גדות הגנגס - קדוש ומטונף
הכל התחיל ברישיקש.
בכלל לא תכננו לנסוע לורנסי.
עטר כבר היתה שם פעמים ואופיר לא חשב על זה כלל ואז פגשנו את נועה.
אופיר ביקש ממנה לשכנע אותו למה לא לנסוע לורנסי וכל דבר שהיא אמרה רק עשה את ההפך וגרם לו לאט לאט לחשוב "בעצם - למה לא?" אנחנו ללא הגבלת זמן, ללא תוכנית קשיחה ולא ממהרים לשום מקום. וכחיזוק הוא ראה תמונות של כמה סקוטים ואז הוא החליט שדווקא בא לו.
אז נסענו לורנסי.
כל התיאורים של נועה קמו לתחיה, הסמטאות הצפופות, הפרות הענקיות בכל פינה, ההודים המציקים, החרא ברחובות והגנגס כמובן.
באנו,ראינו, הוצקנו והרחנו. וגם צילמנו.
זו לא היתה חוויה מאירה, האוירה בסמטאות לא "עשתה לנו את זה", לא התחברנו לתחושות "העיר העתיקה בירושלים" שתיארו ישראלים מסביבנו.
אבל חווינו את הגנגס, נדהמנו מכך שהנהר הזה הוא הלב של כל הקיום של העיר הזו.
היתה בהחלט חוויה. הודו במלוא תפארתה (המפוקפקת משהו).
וכדי לרכך אותה ולספוג מעט מערביות אופיר אפילו הסכים לוותר קצת על האוכל ההודי, שגם ככה לא היה כזה אטרקציה בורנאסי ולאכול במקדונלדס ובפיצה האט.
לסיכום, באנו, ראינו, צילמנו, המשכנו הלאה.
בכלל לא תכננו לנסוע לורנסי.
עטר כבר היתה שם פעמים ואופיר לא חשב על זה כלל ואז פגשנו את נועה.
אופיר ביקש ממנה לשכנע אותו למה לא לנסוע לורנסי וכל דבר שהיא אמרה רק עשה את ההפך וגרם לו לאט לאט לחשוב "בעצם - למה לא?" אנחנו ללא הגבלת זמן, ללא תוכנית קשיחה ולא ממהרים לשום מקום. וכחיזוק הוא ראה תמונות של כמה סקוטים ואז הוא החליט שדווקא בא לו.
אז נסענו לורנסי.
כל התיאורים של נועה קמו לתחיה, הסמטאות הצפופות, הפרות הענקיות בכל פינה, ההודים המציקים, החרא ברחובות והגנגס כמובן.
באנו,ראינו, הוצקנו והרחנו. וגם צילמנו.
זו לא היתה חוויה מאירה, האוירה בסמטאות לא "עשתה לנו את זה", לא התחברנו לתחושות "העיר העתיקה בירושלים" שתיארו ישראלים מסביבנו.
אבל חווינו את הגנגס, נדהמנו מכך שהנהר הזה הוא הלב של כל הקיום של העיר הזו.
היתה בהחלט חוויה. הודו במלוא תפארתה (המפוקפקת משהו).
וכדי לרכך אותה ולספוג מעט מערביות אופיר אפילו הסכים לוותר קצת על האוכל ההודי, שגם ככה לא היה כזה אטרקציה בורנאסי ולאכול במקדונלדס ובפיצה האט.
לסיכום, באנו, ראינו, צילמנו, המשכנו הלאה.
תגובות
הוסף רשומת תגובה