Mombai Dhobi Ghat
למרות כל סיפורי האימה ששמענו על בומביי- אלינו היא חייכה!!!
עיר נקיה (בסטנדרטים הודים כמובן), חפה מפרות, מאוטו-ריקשה ומשרפות של זבל במרכז העיר. רמזורים שרוב ההודים אשכרה מתייחסים אליהם, מסעדות טובות, טיילת מרוצפת לחופו של הים הערבי, אמנם גם שם יש רוכלים וגם קבצנים - אבל היה סביר בהחלט ולנו זה הזכיר את איזור קאולון בהונג קונג. מסתבר שהבריטים הצילחו במשהו. כאן.....
בחד הימים הציע הודי קטן ליובל ולאופיר לשחק בסרט בוליוודי אבל אופיר, במחווה הירואית, בחר להישאר לסעוד את עטר החולה וויתר על חוויה ועל 500 רופי (שכרו של שחקן מרבי) אבל יובל הלך כמובן.
במומבי ביקרנו בכל אתרי החובה כמו: שער הודו, מלון הטאג' מאהל (שהאגדה מספר שבתחילת המאה לא נתנו לעשיר פרסי להיכנס למלון של מערביים אז הוא התעצבן ובנה מלון מפואר - הכי מפואר במומבאי) וכמובן שלא פסחנו על המוזיאון - מוזיאון הנסיך מווילס- המוזיאון הגדול והמרשים בהודו - עאלאק!!!! (מייצג אקלקטי חסר כל סדר ו/או אסתטיקה בסיסית! סוף כל סוף כרטיס הסטודנט שלנו, שקיבלנו מתנה מאיסתא או מבנק לאומי, הועיל במשהו וכניסה עלתה לנו 15 רופי במקום 300 (לא ברור לנו למה שמישהו ישלם 300 רופיר + 200 למצלמה + 150 רופי לאוזניות אבל מילא) היה מ-ש-ע-מ-ם!!!!!
כמובן שלא פסחנו על יתרונותיה הקולינריים של מומבי אכלנו במסעדות לבנוניות ופרסיות, ישראליות, בריטיות ואמריקאיות (מקדונלנדס).
לסיכום-היה כיף, נשוב בקרוב בדרכנו לדרום אפריקה.
וכבר מרגישים את האננס והמנגו נמסים בפה יאללה לחופי גואה.....
תגובות
הוסף רשומת תגובה