לה פס בבוליביה - אופיר מבין שזה לא זה וחוזר למיאמי La Paz in Bolivia - Ofir realizes that this is not it and returns to Miami 1999
לה פס, בוליביה - אופיר מבין שזה לא זה וחוזר למיאמי, 1999
אחרי הטיול האדיר בפרו נחתתי בלה פס, בוליביה. הגעתי ל"לובו" כמו כולם בשנות ה-90, התארגנתי עם כמה חבר'ה שפגשתי, אכלתי את השניצל הענק והמפורסם, ואז הגיע רגע קטן, מוזר ולא נעים שגרם לי להבין שאני כבר לא באותו מקום בראש. קניתי כרטיס וחזרתי למיאמי.
תקציר שימושי
מה היה שם?
מפת לה פס - והחזרה למיאמי
לה פס - הרגע שבו הבנתי שזה כבר לא זה
נחתתי בלה פס אחרי הטיול האדיר בפרו. אחרי כל מה שעברתי שם - קוסקו, הוארז, לגונה 69, קולקה, מדבר, הרים ואוטובוסים - בוליביה הייתה אמורה להיות ההמשך הטבעי של המסע בדרום אמריקה.
כמו כולם בשנות ה-90 הגעתי ל"לובו". זה היה אחד מאותם מקומות ישראליים-דרום אמריקאיים שהיו חלק בלתי נפרד מהמסלול: מגיעים, פוגשים חבר'ה, מתארגנים, אוכלים משהו מוכר, ומנסים להבין מה התחנה הבאה.
התארגנתי עם כמה חבר'ה שפגשתי בדרך, ואכלתי את השניצל הענק והמפורסם - השניצל בגודל של מטר מרובע, כזה שכמעט כל מי שעבר שם אז דיבר עליו.
בערב יצאנו לאכול בלה פס. ואז, מול העיניים המתנשאות והצעירות שלי, קרה רגע לא נעים בכניסה למסעדה: אישה מקומית עשתה את צרכיה ממש בסמוך לכניסה. זה היה רגע גס, עירוני, לא נוח, ובעיקר כזה שתפס אותי לא מוכן.
במבט לאחור, יכול להיות שהרגע הזה אמר יותר עליי מאשר על בוליביה. הייתי צעיר, עייף, אחרי הרבה זמן בדרכים, עם סף סבלנות נמוך ועם געגוע פתאומי לנוחות. באותו רגע פשוט הבנתי שזה כבר לא זה בשבילי. לא באתי מספיק פתוח, לא הייתי במקום הנכון, ולא רציתי להמשיך.
אז קניתי כרטיס וטסתי חזרה למיאמי. ככה, בצורה קצת מוזרה וקצת חדה, נגמר מבחינתי פרק דרום אמריקה של 1999.
מקומות ורגעים מרכזיים בפוסט
כמה מחשבות בדיעבד
- לא כל תחנה חייבת לעבוד: לפעמים מגיעים למקום "נכון" במסלול, אבל בזמן לא נכון מבחינת הראש והלב.
- עייפות מטיול היא דבר אמיתי: אחרי חודשים בדרכים, גם חוויה קטנה יכולה להפוך לסימן שהגיע הזמן לעצור.
- לה פס דורשת פתיחות: זאת עיר חזקה, גבוהה, צפופה ומאתגרת. אם מגיעים אליה סגורים או עייפים, היא עלולה להרגיש קשה.
- במבט לאחור יש יותר חמלה: מה שנראה אז כמו "זה לא בשבילי" יכול להיראות שנים אחר כך גם כמו חוסר בשלות, עייפות וגעגוע לנוחות.
- טיול גדול לא תמיד נגמר בדרמה: לפעמים הוא נגמר פשוט בהחלטה לקנות כרטיס ולחזור למקום מוכר.
- לזכור את ההקשר: זה פוסט זיכרון אישי מ-1999, לא מדריך עדכני לבוליביה ולא שיפוט של המקום או האנשים.
תגובות
הוסף רשומת תגובה