Trans-siberian
אני אחוס עליכם, ובניגוד לאופיר אכתוב בעברית...אז הגענו לאירקוצק... שלושה וחצי ימים של נסיעה ברכבת הגיעו לסיומם...היה ארוך ומיגע,יפה ומענין, מעורר רעב,ומעורר השראה.המסע התחיל בעליה על הרכבת במוסקבה,שם גילינו שבקרון מחלקה ראשונה שלנו יש תיירים בלבד. שני זוגות בירח דבש שני גברים הולנדים בני חמישים,שתי זקנות צרפתיות וזוג אחד בהריון. הקונדוקטורית שלנו היתה אישה רוסיה טיפו
סית ואופיר ניסה להתחבב עליה כבר מהתחלה... מה שדי הצליח לו.הנסיעה התחילה בלילה כך שההתחלה היתה מעולה,ישר פרשנו לישון... בבוקר זה כבר היה יותר מסובך... אבל אפשר להגיד שהזמן עבר בנעימים בלי שנמאס לנו אחד מהשני.אופיר אמר שזו החופשה האולטימטיבית עבורי כיוון שמתוך 24 שעות ביממה,ביליתי בערך 15 בשינה, אבל לדעתי הוא סתם מגזים... ישנתי אולי 13 שעות...את שאר הזמן העברנו במשחקי טאקי ושש בש,צפיה בנוף,קריאת ספר יחד כאשר בתורות אחד מקריא לשניה. היה ממש מוצלח.המכשול העיקרי היה האוכל,למרות כל ההצטידות מראש,כל הזמן בא לנו אוכל אמיתי! אבל חוץ מנודלס ופירה ולחם האופציות היו די דלות. בערב הראשון עוד ניסינו את קרון המסעדה ברכבת,אבל נשברנו די מהר שכן האוכל היה רוסי ודלוח.וככה לא נותר לי אלא לפנטז על מקדונלדס בתחנות הרכבת בהן עצרנו, או לפחות בתחנה הסופית- אירקוצק- אבל התבדתי.בלילה אחרון לפני שהגענו,אופיר רצה כל כך לאכול קצת לחם עם גבינה אבל העצירה של הרכבת לא הגיעה,והוא נשאר ער וחיכה לעצירה. איך שהרכבת עצרה הוא קפץ ממנה והתחיל לרוץ לעבר דוכן קרוב לממכר לחם, ואני דואגת וקופאת מקור חיכיתי שישוב ופתאום הקונדוקטורית צועקת לעלות לרכבת כי נוסעים... ואופיר לא חזר... וואי וואי איזה מתח. ואני מתחילה לצעוק אופיר,ופתאום הוא מגיח, מדלג מעל הפסים הישר לדלת הרכבת... לטענת אופיר הלחם עם הגבינה אותו ערב,היה הארוחה הטעימה ביותר שאכלנו עד כה.ושכחתי את הקור,בהתחלה זה היה נסבל, הקרונות מחוממים מאוד מה שאיפשר להסתובב במכנסיים וחולצה קצרים, ובעצירות רצינו רק להתאוורר מהחום כך שזה גם היה נסבל,אבל ביום האחרון נהיה כל כך קר,אפילו בקרון, שהשתמשנו סוף סוך בבגדים התרמיים שרכשנו מבעוד מועד... הצלה!ב 6 בבוקר הגענו ליעדנו, הסתבר שהשמש זורחת על אירקוצק רק ב 8 בבוקר,ואנחנו גיששנו את דרכנו באפילה למצוא מקום לישון. שעתיים זה לקח לנו, יש לרוסים מין מנהג, לא לכתוב מילה באנגלית,אפילו לא הוטל... איזה סיוט. הסוף כמובן היה טוב מצאנו מקום לישון. אומנם לקח עוד שעה עד שנכנסנו לחדר כי לא היה שום מקום להחליף בו כסף עד 9...המשימה הבאה היתה למצוא סוכנות נסיעות לארגן טיול למחר לאגם ביקל. גם זה הרגיש כמו משימה בלתי אפשרית. עקבנו אחרי ההוראות בלונלי פלנט,אבל זה לא היה מוצלח במיוחד... כל מקום שהלכנו אליו לא היה קיים ולא מצאנו אף לא דובר אנגלית אחד שיסיע לנו... אולי זה קשור לעובדה שהלונלי פלנט הוא מ 2006?? לא ברור. בסוף מצאנו סוכנות נסיעות שהסכימה לארגן לנו "ספיישל תור" למחר ואפילו מסתבר שבעל הסוכנות היה בטיול בישראל. את אופיר הצחיק שהמקומות שהוא ביקר היו תל אביב ירושלים,אילת ו... נתניה... עיר הפשע והרשע.בכל מקרה המשימות החשובות הושלמו ועכשיו נותר למצוא מקום לאכול. מקום שיגיש יותר מנודלס ולחם... גם את זה עשינו בהצלחה... ואכלנו פיצה... גם כן אוכל :)האינטרנט היה הענין הפשוט מכולם, כי הוא ממש מתחת לאף,כאן במלון. ואז גם הבנו איפה כל התיירים מסתתרים- באינטרנט- דה?!?!?!אופיר מנסה לעבוד על התמונות כך שאני מקווה שבקרוב תוכלו גם לראות ממה שעבר עלינו. ובנתיים לא להתגעגע יותר מידי. נכתוב שוב כשנגיע למונגוליה.
אוהבים!!!
תגובות
הוסף רשומת תגובה