India - אוקטובר 2009 - "האגדה האורבנית קמה לתחיה" או "איך נפלנו...."

India - אוקטובר 2009 - "האגדה האורבנית קמה לתחיה" או "איך נפלנו...."

הודו, אוקטובר 2009 | נסיעת לילה מדארמסאלה לדרה-דון, הגעה מוקדמת מדי בחמש בבוקר, חושך, תיקים, ניסיון ללכת לכיוון האור, ותעלת ביוב הודית פתוחה שהפכה לאחת החוויות הכי בלתי נשכחות במסע.

איפהדרה-דון בדרך לרישיקש
מתי5:00 בבוקר אחרי נסיעת לילה
האירוענפילה לתעלת ביוב פתוחה
שורה תחתונהלא תמיד כדאי ללכת לכיוון האור

תקציר שימושי

מה זהאחת החוויות הכי הזויות ומצחיקות של המסע בהודו.
איפהדרה-דון, אחרי נסיעת לילה מדארמסאלה.
מתיחמש בבוקר, עדיין ישנוניים, עם כל התיקים.
המשךאחרי הנפילה וההתארגנות - אוטובוס לרישיקש.

הסיפור במשפט אחד

האגדהמטיילת הולכת ברחוב חשוך ונופלת לביוב הודי פתוח.
המציאותעטר הלכה לכיוון האור, אבל בדרך היה חושך.
הנזקבלי איברים שבורים, אבל עם הרבה סחי, נעליים, בגדים ותיק אחד אהוב.
הסיכוםעל גדות הגנגס ברישיקש זה כבר נראה כמו עוד חוויה הודית.
📍 מלונות מומלצים באזור רישיקש

האגדה האורבנית קמה לתחיה

הסצנה הבלתי נשכחת מנער החידות ממומבאי בה הוא נפל לביוב
הסצנה הבלתי נשכחת מנער החידות ממומבאי בה הוא נפל לביוב.

נפתח באגדה: כל מי שהיה בהודו, ואולי גם אלה שלא, שמע בוודאי את הסיפור על המטיילת המסכנה שהלכה לתומה ברחוב החשוך ומעדה לביוב ההודי הפתוח... ובכן מעשה שהיה כך היה:

נסיעת לילה שהסתיימה מוקדם מדי

נסיעת לילה מדארמסאלה לדרה-דון לקחה שעה פחות מהצפוי, ותודו שזה נדיר.

לכן כשהגענו לדרה-דון היינו די מופתעים, עדיין ישנוניים, ומהר מהר אופיר ירד לקחת את התיקים הגדולים ואילו עטר ארזה את התיקים הקטנים וכך ירדה מהאוטובוס, תיק בכל צד ושק שינה ביד. והשעה 5:00 בבוקר.

על מנת לארגן ולעשות חלוקת ציוד הוגנת, הצביעה עטר לכיוון אזור מואר והתחילה ללכת לכיוון האור.

א-מה-מה, בדרך לאור היה חושך

א-מה-מה בדרך לאור היה חושך, ושם בחושך ארבה לה תעלת ביוב. כן כן, כזו מהסוג הפתוח.

כן כן, כזו שלא ראינו עד שעטר כבר הייתה עמוק בתוכה, ואופיר, מרוב בלבול שעטר נעלמה לו מטווח הראייה בפתאומיות, מתנדנד כמו לולב - להזכירכם עם שתי מוצילות גדולות - מעד עם רגל אחת פנימה והפיל לדאבונו את אחת המוצילות.

יש רגעים שבהם הטיול עובר מהומור תאורטי לסיפור שברור שתספרו שנים אחר כך. זה היה אחד מהם.

בדיקת נזקים העלתה שאין שום איברים שבורים, למזלנו, ושעטר שקועה עד הברכיים ב... איך לומר בנימוס - סחי.

אופיר גם הוא שלם, אך עם רגל נוטפת... ותיק אחד אהוב שקוע גם הוא ביופי-יופי שהיה בתעלה. התמונה בפוסט נאמנה ביותר לתכולת התעלות.

התושייה, השקיות והמקלחת המאולתרת

אז בתושייה רבה יצאנו משם, וחיש מהר פתחנו את התיקים הגדולים באמצע הרחוב.

הודנו לאמא שאמרה לקחת הרבה שקיות ניילון, ותודות לכך הבגדים שלנו היו ארוזים.

הוצאנו נעליים נקיות, מכנסיים יבשים, גרביים ובעיקר מצב רוח טוב.

עטר חשפה את ישבנה הלבנבן בלי להתבלבל מול כל ההודים והחליפה לטרנינג נקי, לא לפני שאילתרה מקלחת בקור המקפיא באמצעות בקבוק מים מינרלים.

אופיר ארז את כל הבגדים והנעליים המגעילולים בשקית וזהו.

קדימה לרישיקש

צעדנו לעבר האוטובוס שהוביל אותנו לרישיקש.

וכמו שקורה לפעמים בהודו, מה שבחמש בבוקר נראה כמו אסון קטן, נראה כמה שעות אחר כך, על גדות הגנגס ברישיקש, כמו עוד חוויה הודית.

ולסיום כמה מסקנות

היה בוקר חרא.
לא תמיד כדאי ללכת לכיוון האור.
בעודנו ישובים על גדות נהר הגנגס ברישיקש, הכל נראה סתם כמו עוד חוויה הודית.

חזרה לראש הפוסט

המסע שלנו

הפוסט הזה הוא חלק ממסע משפחתי. כאן אפשר לראות את כל פוסטי המסע, להבין איפה אתם נמצאים עכשיו, לפתוח תקציר קצר או להמשיך לפוסט המלא.

טוען את מיקום הפוסט במסע...
טוען את תחנות המסע...
לכל הפוסטים במסע

תגובות

OurTravelingKids in social