Munnar - Kerala
אחרי טיול בערים הגיע הזמן לקצת ירוק
אז נסענו למונאר
מונאר היא מה שנקרא היל סטיישן, מקום גבוהה שניתן לברוח אליו בחום
ולמרות שעכשיו חורף בהודו, בדרום חום אימים, ויש גם יש ממה לברוח
הנסיעה היתה מתישה, כיוון שלא היה אוטובוס ישיר נאלצנו לנסוע עד קוצ'ין דרומה דרומה ומשם לקחת עוד אוטובוס של 5 שעות למונאר
לשמחתינו, הגענו לאחד המקומות היפים שהיינו בהם.
הכל טבע וירוק, וכל הגבעות בדרך וגם שם מלאות בשיחי תה. מראה מלבב...
נועה שכנעה אותנו לצאת לטיול ברגל. מסלול קצר של 12 ק"מ שעובר בינות שדות התה.
אז יצאנו...
טיפסנו לנקודת תצפית מקסימה ממנה רואים את כל הגבעות המוריקות האלה
ומשם שאלנו איך מגיעים למפלים. ההודים הפנו אותנו לדרך עפר שבכניסה אליה היה שלט:
"שטח פרטי, אסור לעבור ואסור לטרק"
אבל ההודים אמרו אז אנחנו עברנו
הדרך הובילה אותנו בירידה תלולה שנראתה כאילו אין לה סוף ובדרך היו שלטים לריזורט בשם "עמק התה"
אז הלכנו והלכנו בדרך עצר אותנו שומר ואמר שזו דרך פרטית, אמרנו שאנחנו הולכים ל"עמק התה"
לאחר כמה מאות מטרים נוספים התחיל לרדת גשם... והתחלנו לדאוג... ואז פגשנו עוד משיגי גבול- ישראלים כמובן...
המשכנו ללכת, מנסים להתחמק מהגשם ומקווים לטוב ושוב שומר ושוב "אנחנו לעמק התה"
כשהגענו לריזורט עשינו הפסקה, שתינו קפה ומיץ וכששאלנו את השומר איפה המפלים הוא הצביע למורד הדרך אז המשכנו ללכת.
הפגישה הבאה שלנו היתה עם משפחה גרמנית, גם הם נחו בריזורט וגם הם מחפשים את המפלים
לאחר כ5-6 ק"מ בתום הירידה הגענו לכפר ושוב אותו ריטואל עצרו אותנו, אמרו שזו דרך פרטית והתעקשו שנחזור את כל העליה... סליחה??? השתגעתם???
אז אמרנו שבאנו מהריזורט וששם אמרו לנו שזו הדרך.... התקשרו לריזורט והמנהל של הריזורט בא בג'יפ שלו והתחיל לגעור בנו שזה לא אשמתו ושנחזור חזרה, אמרנו שאין בעיה אם הוא מוכן לקחת אותנו טרמפ... הוא כמובן לא הסכים.
בלהט המהומה התחמקנו החוצה והמשכנו לצעוד עוד ק"מ אחד עד המפלים
מסתכלים אחורה כל הזמן ומחכים לשוטרים שירדפו אחרנו
כמובן שלא קרה כלום.
הגענו למפלים, שוב ירד גשם, הצטלמנו ולקחנו ריקשה חזרה לכביש הראשי כדי לתפוס אוטובוס שיביא אותנו חזרה למונאר.
היה ממש יום כיף... :)
בילינו במונאר עוד יומיים ולקחנו אוטובוס חזרה לחוף
למרות שבדיעבד אנחנו מתגעגעים למזג האויר הקריר
לחדר המקסים והנקי שהיה לנו שם
ולאויר ההרים הצלול כיין
זהו... בחזרה להודו...
תגובות
הוסף רשומת תגובה