Train from Europe to China - Kirov Station
קירוב היתה אחת התחנות הארוכות והמשמעותיות יותר במסע הרכבת ממוסקבה מזרחה. בשלב הזה כבר היינו בתוך החיים של הקרון: מחלקה ראשונה עם תיירים בלבד, קונדוקטורית רוסיה, טאקי, שש-בש, שינה ארוכה, נופים אינסופיים, אוכל בסיסי, עצירות קרות ברציפים, והמשך הדרך הארוכה עד אירקוצק.
תקציר שימושי
מה יש כאן?
קירוב - עוד תחנה שמזכירה כמה עצום המסע הזה.
הרכבת כבר עמוק בדרך מזרחה, הזמן נמתח, הנוף מתחלף לאט, והקרון הופך לבית זמני על מסילה.
קירוב והמסלול הטרנס-סיבירי על המפה
קירוב - תחנה בדרך אל העומק של רוסיה
אני אחוס עליכם, ובניגוד לאופיר אכתוב בעברית. תחנת קירוב היתה עוד אחת מהעצירות במסע הארוך שלנו ממוסקבה מזרחה. לא תמיד צריך לרדת לטייל בעיר כדי שתחנה תיחרט בזיכרון. לפעמים מספיק רציף קר, שם חדש על שלט, כמה דקות להתאוורר מהקרון, וההבנה שהרכבת ממשיכה עוד ועוד.
קירוב היא עיר גדולה על נהר ויאטקה, והיא נקראה בעבר ויאטקה. בתקופה הסובייטית שמה שונה לקירוב, על שם סרגיי קירוב. מבחינת המסע שלנו, זו היתה תחנה בדרך בין האזור האירופי של רוסיה לבין הרי אורל וסיביר - עוד סימן לכך שהמרחק ממוסקבה הולך ונפתח.
שלושה וחצי ימים ברכבת
אז הגענו לאירקוצק. שלושה וחצי ימים של נסיעה ברכבת הגיעו לסיומם. היה ארוך ומייגע, יפה ומעניין, מעורר רעב, ומעורר השראה.
המסע התחיל בעלייה על הרכבת במוסקבה, שם גילינו שבקרון מחלקה ראשונה שלנו יש תיירים בלבד: שני זוגות בירח דבש, שני גברים הולנדים בני חמישים, שתי זקנות צרפתיות וזוג אחד בהריון. הקונדוקטורית שלנו היתה אישה רוסיה טיפוסית, ואופיר ניסה להתחבב עליה כבר מהתחלה. מה שדי הצליח לו.
הנסיעה התחילה בלילה, כך שההתחלה היתה מעולה: ישר פרשנו לישון. בבוקר זה כבר היה יותר מסובך, אבל אפשר להגיד שהזמן עבר בנעימים בלי שנמאס לנו אחד מהשני. אופיר אמר שזו החופשה האולטימטיבית עבורי, כי מתוך 24 שעות ביממה ביליתי בערך 15 בשינה, אבל לדעתי הוא סתם מגזים. ישנתי אולי 13 שעות.
את שאר הזמן העברנו במשחקי טאקי ושש-בש, צפייה בנוף, וקריאת ספר יחד, כאשר בתורות אחד מקריא לשנייה. היה ממש מוצלח.
קרון מחלקה ראשונה, תיירים מכל מיני מדינות, וקונדוקטורית רוסיה שאופיר מיד מנסה לכבוש את ליבה.
ולדימיר, ניז'ני נובגורוד, קירוב ועוד תחנות שבהן יורדים לרציף, מתאווררים מהחום בקרון ומרגישים את הקור האמיתי.
שינה, משחקים, ספרים, נוף, חימום מוגזם בתוך הקרון וקור בחוץ.
נודלס, פירה, לחם, קרון מסעדה רוסי ודלוח, והרבה חלומות על אוכל אמיתי.
