Train from Europe to China - Krasnoyarsk Station
קרסנויארסק היא אחת התחנות היפות והדרמטיות במסע הטרנס-סיבירי: עיר גדולה על נהר היניסיי, מוקפת טאיגה, גבעות, מצוקים ושמורת סטולבי המפורסמת. אחרי נובוסיבירסק ואומסק, הרכבת כבר עמוק בלב סיביר, והמרחקים מתחילים להרגיש כמעט לא הגיוניים.
תקציר שימושי
מה יש כאן?
קרסנויארסק - סיביר של נהר, יער ומצוקים.
העיר שעל היניסיי היא אחת התחנות היפות בדרך מזרחה - מקום שבו מסילת הרכבת, הנהר הגדול והטבע הסיבירי נפגשים.
קרסנויארסק והמסלול הטרנס-סיבירי על המפה
קרסנויארסק - עיר על היניסיי
אני אחוס עליכם, ובניגוד לאופיר אכתוב בעברית. קרסנויארסק היא מסוג התחנות שבהן גם מי שלא יורד מהרכבת מרגיש שעבר במקום עם נוכחות. זו עיר גדולה על נהר ענק, עם הרים סביב, יערות, סלעים, היסטוריה סיבירית והרבה מאוד מרחק מכל מה שהכרנו עד עכשיו.
העיר נוסדה בשנת 1628 כמבצר בשם Krasny Yar - "הגדה האדומה" או "המצוק האדום". היא היתה אחת ההתיישבויות הרוסיות המוקדמות בסיביר, ובהמשך גדלה בזכות דרכי מסחר, גילוי זהב באזור, ובמיוחד בזכות הגעת הרכבת הטרנס-סיבירית בסוף המאה ה-19.
שלושה וחצי ימים ברכבת
אז הגענו לאירקוצק. שלושה וחצי ימים של נסיעה ברכבת הגיעו לסיומם. היה ארוך ומייגע, יפה ומעניין, מעורר רעב, ומעורר השראה.
המסע התחיל בעלייה על הרכבת במוסקבה, שם גילינו שבקרון מחלקה ראשונה שלנו יש תיירים בלבד: שני זוגות בירח דבש, שני גברים הולנדים בני חמישים, שתי זקנות צרפתיות וזוג אחד בהריון. הקונדוקטורית שלנו היתה אישה רוסיה טיפוסית, ואופיר ניסה להתחבב עליה כבר מהתחלה. מה שדי הצליח לו.
הנסיעה התחילה בלילה, כך שההתחלה היתה מעולה: ישר פרשנו לישון. בבוקר זה כבר היה יותר מסובך, אבל אפשר להגיד שהזמן עבר בנעימים בלי שנמאס לנו אחד מהשני. אופיר אמר שזו החופשה האולטימטיבית עבורי, כי מתוך 24 שעות ביממה ביליתי בערך 15 בשינה, אבל לדעתי הוא סתם מגזים. ישנתי אולי 13 שעות.
את שאר הזמן העברנו במשחקי טאקי ושש-בש, צפייה בנוף, וקריאת ספר יחד, כאשר בתורות אחד מקריא לשנייה. היה ממש מוצלח.
קרון מחלקה ראשונה, תיירים מכל מיני מדינות, וקונדוקטורית רוסיה שאופיר מיד מנסה לכבוש את ליבה.
קרסנויארסק היא תחנה שמחברת בין עיר גדולה, נהר עצום, יערות סיביריים ושמורת מצוקים מפורסמת.
שינה, משחקים, ספרים, נוף, חימום מוגזם בתוך הקרון וקור בחוץ.
נודלס, פירה, לחם, קרון מסעדה רוסי ודלוח, והרבה חלומות על אוכל אמיתי.
אופיר קופץ בתחנה לקנות לחם עם גבינה, הרכבת עומדת לצאת, ועטר קופאת ודואגת בדלת.
הגעה ב-6:00 בבוקר, חושך, קור, שלטים רק ברוסית, ושעתיים של חיפוש מקום לישון.
