Train from Europe to China - Novosibirsk Station
נובוסיבירסק היתה תחנה גדולה באמת במסע הטרנס-סיבירי - העיר הגדולה ביותר בסיביר, שנולדה כמעט ישירות מתוך בניית הגשר והרכבת על נהר אוב. אחרי אומסק, המסע ממשיך אל לב סיביר: עיר ענקית, מסילה אינסופית, רציפים קרים, קרון מחומם מדי, חלומות על אוכל אמיתי ועוד דרך ארוכה עד אירקוצק ואגם באיקל.
תקציר שימושי
מה יש כאן?
נובוסיבירסק - העיר שהרכבת בנתה.
על נהר אוב, בלב סיביר, נולדה עיר ענקית סביב גשר, מסילה ותחנה - והפכה לאחד הסמלים הגדולים של המסע הטרנס-סיבירי.
נובוסיבירסק והמסלול הטרנס-סיבירי על המפה
נובוסיבירסק - בירת סיביר הבלתי רשמית
אני אחוס עליכם, ובניגוד לאופיר אכתוב בעברית. נובוסיבירסק היתה אחת התחנות שהכי מתאימות למסע כזה: עיר שנולדה בזכות הרכבת, גדלה בזכות הרכבת, והפכה לעיר הגדולה ביותר בסיביר. יש ערים שהרכבת עוברת בהן. נובוסיבירסק היא עיר שהרכבת כמעט המציאה.
העיר נוסדה בשנת 1893 סביב בניית גשר הרכבת הטרנס-סיבירית מעל נהר אוב. בתחילת הדרך היא נקראה נובו-ניקולאייבסק, על שם הצאר ניקולאי השני, ורק בשנת 1926 קיבלה את שמה הנוכחי - נובוסיבירסק, כלומר "סיביר החדשה". זה שם מאוד מתאים לעיר שקמה מתוך הדחיפה הגדולה של רוסיה מזרחה.
שלושה וחצי ימים ברכבת
אז הגענו לאירקוצק. שלושה וחצי ימים של נסיעה ברכבת הגיעו לסיומם. היה ארוך ומייגע, יפה ומעניין, מעורר רעב, ומעורר השראה.
המסע התחיל בעלייה על הרכבת במוסקבה, שם גילינו שבקרון מחלקה ראשונה שלנו יש תיירים בלבד: שני זוגות בירח דבש, שני גברים הולנדים בני חמישים, שתי זקנות צרפתיות וזוג אחד בהריון. הקונדוקטורית שלנו היתה אישה רוסיה טיפוסית, ואופיר ניסה להתחבב עליה כבר מהתחלה. מה שדי הצליח לו.
הנסיעה התחילה בלילה, כך שההתחלה היתה מעולה: ישר פרשנו לישון. בבוקר זה כבר היה יותר מסובך, אבל אפשר להגיד שהזמן עבר בנעימים בלי שנמאס לנו אחד מהשני. אופיר אמר שזו החופשה האולטימטיבית עבורי, כי מתוך 24 שעות ביממה ביליתי בערך 15 בשינה, אבל לדעתי הוא סתם מגזים. ישנתי אולי 13 שעות.
את שאר הזמן העברנו במשחקי טאקי ושש-בש, צפייה בנוף, וקריאת ספר יחד, כאשר בתורות אחד מקריא לשנייה. היה ממש מוצלח.
קרון מחלקה ראשונה, תיירים מכל מיני מדינות, וקונדוקטורית רוסיה שאופיר מיד מנסה לכבוש את ליבה.
נובוסיבירסק היא לא רק תחנה בדרך - היא סיפור שלם של עיר שנולדה סביב הגשר והמסילה על נהר אוב.
שינה, משחקים, ספרים, נוף, חימום מוגזם בתוך הקרון וקור בחוץ.
נודלס, פירה, לחם, קרון מסעדה רוסי ודלוח, והרבה חלומות על אוכל אמיתי.
אופיר קופץ בתחנה לקנות לחם עם גבינה, הרכבת עומדת לצאת, ועטר קופאת ודואגת בדלת.
הגעה ב-6:00 בבוקר, חושך, קור, שלטים רק ברוסית, ושעתיים של חיפוש מקום לישון.
