רכבת מאירופה לסין - תחנת ולדימיר והדרך לאירקוצק
תחנת ולדימיר היתה אחת העצירות הראשונות במסע הרכבת הארוך ממוסקבה מזרחה. משם המשכנו לשלושה וחצי ימים בקרון: שינה, טאקי, שש-בש, נודלס, פירה, קור, עצירות קצרות בתחנות, לחם עם גבינה, ובסוף - הגעה חשוכה ומבולבלת לאירקוצק.
תקציר שימושי
מה יש כאן?
תחנת ולדימיר - אחת העצירות הראשונות בדרך הארוכה מזרחה.
מהנקודה הזו המסע כבר הרגיש אמיתי: פחות עיר, יותר מסילה, יותר סיביר, והרבה מאוד שעות בקרון.
ולדימיר והמסלול הטרנס-סיבירי על המפה
ולדימיר - התחנה הראשונה שמרגישה כמו מסע
אני אחוס עליכם, ובניגוד לאופיר אכתוב בעברית. תחנת ולדימיר היתה אחת מאותן עצירות קצרות בדרך הארוכה מזרחה - רגע שבו יורדים להתאוורר, להסתכל על הרציף, להרגיש את הקור, ולזכור שבעצם אנחנו רק בתחילת הדרך.
ולדימיר היא לא רק שם של תחנה בדרך. זו אחת הערים העתיקות והחשובות במסלול "טבעת הזהב" של רוסיה, עיר שהיתה בעבר מרכז פוליטי, תרבותי ודתי חשוב. בעיר נמצאים אתרים לבנים מפורסמים של ולדימיר וסוזדל, כולל קתדרלות ושער הזהב, שחלקם מוכרים כאתרי מורשת עולמית של אונסק"ו.
שלושה וחצי ימים ברכבת
אז הגענו לאירקוצק. שלושה וחצי ימים של נסיעה ברכבת הגיעו לסיומם. היה ארוך ומייגע, יפה ומעניין, מעורר רעב, ומעורר השראה.
המסע התחיל בעלייה על הרכבת במוסקבה, שם גילינו שבקרון מחלקה ראשונה שלנו יש תיירים בלבד: שני זוגות בירח דבש, שני גברים הולנדים בני חמישים, שתי זקנות צרפתיות וזוג אחד בהריון. הקונדוקטורית שלנו היתה אישה רוסיה טיפוסית, ואופיר ניסה להתחבב עליה כבר מהתחלה. מה שדי הצליח לו.
הנסיעה התחילה בלילה, כך שההתחלה היתה מעולה: ישר פרשנו לישון. בבוקר זה כבר היה יותר מסובך, אבל אפשר להגיד שהזמן עבר בנעימים בלי שנמאס לנו אחד מהשני. אופיר אמר שזו החופשה האולטימטיבית עבורי, כי מתוך 24 שעות ביממה ביליתי בערך 15 בשינה, אבל לדעתי הוא סתם מגזים. ישנתי אולי 13 שעות.
את שאר הזמן העברנו במשחקי טאקי ושש-בש, צפייה בנוף, וקריאת ספר יחד, כאשר בתורות אחד מקריא לשנייה. היה ממש מוצלח.
קרון מחלקה ראשונה, תיירים מכל מיני מדינות, וקונדוקטורית רוסיה שאופיר מיד מנסה לכבוש את ליבה.
ולדימיר ועוד תחנות בדרך, שבהן יורדים לרציף, מתאווררים מהחום בקרון ומרגישים את הקור האמיתי.
שינה, משחקים, ספרים, נוף, חימום מוגזם בתוך הקרון וקור בחוץ.
נודלס, פירה, לחם, קרון מסעדה רוסי ודלוח, והרבה חלומות על אוכל אמיתי.
אופיר קופץ בתחנה לקנות לחם עם גבינה, הרכבת עומדת לצאת, ועטר קופאת ודואגת בדלת.
הגעה ב-6:00 בבוקר, חושך, קור, שלטים רק ברוסית, ושעתיים של חיפוש מקום לישון.
הרעב, הקור וההגעה לאירקוצק
המכשול העיקרי היה האוכל. למרות כל ההצטיידות מראש, כל הזמן בא לנו אוכל אמיתי. אבל חוץ מנודלס, פירה ולחם, האופציות היו די דלות. בערב הראשון עוד ניסינו את קרון המסעדה ברכבת, אבל נשברנו די מהר, שכן האוכל היה רוסי ודלוח.
וככה לא נותר לי אלא לפנטז על מקדונלדס בתחנות הרכבת שבהן עצרנו, או לפחות בתחנה הסופית - אירקוצק. אבל התבדיתי.