הרעב, הקור וההגעה לאירקוצק
המכשול העיקרי היה האוכל. למרות כל ההצטיידות מראש, כל הזמן בא לנו אוכל אמיתי. אבל חוץ מנודלס, פירה ולחם, האופציות היו די דלות. בערב הראשון עוד ניסינו את קרון המסעדה ברכבת, אבל נשברנו די מהר, שכן האוכל היה רוסי ודלוח.
וככה לא נותר לי אלא לפנטז על מקדונלדס בתחנות הרכבת שבהן עצרנו, או לפחות בתחנה הסופית - אירקוצק. אבל התבדיתי.
בלילה האחרון לפני שהגענו, אופיר רצה כל כך לאכול קצת לחם עם גבינה, אבל העצירה של הרכבת לא הגיעה. הוא נשאר ער וחיכה לעצירה. איך שהרכבת עצרה הוא קפץ ממנה והתחיל לרוץ לעבר דוכן קרוב לממכר לחם. אני דואגת וקופאת מקור חיכיתי שישוב, ופתאום הקונדוקטורית צועקת לעלות לרכבת כי נוסעים. ואופיר לא חזר.
לטענת אופיר, הלחם עם הגבינה אותו ערב היה הארוחה הטעימה ביותר שאכלנו עד כה.
ושכחתי את הקור. בהתחלה זה היה נסבל. הקרונות מחוממים מאוד, מה שאיפשר להסתובב במכנסיים וחולצה קצרים, ובעצירות רצינו רק להתאוורר מהחום, כך שגם זה היה נסבל. אבל ביום האחרון נהיה כל כך קר, אפילו בקרון, שהשתמשנו סוף סוף בבגדים התרמיים שרכשנו מבעוד מועד. הצלה.
ב-6:00 בבוקר הגענו ליעדנו. הסתבר שהשמש זורחת על אירקוצק רק ב-8:00 בבוקר, ואנחנו גיששנו את דרכנו באפילה למצוא מקום לישון. שעתיים זה לקח לנו. יש לרוסים מין מנהג לא לכתוב מילה באנגלית, אפילו לא "Hotel". איזה סיוט. הסוף כמובן היה טוב - מצאנו מקום לישון. אמנם לקח עוד שעה עד שנכנסנו לחדר, כי לא היה שום מקום להחליף בו כסף עד 9:00.
המשימה הבאה היתה למצוא סוכנות נסיעות שתארגן טיול למחר לאגם באיקל. גם זה הרגיש כמו משימה בלתי אפשרית. עקבנו אחרי ההוראות בלונלי פלנט, אבל זה לא היה מוצלח במיוחד. כל מקום שהלכנו אליו לא היה קיים ולא מצאנו אף לא דובר אנגלית אחד שיסייע לנו. אולי זה קשור לעובדה שהלונלי פלנט הוא מ-2006? לא ברור.
בסוף מצאנו סוכנות נסיעות שהסכימה לארגן לנו "ספיישל תור" למחר, ואפילו הסתבר שבעל הסוכנות היה בטיול בישראל. את אופיר הצחיק שהמקומות שהוא ביקר בהם היו תל אביב, ירושלים, אילת ו... נתניה. עיר הפשע והרשע.
בכל מקרה, המשימות החשובות הושלמו ועכשיו נותר למצוא מקום לאכול. מקום שיגיש יותר מנודלס ולחם. גם את זה עשינו בהצלחה - ואכלנו פיצה. גם כן אוכל.
האינטרנט היה העניין הפשוט מכולם, כי הוא ממש מתחת לאף, כאן במלון. ואז גם הבנו איפה כל התיירים מסתתרים - באינטרנט. דה?!?!?! אופיר מנסה לעבוד על התמונות כך שאני מקווה שבקרוב תוכלו גם לראות ממה שעבר עלינו. ובינתיים לא להתגעגע יותר מדי. נכתוב שוב כשנגיע למונגוליה.
מידע שימושי על קרסנויארסק ועל המסלול
קרסנויארסק היא המרכז המנהלי של מחוז קרסנויארסק, אחד האזורים הגדולים ברוסיה. העיר יושבת על נהר היניסיי, מהנהרות הארוכים והחשובים במדינה, במקום שבו הרכבת הטרנס-סיבירית חוצה את הנהר וממשיכה מזרחה לעבר אירקוצק ואגם באיקל.
