India - דצמבר 2009 - יצאנו לנופש - תכף נשוב
הודו, דצמבר 2009 | אחרי חודש בדרכי הודו המאובקות, הגענו לגואה למה שאמור היה להיות נופש באמצע הטיול. בפועל קיבלנו חופים, רוכלים, פרות, שוק "חובה" אחד, מעבר מארמבול לפאלולים והרבה ניסיונות ליהנות משיעמום וריקנות במינון הנכון.
תקציר שימושי
הפרק במשפט
אחרי חודש מפרך - גואה
אחרי חודש מפרך בדרכי הודו המאובקות הגענו לגואה.
זה הרגיש כמו נופש באמצע הטיול, אבל אל תתבלבלו - נופש בסגנון הודי כמובן.
אומנם יש מיליון מסעדות שמגישות אוכל מערבי, אולם בניחוח הודי. אומנם יש חוף יפה ושמש צהובה, אבל מלא רוכלים שלא נותנים שנייה מרגוע, וכמובן פרות - גם על החוף.
אומנם יש חדרים מפנקים מהממוצע, אבל עדיין אין איפה להניח את הבגדים, ואנחנו פורקים הכל על הרצפה.
אנחנו לא יודעים האם זה הגיל, המצב המשפחתי, ההרכב שבו אנחנו מטיילים או פשוט האופי שנהיה כזה שמתקשה סתם לשבת בלי לעשות כלום, אבל היינו חסרי מעש שבועיים וחצי, וזה נראה המון.
ארמבול - עשרה ימים של חוף ושמעון פלאפל
עשרה ימים בילינו בחוף בארמבול, עם גיחות יומיות לטיולים באזור ברגל ובאופנוע.
הרבה ארוחות אצל שמעון פלאפל וגם לא מעט שעות על החוף.
ארמבול מזכירה מאוד את ישראל, המון רוסים וישראלים, רק ביחס הפוך: על כל 5-6 רוסים ישראלי אחד.
שוק אנג'ונה - "חובה" שלא חובה
בבוקר יום רביעי השכמנו שמחים וטובי לב ונסענו לביקור בשוק הפשפשים באנג'ונה.
הבטיחו לנו שוק שהוא "חובה". מילה שגורה בקרב הישראלים - "חובה" לנסוע לאום-ביץ', "חובה" לישון בצד השני של הנהר, "חובה" לבקר בשוק.
מלא מלא דוכנים שחוזרים על עצמם, של בגדים זולים, של מזכרות, חום איימים ומלא תיירים רוסים עשירים שמוכנים לשלם ללא מיקוח כל מה שיתבקשו.
נשברנו אחרי שעה, וכפיצוי לעצמנו עשינו טיול רכיבה כיפי בחופים בסביבה, בכפרים ובמבצר נטוש.
היה כיף!
פאלולים - אותו שיעמום, נוף יפה יותר
אחרי שבוע התחלנו לדבר על לעבור חוף. עטר התלוננה ואמרה שהלוואי שהיה קסם שהולכים לישון בחוף אחד וקמים בחוף אחר.
אופיר אמר שיש דבר דומה, קוראים לו מונית!
עטר נשברה. בכל זאת, הם בני שלושים ויכולים להרשות לעצמם מונית ספיישל של 100 שקל. מה עוד שהתברר שזה מה שרוב החבר'ה עושים.
זה לקח עוד שלושה ימים להחליט סופית, שלאחריהם עוד 3 שעות נסיעה הביאו אותנו לפאלולים.
שינינו נוף, שהפך יפה יותר, אבל לא שינינו אווירה. אותן פרות על החוף, אותם רוכלים חמדנים, קצת פחות רוסים, אבל אותן מסעדות איטלקיות, ישראליות, סיניות והודיות, עם שדרוג אחד - חנות גלידה של בסקין אנד רובינס. שדרוג מתוק.
בפאלולים פגשנו את שירן. רגע של קשר משפחתי - אמא של אופיר ואמא של שירן אחיות, בת דודה בשפת העם.
שירן ניסתה להסביר לנו כמה פאלולים "ריקה מתוכן" וכמה ארמבול הייתה "משעממת". ורק לסבר את האוזן - היא בילתה שבועיים בפאלולים ושלושה שבועות בארמבול.
עוד שבוע של מעבר ממסעדה למסעדה, צפייה בסרטים מסוג א' עד ז' במסעדות על הים, וגם אנחנו היינו מוכנים לעבור הלאה.
שלחנו כוח חלוץ, את נועה, שאיתה טיילנו ברישיקש, אגרה וגואה, לחוף ה"חובה" - אום ביץ'. יום אחרי קיבלנו תשדורת בהולה, וזה ציטוט:
ויתרנו בכיף. כמה ים וחול כבר עטר יכולה לסבול.
אוטובוס לילה להאמפי. אופיר חשב שיש שם מיליוני אנשים והיא דומה לורנסי. איזו הפתעה ציפתה לו - הוא מצא את טוסקנה בהודו.
טיפים קטנים מגואה
- גואה היא נופש, אבל עדיין הודו: גם כשיש חוף יפה ומסעדות מערביות, יש רוכלים, פרות ובלגן קטן מסביב.
- לא כל "חובה" באמת חובה: שוק אנג'ונה יכול להיות נחמד לשעה, אבל לא חייבים לבנות עליו יום שלם.
- מעבר חוף במונית הוא פתרון מצוין: לפעמים הכי פשוט לשלם ולדלג בין חופים בלי להפוך את זה לפרויקט.
- ארמבול ופאלולים שונות בנוף, פחות באווירה: מי שמחפש שינוי מוחלט אולי יגלה שהוא בעיקר החליף תפאורה.
- אחרי יותר מדי חוף כדאי לשנות כיוון: המעבר להאמפי נשמע בדיוק כמו התרופה הנכונה לעודף חול וים.
קישורים שימושיים
תגובות
הוסף רשומת תגובה