אופיר קופץ בתחנה לקנות לחם עם גבינה, הרכבת עומדת לצאת, ועטר קופאת ודואגת בדלת.
הגעה ב-6:00 בבוקר, חושך, קור, שלטים רק ברוסית, ושעתיים של חיפוש מקום לישון.
הרעב, הקור וההגעה לאירקוצק
המכשול העיקרי היה האוכל. למרות כל ההצטיידות מראש, כל הזמן בא לנו אוכל אמיתי. אבל חוץ מנודלס, פירה ולחם, האופציות היו די דלות. בערב הראשון עוד ניסינו את קרון המסעדה ברכבת, אבל נשברנו די מהר, שכן האוכל היה רוסי ודלוח.
וככה לא נותר לי אלא לפנטז על מקדונלדס בתחנות הרכבת שבהן עצרנו, או לפחות בתחנה הסופית - אירקוצק. אבל התבדיתי.
בלילה האחרון לפני שהגענו, אופיר רצה כל כך לאכול קצת לחם עם גבינה, אבל העצירה של הרכבת לא הגיעה. הוא נשאר ער וחיכה לעצירה. איך שהרכבת עצרה הוא קפץ ממנה והתחיל לרוץ לעבר דוכן קרוב לממכר לחם. אני דואגת וקופאת מקור חיכיתי שישוב, ופתאום הקונדוקטורית צועקת לעלות לרכבת כי נוסעים. ואופיר לא חזר.
לטענת אופיר, הלחם עם הגבינה אותו ערב היה הארוחה הטעימה ביותר שאכלנו עד כה.
ושכחתי את הקור. בהתחלה זה היה נסבל. הקרונות מחוממים מאוד, מה שאיפשר להסתובב במכנסיים וחולצה קצרים, ובעצירות רצינו רק להתאוורר מהחום, כך שגם זה היה נסבל. אבל ביום האחרון נהיה כל כך קר, אפילו בקרון, שהשתמשנו סוף סוף בבגדים התרמיים שרכשנו מבעוד מועד. הצלה.
ב-6:00 בבוקר הגענו ליעדנו. הסתבר שהשמש זורחת על אירקוצק רק ב-8:00 בבוקר, ואנחנו גיששנו את דרכנו באפילה למצוא מקום לישון. שעתיים זה לקח לנו. יש לרוסים מין מנהג לא לכתוב מילה באנגלית, אפילו לא "Hotel". איזה סיוט. הסוף כמובן היה טוב - מצאנו מקום לישון. אמנם לקח עוד שעה עד שנכנסנו לחדר, כי לא היה שום מקום להחליף בו כסף עד 9:00.
המשימה הבאה היתה למצוא סוכנות נסיעות שתארגן טיול למחר לאגם באיקל. גם זה הרגיש כמו משימה בלתי אפשרית. עקבנו אחרי ההוראות בלונלי פלנט, אבל זה לא היה מוצלח במיוחד. כל מקום שהלכנו אליו לא היה קיים ולא מצאנו אף לא דובר אנגלית אחד שיסייע לנו. אולי זה קשור לעובדה שהלונלי פלנט הוא מ-2006? לא ברור.
בסוף מצאנו סוכנות נסיעות שהסכימה לארגן לנו "ספיישל תור" למחר, ואפילו הסתבר שבעל הסוכנות היה בטיול בישראל. את אופיר הצחיק שהמקומות שהוא ביקר בהם היו תל אביב, ירושלים, אילת ו... נתניה. עיר הפשע והרשע.
בכל מקרה, המשימות החשובות הושלמו ועכשיו נותר למצוא מקום לאכול. מקום שיגיש יותר מנודלס ולחם. גם את זה עשינו בהצלחה - ואכלנו פיצה. גם כן אוכל.