מבחינה היסטורית, קרסנויארסק התחילה כמבצר קטן בשנת 1628, אבל גדלה בהדרגה בזכות מיקומה על הנהר ובזכות המסחר. במאה ה-19 גילוי זהב באזור חיזק את מעמדה, ובסוף אותה מאה הגעת הרכבת הטרנס-סיבירית הפכה אותה לעיר מרכזית הרבה יותר.
אחד הסמלים המפורסמים של העיר הוא גשר הרכבת הישן מעל היניסיי. הגשר המקורי נבנה בשנות ה-1890 ותוכנן על ידי המהנדס לב פרוסקוריאקוב. הוא נחשב בזמנו להישג הנדסי חשוב מאוד, והיה חלק מרכזי מהשלמת החיבור הטרנס-סיבירי באזור הזה.
מעבר לעיר עצמה, קרסנויארסק מפורסמת במיוחד בזכות שמורת Stolby, אזור טבע יפהפה של יערות, שבילי הליכה ועמודי סלע ענקיים. עבור מטיילים שעוצרים בעיר, זו אחת הסיבות המרכזיות לצאת מהרכבת לכמה שעות או ליום שלם. זה מקום שמרגיש כמו סיביר במובן הכי יפה של המילה - יער, אוויר קר, סלעים עצומים ונוף רחב.
העיר עצמה התפתחה גם כמרכז תעשייה, אנרגיה ומדע. במעלה נהר היניסיי נמצאת תחנת הכוח ההידרואלקטרית של קרסנויארסק, אחת הגדולות באזור, והיא השפיעה מאוד על הכלכלה ועל סביבת הנהר. בגלל הסכר, חלקים מהיניסיי באזור העיר כמעט אינם קופאים גם בחורף.
מבחינת המסע שלנו, קרסנויארסק היתה עוד נקודת ציון בדרך הארוכה לאירקוצק. אבל זו לא נקודה סתמית: היא מזכירה שהטרנס-סיבירית היא לא רק רכבת. היא חיבור בין ערים, נהרות, יערות, גשרים, היסטוריה וטבע עצום שכמעט אי אפשר לתפוס מקרון אחד.
אירקוצק, שאליה הגענו אחרי שלושה וחצי ימים, היא אחת התחנות הקלאסיות במסלול הטרנס-סיבירי, בעיקר בזכות הקרבה לאגם באיקל. עבור הרבה מטיילים זו הנקודה שבה יורדים מהרכבת, נושמים אוויר סיבירי באמת, ומתחילים לחשוב על המשך הדרך למונגוליה.
טיפים קטנים לנסיעה של כמה ימים ברכבת
- אוכל אמיתי חשוב יותר ממה שנדמה: נודלס ופירה טובים להתחלה, אבל אחרי יומיים מתחילים לפנטז על כל דבר שיש בו מרקם אמיתי.
- לא לרוץ רחוק מהרכבת בעצירות: העצירות נראות ארוכות עד שהן פתאום נגמרות. עדיף לקנות מהר, להישאר בטווח ראייה ולדעת בדיוק איפה הקרון.
- בגדים תרמיים הם לא הגזמה: בתוך הקרון יכול להיות חם מאוד, אבל ברציפים ובימים קרים באמת - שכבה תרמית מצילה.
- להביא משחקים וספרים: טאקי, שש-בש וקריאה בקול הופכים שעות ארוכות למשהו נעים ולא רק המתנה.
- ללמוד כמה מילים ברוסית: במיוחד "מלון", "תחנה", "כסף", "אוכל", "מים" ו"תודה". זה היה חוסך לא מעט גישושים באפילה.
- להכין כסף קטן ומזומן: לא תמיד יש מקום להחליף כסף בשעות מוקדמות, ולא כל דוכן ברציף עובד כמו שמטיילים מקווים.
- להכיר מראש תחנות גדולות בדרך: נובוסיבירסק, קרסנויארסק ואירקוצק עוזרות להבין איפה נמצאים בתוך המרחק העצום.
- לזכור שקרסנויארסק שווה עצירה: מי שיש לו זמן יכול לשקול עצירה בשביל היניסיי, שמורת סטולבי, הטיילת והנוף הסיבירי.
קישורים שימושיים ומקורות מידע
תגובות
הוסף רשומת תגובה