Ella
|
Ella
|
Nuwara eliya
|
את הדרך לאלה מנווארה אליה (עיירה די משעממת שחוץ מעודפים של חברת הטיולים קולומביה אין ממש מה לעשות שם) עשינו במחלקה ראשונה ברכבת, שממוקמת בקרון האחרון, בו יש חלונות זכוכית וכסאות עם הגב לנסיעה, כך ניתן לחוות את הנוף בנסיעה איטית ויפיפיה. כמובן שלא היו לנו כרטיסים, אותם יש לרכוש 10 ימים מראש אבל אופיר בתושייתו הרבה התנפל על הכרטיסן איך שהרכבת עצרה וביקש לשדרג למחלקה ראשונה. הכרטיסן לא עמד בפני קסמיו וככה, שודרגנו תמורת תשלום נאה, מרכבת צפופה לכסא פרטי מרופד (מזמן לא יצא לנו לשבת ממש על כיסא פרטי לבד (: ).
אז אמנם אמרנו- לא עוד! אבל מה לעשות שהגענו לאלה ושם יש טיפוס חצי אתגרי לצלע הר ממנה נשקף נוף מדהים עד הים. סה"כ 5 שעות- לא ביג דיל. המליצו לנו מאוד לקחת מדריך, אבל לא ברור מי יותר גאוותן, אופיר או/ו עטר... כמובן שוויתרנו. הצטיידנו במפה (מצויירת ביד) גרועה ביותר מהגסטהאוס והלכנו 2.5 ק"מ על פסי הרכבת, כשמידי פעם מגיעה הרכבת ואנחנו קופצים ומפנים לה את הדרך. ואז פנינו שמאלה אחרי הגשר, כמו בהוראות, לעבר מטעי התה ושם התחיל הטיפוס. השביל מתפצל למספר דרכים ולנו לא היה מושג לאן לפנות אז תעינו לנו בשבילים מבקשים הכוונה מהמקומיים והם בתמורה מבקשים כסף, אבל בסוף לאחר שוטטות בין מטעי התה ועצי אקליפטוס כשאופיר, למזלנו, מסמן את הדרך באבן גיר שיהיו לנו סימני דרך לחזור(ושאח"כ חבורה של 6 עשו בכך שימוש) הגענו לאלה רוק!
קשה להסביר את הניגוד בין הטיפוס ביער סבוך לבין ההגעה לצוק ממנו רואים מרבדים והרים של ירוק שהזכירו לנו את שולחן העבודה של מייקרוסופט. התמונות לא מצליחות להעביר את הירוק היפה היפה הזה (נועה- את היית משתגעת על המקום).
וזהו- סיימנו עם ההרים, יורדים לחופים.
תגובות
הוסף רשומת תגובה