אופיר - ספרד, מדריד, 1999
סבא וסבתא חוגגים חתונת 60. אופיר עדיין בדרום אמריקה, אבל אצל סבתא התאריך הוא התאריך. בערב החתונה אופיר מפתיע את כולם, חוזר לארץ, יורד באוטובוס בצומת רעננה, משתתף בחתונה המרגשת, ואז לוקח את סבא וסבתא לירח דבש שני בספרד. אחת החוויות המכוננות ביותר.
תקציר שימושי
המשפט שנשאר
מפת מדריד
הטלפון, החתונה וההפתעה בצומת רעננה
זה התחיל בשיחה פשוטה לגמרי.
סבתא אמרה: "היי אופיר, סבא ואני חוגגים חתונת ה-60".
אני עניתי: "אבל סבתא, אני בדרום אמריקה".
וסבתא, כמו שרק סבתא יכולה, ענתה: "או קיי, זה התאריך".
לא היה כאן מקום גדול למשא ומתן. הייתה חתונה. הייתה משפחה. היה תאריך. ואני, למרות שהייתי בתוך פרק גדול של דרום אמריקה, הבנתי שכנראה צריך להגיע.
בערב החתונה הפתעתי את כולם. ירדתי באוטובוס בצומת רעננה, והגעתי לחתונה. זאת הייתה חתונה מרגשת מאוד, מהאירועים האלה שבהם אתה מבין בזמן אמת שאתה נמצא בתוך זיכרון משפחתי שיישאר להרבה שנים.
וכחלק מההפתעה, לקחתי את סבא וסבתא לירח דבש שני בספרד. מדריד הפכה מהר מאוד להרבה יותר מעוד עיר אירופאית. היא הייתה תפאורה למסע משפחתי קטן, מצחיק, מרגש ועמוק.
המשפט של סבתא שמסי
"אופיר, לפעמים עדיף להאכיל את העיניים מאשר את הבטן!!!!"
המשפט שנשאר מאז בבית, בטיולים ובחיים.
המשפט הזה של סבתא שמסי הפך לאחד המשפטים המכוננים של הבית. מאז, בכל טיול, בכל עיר, בכל רגע שבו צריך לבחור בין עוד ארוחה לבין עוד רחוב יפה, עוד תצפית, עוד כיכר, עוד שקיעה או עוד חוויה - אנחנו משתדלים לזכור להאכיל את העיניים, ולא רק את הבטן.
ספרד עם סבא וסבתא לא הייתה רק טיול. היא הייתה שיעור קטן וגדול על משפחה, על זיכרונות, על אהבה, ועל זה שלפעמים היופי של החיים נמצא לא במה שאוכלים, אלא במה שרואים יחד.
התמונה מהטיול
תגובות
הוסף רשומת תגובה