האינטרנט היה העניין הפשוט מכולם, כי הוא ממש מתחת לאף, כאן במלון. ואז גם הבנו איפה כל התיירים מסתתרים - באינטרנט. דה?!?!?! אופיר מנסה לעבוד על התמונות כך שאני מקווה שבקרוב תוכלו גם לראות ממה שעבר עלינו. ובינתיים לא להתגעגע יותר מדי. נכתוב שוב כשנגיע למונגוליה.
מידע שימושי על קירוב ועל המסלול
קירוב, שבעבר נקראה ויאטקה, היא עיר רוסית ותיקה על נהר ויאטקה. היא נמצאת צפונית-מזרחית למוסקבה, באזור שמחבר בין רוסיה האירופית לבין הדרך להרי אורל. עבור מטיילים ברכבת מזרחה, קירוב היא לא רק עוד שם ברשימת תחנות - היא חלק מהמעבר ההדרגתי אל מרחבי רוסיה הגדולים.
תחנת הרכבת של קירוב משמשת נקודת מעבר חשובה ברשת הרכבות הרוסית. רכבות ארוכות ממוסקבה לאזורי אורל, סיביר והמזרח עוברות דרך העיר, ולכן התחנה מוכרת למטיילים במסלולים ארוכים מזרחה.
במסע הטרנס-סיבירי או במסע דומה לכיוון סיביר, התחנות הראשונות עדיין יחסית קרובות לעולם האירופי: מוסקבה, ולדימיר, ניז'ני נובגורוד וקירוב. אבל אחרי קירוב, הדרך מתקרבת יותר לאזורי אורל, פרם, יקטרינבורג והמרחקים הגדולים של סיביר.
עבור מי שעוצר בעיר, קירוב מציעה מרכז עיר רוסי נעים, טיילות על נהר ויאטקה, כנסיות, מוזיאונים, ארכיטקטורה היסטורית ואווירה שקטה יותר מערי הענק. עבור מי שרק עובר ברכבת, זו תחנה שמזכירה שהמסע עצמו הוא הסיפור.
אירקוצק, שאליה הגענו אחרי שלושה וחצי ימים, היא אחת התחנות הקלאסיות במסלול הטרנס-סיבירי, בעיקר בזכות הקרבה לאגם באיקל. עבור הרבה מטיילים זו הנקודה שבה יורדים מהרכבת, נושמים אוויר סיבירי באמת, ומתחילים לחשוב על המשך הדרך למונגוליה.
טיפים קטנים לנסיעה של כמה ימים ברכבת
- אוכל אמיתי חשוב יותר ממה שנדמה: נודלס ופירה טובים להתחלה, אבל אחרי יומיים מתחילים לפנטז על כל דבר שיש בו מרקם אמיתי.
- לא לרוץ רחוק מהרכבת בעצירות: העצירות נראות ארוכות עד שהן פתאום נגמרות. עדיף לקנות מהר, להישאר בטווח ראייה ולדעת בדיוק איפה הקרון.
- בגדים תרמיים הם לא הגזמה: בתוך הקרון יכול להיות חם מאוד, אבל ברציפים ובימים קרים באמת - שכבה תרמית מצילה.
- להביא משחקים וספרים: טאקי, שש-בש וקריאה בקול הופכים שעות ארוכות למשהו נעים ולא רק המתנה.
- ללמוד כמה מילים ברוסית: במיוחד "מלון", "תחנה", "כסף", "אוכל", "מים" ו"תודה". זה היה חוסך לא מעט גישושים באפילה.
- להכין כסף קטן ומזומן: לא תמיד יש מקום להחליף כסף בשעות מוקדמות, ולא כל דוכן ברציף עובד כמו שמטיילים מקווים.
- להכיר מראש תחנות גדולות בדרך: ולדימיר, ניז'ני נובגורוד, קירוב, פרם, יקטרינבורג ואירקוצק עוזרות להבין איפה נמצאים בתוך המרחק העצום.
קישורים שימושיים ומקורות מידע
תגובות
הוסף רשומת תגובה