India - Munnar - דצמבר 2009 - אוויר הרים צלול כיין
הודו, דצמבר 2009 | אחרי רצף של ערים, הגיע הזמן לקצת ירוק. מונאר, היל-סטיישן בקרלה, קיבלה אותנו עם אוויר קריר, גבעות מכוסות שיחי תה, חדר נקי ומקסים, מסלול רגלי שהסתבך לתוך שטח פרטי, גשם, שומרים, ישראלים, גרמנים, ריזורט בשם "עמק התה" ומפלים שהגענו אליהם בסוף.
תקציר שימושי
הפרק במשפט
אחרי הערים - הגיע הזמן לירוק
אחרי טיול בערים הגיע הזמן לקצת ירוק.
אז נסענו למונאר.
מונאר היא מה שנקרא היל-סטיישן, מקום גבוה שניתן לברוח אליו בחום. ולמרות שעכשיו חורף בהודו, בדרום חום אימים, ויש גם יש ממה לברוח.
הנסיעה הייתה מתישה. כיוון שלא היה אוטובוס ישיר, נאלצנו לנסוע עד קוצ'ין, דרומה דרומה, ומשם לקחת עוד אוטובוס של 5 שעות למונאר.
שדות תה בכל הכיוונים
הכל טבע וירוק, וכל הגבעות בדרך וגם שם מלאות בשיחי תה. מראה מלבב.
אחרי החום, הערים, הרעש והאפרוריות, הירוק של מונאר היה בדיוק מה שהיינו צריכים.
נועה שכנעה אותנו לצאת לטיול ברגל
נועה שכנעה אותנו לצאת לטיול ברגל. מסלול קצר של 12 ק"מ שעובר בינות שדות התה.
אז יצאנו.
טיפסנו לנקודת תצפית מקסימה, ממנה רואים את כל הגבעות המוריקות האלה, ומשם שאלנו איך מגיעים למפלים.
ההודים הפנו אותנו לדרך עפר שבכניסה אליה היה שלט:
אבל ההודים אמרו, אז אנחנו עברנו.
הדרך הובילה אותנו בירידה תלולה שנראתה כאילו אין לה סוף, ובדרך היו שלטים לריזורט בשם "עמק התה".
אז הלכנו והלכנו. בדרך עצר אותנו שומר ואמר שזו דרך פרטית. אמרנו שאנחנו הולכים ל"עמק התה".
לאחר כמה מאות מטרים נוספים התחיל לרדת גשם, והתחלנו לדאוג. ואז פגשנו עוד משיגי גבול - ישראלים כמובן.
המשכנו ללכת, מנסים להתחמק מהגשם ומקווים לטוב. ושוב שומר, ושוב "אנחנו לעמק התה".
ריזורט, גרמנים, מנהל כועס ומפלים
כשהגענו לריזורט עשינו הפסקה, שתינו קפה ומיץ, וכששאלנו את השומר איפה המפלים הוא הצביע למורד הדרך, אז המשכנו ללכת.
הפגישה הבאה שלנו הייתה עם משפחה גרמנית. גם הם נחו בריזורט וגם הם חיפשו את המפלים.
לאחר כ-5-6 ק"מ, בתום הירידה, הגענו לכפר. ושוב אותו ריטואל: עצרו אותנו, אמרו שזו דרך פרטית והתעקשו שנחזור את כל העלייה.
אז אמרנו שבאנו מהריזורט וששם אמרו לנו שזו הדרך. התקשרו לריזורט, והמנהל של הריזורט בא בג'יפ שלו והתחיל לגעור בנו שזה לא אשמתו ושנחזור חזרה.
אמרנו שאין בעיה אם הוא מוכן לקחת אותנו טרמפ. הוא כמובן לא הסכים.
בלהט המהומה התחמקנו החוצה והמשכנו לצעוד עוד ק"מ אחד עד המפלים.
הסתכלנו אחורה כל הזמן וחיכינו לשוטרים שירדפו אחרינו.
כמובן שלא קרה כלום.
הגענו למפלים, שוב ירד גשם, הצטלמנו ולקחנו ריקשה חזרה לכביש הראשי כדי לתפוס אוטובוס שיביא אותנו חזרה למונאר.
בחזרה להודו
בילינו במונאר עוד יומיים ולקחנו אוטובוס חזרה לחוף.
למרות שבדיעבד אנחנו מתגעגעים למזג האוויר הקריר, לחדר המקסים והנקי שהיה לנו שם, ולאוויר ההרים הצלול כיין.
טיפים קטנים ממונאר
- שווה להגיע בשביל האוויר: אחרי החום של דרום הודו, מונאר מרגישה כמו נשימה עמוקה.
- הדרך יכולה להיות מתישה: בלי אוטובוס ישיר, המעבר דרך קוצ'ין ועוד נסיעה ארוכה יכול לקחת יום שלם.
- שדות התה הם העיקר: גם בלי אטרקציות גדולות, הנוף עצמו עושה את העבודה.
- לבדוק טוב מסלולים: אם יש שלט "שטח פרטי", כדאי להבין מראש אם באמת מותר לעבור.
- להביא שכבה קלה נגד גשם וקור: מונאר קרירה ורטובה יותר מהחוף, וזה חלק מהקסם שלה.
קישורים שימושיים
תגובות
הוסף רשומת תגובה