הערת המחבר: עטר לב-ארי שלום מסירה אחריות מפרסום זה וכל ההערות והאחריות הן על אופיר בלבד :).
אז מה הקסם של הודו? האמת אין לי מושג. אבל יש לי הרגשה שפשוט תמיד קורה משהו שמציף את כל החושים מי שלא היה בהודו לא מבין מה זה להפעיל את כל אייברי החישה בצורה כל כך אינטנסיבית.
במסגרת העברת הזמן בהודו אנחנו קוראים כל דבר שזז או לא ולאחר שקראתי פסקה בספקו של אלבר קאמי - "הדבר" הייתי חייב לרשום אותה כי היא פשוט מייצגת את הודו שמרוב כאוס, כאב והרגשות לא נעימות אתה מרגיש כל חוש שיש לך: טעם, ריח, גירוד, כאב ועונג בצורה חדה. (לא אני עדיין לא עושה סמים וגם לא אעשה!!!)
דומה כי טארוּ היה מוקסם לחלוטין מאופיה
המסחרי של העיר, שחזותה, חייה העֵרים ואפילו הנאותיה
נועדו כנראה להלום את צורכי המיקח-וממכר. הייחוד הזה
(זו המלה המופיעה בפנקסים) התקבל בברכה אצל טארוּ, ואחת
מאמירות השבח שלו אפילו נחתמה בקריאה: "סוף-סוף!" אלה
המקומות היחידים שרשימותיו של הנוסע, בעת ההיא, לובשות
כנראה צביון אישי. אם כי קשה להעריך עד כמה הוא משמעותי
ורציני. שהנה, אחרי שטארוּ מספר שמציאת חולדה מתה גרמה
לקופאי של המלון לעשות טעות בחשבון שנתן לו, הוא מוסיף,
בכתב ברור פחות מכרגיל: "שאלה: מה עושים כדי לא לבזבז
זמן? תשובה: חווים אותו בכל אורכו. אמצעי: יושבים ימים
שלמים על כיסא לא נוח בחדר-ההמתנה של רופא-שיניים;
מבלים את יום ראשון אחר-הצהריים על מרפסת הדירה;
מקשיבים להרצאות בשפה לא-מובנת, בוחרים לנסוע ברכבת
במסלול הארוך והפחות נוח מכולם ונוסעים בעמידה כמובן;
עומרים בתור בקופות למופעים ולא משתמשים בכרטיס, וכו'."
|
תגובות
הוסף רשומת תגובה