India - דצמבר 2009 - עיר השקרנים

India - דצמבר 2009 - עיר השקרנים

הודו, דצמבר 2009 | הגענו לבנגלור כדי לספוג קצת אווירת עיר מערבית: מקדונלדס, פיצה, מלון במקום גסטהאוס, סרטים בקולנוע וגם משימת רכישת מיני לפ-טופ לנועה. הרכבת דווקא הגיעה בזמן, אבל מהרגע שירדנו ממנה התחילה סדרת ניסיונות קטנים ומעצבנים שבהם הרגשנו כמו "דולר מהלך".

תקופהדצמבר 2009
איפהבנגלור, הודו
מטרהעיר מערבית, אוכל מוכר, מלון וקניות
מצב רוחעייפים, חשדניים, ציניים ורעבים למקדונלדס

תקציר שימושי

מה זהעצירה עירונית בבנגלור כדי לקבל קצת מערב באמצע הודו.
מה רצינומקדונלדס, פיצה, מלון, סרטים בקולנוע ומיני לפ-טופ לנועה.
מה קרהריקשות, הטעיות, חנויות בלי מחשב, והרבה תחושה שמנסים לסחוט עוד רופי.
הפואנטההיי-טק או לא - בנגלור הרגישה לנו כמו עוד עיר הודית.

הפרק במשפט

הרכבתדווקא עברה בנעימים והגיעה בזמן.
הריקשותניסו לקחת מחיר מנופח, ואנחנו התעקשנו על דוכן תשלום מראש.
האוכלחלמנו על מקדונלדס, מצאנו בית קפה יקר ולא טעים.
התחושהאנחנו, הלבנים, היינו שוב דולר מהלך.
📍 מלונות מומלצים באזור בנגלור

בנגלור - קצת מערב באמצע הודו

הגענו לבנגלור במטרה לספוג קצת אווירת עיר מערבית.

או במילים אחרות: לאכול מקדונלדס ופיצה, לישון במלון ולא בגסטהאוס, לראות סרטים מערביים בקולנוע, אההה... וגם לקנות לנועה מיני לפ-טופ.

הנסיעה דווקא עברה בנעימים והרכבת הגיעה בזמן.

אבל אז התחילה סדרת ה"עובדים עלינו".

הריקשה הראשונה - 200 רופי לעיר

הריקשות ביקשו מאיתנו 200 רופי לעיר. אחרי ויכוחים קשים הם ירדו ל-100.

אבל לא נשברנו. חיפשנו ומצאנו את הדוכן שבו משלמים עבור הריקשה מראש, וכך חסכנו בגאווה 50 רופי, שהם פחות מחמישה שקלים.

אחרי שרכשנו כרטיס לריקשה, הנהג ניסה להוריד אותנו כחצי קילומטר מהמלון בטענה שהוא לא יודע איפה זה.

אז אופיר אמר לו: "תברר!!!"

בסוף הגענו למלון.

מקדונלדס שנפתח ב-9:00

אחרי שהתמקמנו ירדנו לחפש ארוחת בוקר. ראינו שלט של מקדונלדס וחשבנו לעצמנו: מה יכול להיות יותר טוב מארוחת בריאות במקדונלדס?

שמנו פעמינו לכיוונו, ובדרך עצר אותנו הודי ואמר שכל החנויות ברחוב נפתחות ב-11:00. אמרנו לו שאנחנו בכלל בדרך למקדונלדס, והוא טען שגם מקדונלדס בין המאחרים לפתוח.

בחרנו במקום זה בבית קפה מערבי, אבל יקר ולא טעים.

כשסיימנו והמשכנו במורד הרחוב, ראינו שמקדונלדס בכלל נפתח ב-9:00.

מסקנה מקומית: גם בעיר היי-טק, לא כל עצה ברחוב שווה להאמין לה.

משימת המיני לפ-טופ של נועה

ואז פצחנו בחיפושים אחרי מחשב.

ניגשנו לאחת החנויות בקניון, שנראתה אמינה ויוקרתית, וביקשנו את הדגם שנועה רצתה.

המוכר אמר שאין להם, אבל שהוא יכול להביא אותו בערב מסניף אחר. סיכמנו שנגיע שוב בערב.

נחשו מה? בערב הגענו, הוא נכנס למחסן, התקשר כנראה לסניף השני, ואז התברר שבכלל אין להם את המחשב שרצינו.

הריקשה של הלילה

בלילה, אחרי שסעדנו את ליבנו בסטייק והמבורגר, רצינו לקחת ריקשה חזרה לחדר.

השעה כבר הייתה מאוחרת וחיפשנו ריקשה שתסכים להפעיל מונה. זה היה קשה, וכשכבר מצאנו אחד, הוא אמר לנו: אין בעיה, אבל התשלום יהיה פי 3 מהמונה.

כאילו סליחה??? אז למה מפעילים מונה???

התווכחנו והלכנו ברגל.

אחר כך התברר לנו כי לאחר 22:00 אמורים לשלם רק פי 1.5.

היי-טק או לא - זו עדיין הודו

לסיכום, היי-טק או לא, מקדונלדס או לא, בנגלור לא הרגישה לנו שונה מספיק מערים הודיות אחרות.

אנחנו, הלבנים, כן, כן, אפילו אופיר נחשב כאן לבן, הרגשנו כמו דולר מהלך.

לפעמים כל מה שרצינו היה מקדונלדס, מלון, מחשב וריקשה במחיר סביר. בפועל קיבלנו עוד שיעור הודו.

טיפים קטנים מבנגלור

  • לחפש דוכן ריקשות בתשלום מראש: זה חוסך ויכוחים, גם אם החיסכון בפועל קטן.
  • לא להאמין לכל מידע אקראי ברחוב: שעות פתיחה, מרחקים ומחירים כדאי לוודא בעצמכם.
  • בקניות טכנולוגיה, לא לסמוך על "בערב זה יהיה": עדיף לראות את המוצר בעיניים לפני שחוזרים במיוחד.
  • אחרי 22:00 לבדוק את חוקי התעריף: גם אם יש תוספת לילה, היא לא בהכרח פי 3.
  • בנגלור יכולה לתת קצת מערב: אבל כדאי לזכור שגם עיר היי-טק עדיין מתנהלת בקצב ובחוקים של הודו.

חזרה לראש הפוסט

המסע שלנו

הפוסט הזה הוא חלק ממסע משפחתי. כאן אפשר לראות את כל פוסטי המסע, להבין איפה אתם נמצאים עכשיו, לפתוח תקציר קצר או להמשיך לפוסט המלא.

טוען את מיקום הפוסט במסע...
טוען את תחנות המסע...
לכל הפוסטים במסע

תגובות

OurTravelingKids in social