הרעב, הקור וההגעה לאירקוצק
המכשול העיקרי היה האוכל. למרות כל ההצטיידות מראש, כל הזמן בא לנו אוכל אמיתי. אבל חוץ מנודלס, פירה ולחם, האופציות היו די דלות. בערב הראשון עוד ניסינו את קרון המסעדה ברכבת, אבל נשברנו די מהר, שכן האוכל היה רוסי ודלוח.
וככה לא נותר לי אלא לפנטז על מקדונלדס בתחנות הרכבת שבהן עצרנו, או לפחות בתחנה הסופית - אירקוצק. אבל התבדיתי.
בלילה האחרון לפני שהגענו, אופיר רצה כל כך לאכול קצת לחם עם גבינה, אבל העצירה של הרכבת לא הגיעה. הוא נשאר ער וחיכה לעצירה. איך שהרכבת עצרה הוא קפץ ממנה והתחיל לרוץ לעבר דוכן קרוב לממכר לחם. אני דואגת וקופאת מקור חיכיתי שישוב, ופתאום הקונדוקטורית צועקת לעלות לרכבת כי נוסעים. ואופיר לא חזר.
לטענת אופיר, הלחם עם הגבינה אותו ערב היה הארוחה הטעימה ביותר שאכלנו עד כה.
ושכחתי את הקור. בהתחלה זה היה נסבל. הקרונות מחוממים מאוד, מה שאיפשר להסתובב במכנסיים וחולצה קצרים, ובעצירות רצינו רק להתאוורר מהחום, כך שגם זה היה נסבל. אבל ביום האחרון נהיה כל כך קר, אפילו בקרון, שהשתמשנו סוף סוף בבגדים התרמיים שרכשנו מבעוד מועד. הצלה.
ב-6:00 בבוקר הגענו ליעדנו. הסתבר שהשמש זורחת על אירקוצק רק ב-8:00 בבוקר, ואנחנו גיששנו את דרכנו באפילה למצוא מקום לישון. שעתיים זה לקח לנו. יש לרוסים מין מנהג לא לכתוב מילה באנגלית, אפילו לא "Hotel". איזה סיוט. הסוף כמובן היה טוב - מצאנו מקום לישון. אמנם לקח עוד שעה עד שנכנסנו לחדר, כי לא היה שום מקום להחליף בו כסף עד 9:00.
המשימה הבאה היתה למצוא סוכנות נסיעות שתארגן טיול למחר לאגם באיקל. גם זה הרגיש כמו משימה בלתי אפשרית. עקבנו אחרי ההוראות בלונלי פלנט, אבל זה לא היה מוצלח במיוחד. כל מקום שהלכנו אליו לא היה קיים ולא מצאנו אף לא דובר אנגלית אחד שיסייע לנו. אולי זה קשור לעובדה שהלונלי פלנט הוא מ-2006? לא ברור.
בסוף מצאנו סוכנות נסיעות שהסכימה לארגן לנו "ספיישל תור" למחר, ואפילו הסתבר שבעל הסוכנות היה בטיול בישראל. את אופיר הצחיק שהמקומות שהוא ביקר בהם היו תל אביב, ירושלים, אילת ו... נתניה. עיר הפשע והרשע.
בכל מקרה, המשימות החשובות הושלמו ועכשיו נותר למצוא מקום לאכול. מקום שיגיש יותר מנודלס ולחם. גם את זה עשינו בהצלחה - ואכלנו פיצה. גם כן אוכל.
האינטרנט היה העניין הפשוט מכולם, כי הוא ממש מתחת לאף, כאן במלון. ואז גם הבנו איפה כל התיירים מסתתרים - באינטרנט. דה?!?!?! אופיר מנסה לעבוד על התמונות כך שאני מקווה שבקרוב תוכלו גם לראות ממה שעבר עלינו. ובינתיים לא להתגעגע יותר מדי. נכתוב שוב כשנגיע למונגוליה.
מידע שימושי על נובוסיבירסק ועל המסלול
נובוסיבירסק היא המרכז המנהלי של מחוז נובוסיבירסק ושל המחוז הפדרלי הסיבירי. היא יושבת על נהר אוב, אחד הנהרות הגדולים ביותר ברוסיה, ובפועל היא אחת הערים החשובות ביותר במסע הטרנס-סיבירי. קשה לחשוב על עיר שמסמלת יותר ממנה את הכוח של מסילה אחת לשנות מפה שלמה.
