נסיעת לילה מדארמסאלה לדרה-דון לקחה שעה פחות מהצפוי (ותודו שזה נדיר) ולכן כשהגענו לדרה-דון היינו די מופתעים, עדיין ישנוניים ומהר מהר אופיר ירד לקחת את התיקים הגדולים ואילו עטר ארזה את התיקים הקטנים וכך ירדה מהאוטובוס, תיק בכל צד ושק שינה ביד והשעה 5:00 בבוקר.
על מנת לארגן ולעשות חלוקת ציוד הוגנת הצביעה עטר לכיוון אזור מואר והתחילה ללכת לכיוון האור.
א-מה-מה בדרך לאור היה חושך ושם בחושך ארבה לה תעלת ביוב, כן כן, כזו מהסוג הפתוח! כן כן כזו שלא ראינו עד שעטר כבר היתה עמוק בתוכה ואופיר מרוב בלבול שעטר נעלמה לו מטווח הראיה בפאומיות, מתנדנד כמו לולב(להזכירכם עם שתי מוצילות גדולות), מעד עם רגל אחת פנימה והפיל לדאבונו את אחת המוצילות.
בדיקת נזקים העלתה שאין שום איברים שבורים (למזלנו) ושעטר שקועה עד הברכים ב... איך לומר נימוס- סחי. אופיר גם הוא שלם אך עם רגל נוטפת... ותיק אחד אהוב שקוע גם הוא ביופי יופי שהיה בתעלה. (התמונה משמאל נאמנה ביותר לתכולת התעלות)
אז בתושיה רבה יצאנו משם, וחיש מהר פתחנו את התיקים הגדולים באמצע הרוב, הודנו לאמא שאמרה לקחת הרבה שקיות נילון ותודות לכך הבגדים שלנו היו ארוזים... הוצאנו נעלים נקיות, מכנסים יבשים, גרבים ובעיקר מצב רוח טוב...
עטר חשפה את ישבנה הלבנבן בלי להתבלבל מול כל ההודים והחליפה לטרנינג נקי, לא לפני שאילתרה מקלחת בקור המקפיא באמצעות בקבוק מים מינרלים.אופיר ארז את כל הבגדים והנעלים המגעילולים בשקית וזהו!
צעדנו לעבר האוטובוס שהוביל אותנו לרישיקש
ולסיום כמה מסקנות:
1. היה בוקר חרא
2. לא תמיד כדאי ללכת לכיוון האור
3. בעודנו ישובים על גדות נהר הגנגס ברישיקש הכל נראה סתם כמו עוד חוייה הודית
תגובות
הוסף רשומת תגובה