפי הוואינס (במיוחד למונדיאל) של דרום אפריקה, בדיוק כמו לפני 4 שנים בארגנטינה אז רכשנו את כפכפי ארגנטינה.
את האוהל לימים הבאים הקמנו תחת שלט שבו כתוב "זהירות היפופטמים" גיחכנו לעצמנו שההיפופוטמים היחידים שנראה יהיו המצויירים בשלט. אופיר הלך לשחק סנוקר עם כמה שיכורים שהסתבר שהם הבעלים של הגסטהאוס... ואז לפתע עטר זועקת "אופיר בוא מהר יש משפחת היפופטמים המהלכת על יד האוהל", אופיר הסתכל על עטר ואמר "כן...הם בטח על יד הדינוזאורים..לא?" עטר אמרה "בוא בוא..." הגענו שנינו ועמדנו פעורי פה מרחק מטר מאיתנו מהדסת לה לאיטה משפחת היפופטמים. ואז הבעלים (השיכורים) באו עם רכב ה- 4 על 4 שלהם ורדפנו אחרי המשפחה. חוץ מזה גם שינרקלנו קצת, עשינו קצת על האש וכמובן ראינו עוד קצת חיות בנשיונל פארק בסביבה.
מסיינט לוסיה לסאני פס- מעבר גבול עם מדינת לסותו בגובה 2,800 מטרים. הנופים עוצרי נשימה, הגסטהאוס למרגלות המעבר- מקסים ומלא מטיילים. העברנו יומיים של טיול ללסותו, על האש ובירות, היה ממש כיף.
נאלצנו למהר כדי לא לפספס את אמא של עטר ונסענו 500 ק"מ לקופי ביי. כולם המליצו לנו על הישוב הזה מבין כל המקומות ב'חוף הפראי'. הגענו והבנו שכנראה קצת הזדקנו ומסיבות נושא (הנושא היה חיות הים), שתיה אל תוך הלילה וריקודים סוערים הם כנראה כבר לא ממש בשבילנו. נשארנו שם לילה אחד, נהננו מהנופים לאורך החוף וביקרנו ב'הול אין ד'ה וול' (יענו - החור בקיר) וחזרנו למרוץ למליון, או יותר נכון למרוץ לפורט אליזבת, בנסיעה של עוד 500 ק"מ לפגוש את אמא של עטר.
תגובות
הוסף רשומת תגובה