קונצרט טבלה וסיטאר שימו לב דוד זר חיי וקיים כנגן כינור ברישיקש
מכירים את ההרגשה בטיול שיש שני דברים שמטרידים אותך כל הזמן?
הראשון - איפה אוכלים?
השני - איפה ישנים?
ובדיוק בסדר הזה
כמובן שמהדרין יוסיפו עוד כמה תהיות קטנות כמו:
עם מי ישנים? (אצלנו זה כבר סגור...)
או עם מי אוכלים (אנו פתוחים להצעות....)
הממש מפריזים יגידו גם -
מתי נוסעים ליעד הבא?
והמתחנפים -
מה קורה בבית?
מה עם השטפונות בכפר סבא?
או מה עם הקטיושות במטולה?
(ובל נשכח - מה קורה בפליינג קרגו ? :) (אופיר : ??????)
אז אנחנו ברישיקש, התבייתנו על מסעדה אחת, כי למה לגוון אם לא חייבים.....
רישיקש מקסימה, היא צבעונית וחברותית, והגנגס מהווה תפאורה הולמת לכל הבלאגן ההודי סביבו: ג'יפים שצופרים, פרות שמתהלכות או סתם נתקעות, אופנועים שמשאירים ענן אבק, סדואים ובאבות......ממש כיף גדול.
אפילו טבלנו בגנגנס, כי מסתבר שיש לו גדות וחופים ידידותיים ומזג האוויר די חם. עטינו עלינו בגדי ים ואחרי ארוחת הבוקר צעדנו לאחד החופים: החול לבן, המים נקיים למראה. חשבנו לקפוץ אבל המים קפואים!!!
טבלנו אצבע אחת שהפכה לשלגון ועוד אצבע ואז כף רגל שלמה ובסוף אפילו נכנסנו עם כל הגוף כי ידענו שזו ההזדמנות היחידה לטבול בגנגס..... (האמת שחשבנו בוורנסי אבל לא נראה לנו שלמצוא אצבע של מישהו באמצע הטבילה יהיה דבר נעים בעיקר שהאצבע לא מחוברת לכלום).
ואז בא שוטר, וטען שהרבה אנשים מתו כאן (או מתים או ימותו...) הירהרנו האם זה בגלל ש:
א. הודים לא יודעים לשחות?
ב. הם פשוט מתו מקור?
אבל בעצם הוא עשה לנו טובה, כי קבלנו אישור סופי שטבלנו, אבל שלא ניתן לטבול יותר...
שאר הימים כאן עברו עלינו בטיולים קצרים ברגל (לאשראם של הביטלס, למפל) ברביצה בפרידום קפה ובמחשבות על היעדים הבאים....
תגובות
הוסף רשומת תגובה