India - נובמבר 2009 - הגיגים על הודו
מאת אופיר שלום לב-ארי | מחשבות על הקסם הלא מוסבר של הודו, על חושים שעובדים שעות נוספות, על כאוס, ריח, כאב, עונג, גירוד, זמן, ועל פסקה אחת מתוך "הדבר" של אלבר קאמי שהרגישה פתאום כמו תיאור מדויק מדי של הודו.
תקציר שימושי
במילים פשוטות
הערת המחבר
אז מה הקסם של הודו?
אז מה הקסם של הודו? האמת אין לי מושג.
אבל יש לי הרגשה שפשוט תמיד קורה משהו שמציף את כל החושים. מי שלא היה בהודו לא מבין מה זה להפעיל את כל איברי החישה בצורה כל כך אינטנסיבית.
במסגרת העברת הזמן בהודו אנחנו קוראים כל דבר שזז או לא, ולאחר שקראתי פסקה בספרו של אלבר קאמי - "הדבר" - הייתי חייב לרשום אותה, כי היא פשוט מייצגת את הודו.
הודו שמרוב כאוס, כאב והרגשות לא נעימות אתה מרגיש כל חוש שיש לך: טעם, ריח, גירוד, כאב ועונג בצורה חדה.
אלבר קאמי ותחושת הזמן בהודו
דומה כי טארוּ היה מוקסם לחלוטין מאופיה המסחרי של העיר, שחזותה, חייה העֵרים ואפילו הנאותיה נועדו כנראה להלום את צורכי המיקח-וממכר.
הייחוד הזה (זו המלה המופיעה בפנקסים) התקבל בברכה אצל טארוּ, ואחת מאמירות השבח שלו אפילו נחתמה בקריאה: "סוף-סוף!"
אלה המקומות היחידים שרשימותיו של הנוסע, בעת ההיא, לובשות כנראה צביון אישי. אם כי קשה להעריך עד כמה הוא משמעותי ורציני.
שהנה, אחרי שטארוּ מספר שמציאת חולדה מתה גרמה לקופאי של המלון לעשות טעות בחשבון שנתן לו, הוא מוסיף, בכתב ברור פחות מכרגיל:
"שאלה: מה עושים כדי לא לבזבז זמן? תשובה: חווים אותו בכל אורכו. אמצעי: יושבים ימים שלמים על כיסא לא נוח בחדר-ההמתנה של רופא-שיניים; מבלים את יום ראשון אחר-הצהריים על מרפסת הדירה; מקשיבים להרצאות בשפה לא-מובנת, בוחרים לנסוע ברכבת במסלול הארוך והפחות נוח מכולם ונוסעים בעמידה כמובן; עומרים בתור בקופות למופעים ולא משתמשים בכרטיס, וכו'."
הודו כזמן שחווים בכל אורכו
יש משהו במשפט הזה שמרגיש הודו. לא כי הודו דומה בדיוק לעיר של קאמי, ולא כי זו אותה חוויה, אלא כי בהודו הזמן באמת נמתח.
מחכים, נוסעים, עומדים, מתגרדים, מריחים, טועמים, מתעייפים, נדהמים, מתעצבנים, נהנים - והכל קורה לאט, חזק, קרוב מדי, מלא מדי.
אולי זה הקסם. אולי זה לא קסם בכלל. אולי פשוט בהודו אי אפשר להעביר את הזמן בלי להרגיש אותו.
קישורים שימושיים
תגובות
הוסף רשומת תגובה