העיר התחילה כיישוב קטן ליד גשר הרכבת על נהר אוב בשנת 1893. הגשר היה חלק קריטי בפרויקט הרכבת הטרנס-סיבירית, והיישוב שהוקם לידו גדל במהירות. בתוך כמה עשורים הוא הפך לעיר ענקית - מהירה, תעשייתית, מדעית, סובייטית, סיבירית, ובמובן מסוים גם מאוד מודרנית.
תחנת Novosibirsk-Glavny היא תחנת הרכבת המרכזית של העיר ואחת התחנות החשובות ביותר ברשת הרכבות של רוסיה. המבנה הגדול שלה, המיקום המרכזי והעומס של רכבות מזרחה ומערבה הופכים אותה לתחנה שמרגישים בה את קנה המידה של המסע. זו לא תחנה קטנה על הדרך - זו בירה תחבורתית של ממש.
נובוסיבירסק מוכרת גם בזכות Akademgorodok - "עיר האקדמיה" שנבנתה בתקופה הסובייטית כמרכז מדעי גדול ליד העיר. בנוסף יש בה את תיאטרון האופרה והבלט הגדול של נובוסיבירסק, אחד ממבני התרבות הגדולים ברוסיה, גן חיות גדול, מוזיאונים, שדרות רחבות ומרכז עיר סיבירי גדול מאוד.
מבחינת המסע שלנו, נובוסיבירסק היתה עוד תחנה שבה אפשר לרדת לרגע לרציף, לראות שלט, להרגיש את הקור, לחזור לקרון החם מדי ולהבין שעברנו כבר מרחק מטורף - אבל עוד יש דרך ארוכה עד אירקוצק. זה בדיוק הקסם והקושי של הטרנס-סיבירית: אתה כבר רחוק מאוד, ועדיין רק באמצע הסיפור.
אירקוצק, שאליה הגענו אחרי שלושה וחצי ימים, היא אחת התחנות הקלאסיות במסלול הטרנס-סיבירי, בעיקר בזכות הקרבה לאגם באיקל. עבור הרבה מטיילים זו הנקודה שבה יורדים מהרכבת, נושמים אוויר סיבירי באמת, ומתחילים לחשוב על המשך הדרך למונגוליה.
טיפים קטנים לנסיעה של כמה ימים ברכבת
- אוכל אמיתי חשוב יותר ממה שנדמה: נודלס ופירה טובים להתחלה, אבל אחרי יומיים מתחילים לפנטז על כל דבר שיש בו מרקם אמיתי.
- לא לרוץ רחוק מהרכבת בעצירות: העצירות נראות ארוכות עד שהן פתאום נגמרות. עדיף לקנות מהר, להישאר בטווח ראייה ולדעת בדיוק איפה הקרון.
- בגדים תרמיים הם לא הגזמה: בתוך הקרון יכול להיות חם מאוד, אבל ברציפים ובימים קרים באמת - שכבה תרמית מצילה.
- להביא משחקים וספרים: טאקי, שש-בש וקריאה בקול הופכים שעות ארוכות למשהו נעים ולא רק המתנה.
- ללמוד כמה מילים ברוסית: במיוחד "מלון", "תחנה", "כסף", "אוכל", "מים" ו"תודה". זה היה חוסך לא מעט גישושים באפילה.
- להכין כסף קטן ומזומן: לא תמיד יש מקום להחליף כסף בשעות מוקדמות, ולא כל דוכן ברציף עובד כמו שמטיילים מקווים.
- להכיר מראש תחנות גדולות בדרך: אומסק, נובוסיבירסק, קרסנויארסק ואירקוצק עוזרות להבין איפה נמצאים בתוך המרחק העצום.
- לזכור שנובוסיבירסק היא לא "עוד תחנה": זו העיר הגדולה ביותר בסיביר, עיר שהרכבת בנתה, ואחת מנקודות הציון המשמעותיות במסע.
קישורים שימושיים ומקורות מידע
תגובות
הוסף רשומת תגובה