בלילה האחרון לפני שהגענו, אופיר רצה כל כך לאכול קצת לחם עם גבינה, אבל העצירה של הרכבת לא הגיעה. הוא נשאר ער וחיכה לעצירה. איך שהרכבת עצרה הוא קפץ ממנה והתחיל לרוץ לעבר דוכן קרוב לממכר לחם. אני דואגת וקופאת מקור חיכיתי שישוב, ופתאום הקונדוקטורית צועקת לעלות לרכבת כי נוסעים. ואופיר לא חזר.
לטענת אופיר, הלחם עם הגבינה אותו ערב היה הארוחה הטעימה ביותר שאכלנו עד כה.
ושכחתי את הקור. בהתחלה זה היה נסבל. הקרונות מחוממים מאוד, מה שאיפשר להסתובב במכנסיים וחולצה קצרים, ובעצירות רצינו רק להתאוורר מהחום, כך שגם זה היה נסבל. אבל ביום האחרון נהיה כל כך קר, אפילו בקרון, שהשתמשנו סוף סוף בבגדים התרמיים שרכשנו מבעוד מועד. הצלה.
ב-6:00 בבוקר הגענו ליעדנו. הסתבר שהשמש זורחת על אירקוצק רק ב-8:00 בבוקר, ואנחנו גיששנו את דרכנו באפילה למצוא מקום לישון. שעתיים זה לקח לנו. יש לרוסים מין מנהג לא לכתוב מילה באנגלית, אפילו לא "Hotel". איזה סיוט. הסוף כמובן היה טוב - מצאנו מקום לישון. אמנם לקח עוד שעה עד שנכנסנו לחדר, כי לא היה שום מקום להחליף בו כסף עד 9:00.
מידע שימושי על ולדימיר ועל המסלול
ולדימיר היא אחת הערים המוכרות ב"טבעת הזהב" של רוסיה, קבוצת ערים עתיקות סביב מוסקבה שמציגות אדריכלות, כנסיות, מנזרים ואתרים היסטוריים מתקופות רוסיה הקדומה. העיר מוכרת במיוחד בזכות קתדרלת ההנחה, קתדרלת דמיטרי הקדוש ושער הזהב.
תחנת הרכבת של ולדימיר ממוקמת קרוב יחסית למרכז ההיסטורי של העיר ולתחנת האוטובוסים, ולכן מטיילים רבים משתמשים בה גם כבסיס לביקור בוולדימיר ובסוזדל וגם כעצירה קצרה במסעות רכבת ארוכים יותר.
במסלולי רכבת ארוכים ממוסקבה מזרחה, ולדימיר מופיעה מוקדם מאוד בדרך - בערך 2.5 שעות נסיעה ממוסקבה לפי מסלולי רכבות תיירותיים, ורק כ-209 ק"מ מנקודת ההתחלה. אחרי ולדימיר, התחנות מתרחקות, השמות נעשים סיביריים יותר, והמסע מתחיל להרגיש כמו מסע רכבת אמיתי.
אירקוצק, שאליה הגענו אחרי שלושה וחצי ימים, היא אחת התחנות הקלאסיות במסלול הטרנס-סיבירי, בעיקר בזכות הקרבה לאגם באיקל. עבור הרבה מטיילים זו הנקודה שבה יורדים מהרכבת, נושמים אוויר סיבירי באמת, ומתחילים לחשוב על המשך הדרך למונגוליה.
טיפים קטנים לנסיעה של כמה ימים ברכבת
- אוכל אמיתי חשוב יותר ממה שנדמה: נודלס ופירה טובים להתחלה, אבל אחרי יומיים מתחילים לפנטז על כל דבר שיש בו מרקם אמיתי.
- לא לרוץ רחוק מהרכבת בעצירות: העצירות נראות ארוכות עד שהן פתאום נגמרות. עדיף לקנות מהר, להישאר בטווח ראייה ולדעת בדיוק איפה הקרון.
- בגדים תרמיים הם לא הגזמה: בתוך הקרון יכול להיות חם מאוד, אבל ברציפים ובימים קרים באמת - שכבה תרמית מצילה.
- להביא משחקים וספרים: טאקי, שש-בש וקריאה בקול הופכים שעות ארוכות למשהו נעים ולא רק המתנה.
- ללמוד כמה מילים ברוסית: במיוחד "מלון", "תחנה", "כסף", "אוכל", "מים" ו"תודה". זה היה חוסך לנו לא מעט גישושים באפילה.
- להכין כסף קטן ומזומן: לא תמיד יש מקום להחליף כסף בשעות מוקדמות, ולא כל דוכן ברציף עובד כמו שמטיילים מקווים.
קישורים שימושיים ומקורות מידע
תגובות
הוסף רשומת תגובה