אופיר בפרו - הוארז ולגונה 69, 1999
בפרו הייתי לבד. אחרי רביצה ארוכה בקוסקו, אחרי התעקשות מוזרה שלי לא לעלות למאצ'ו פיצ'ו - החלטה שאני מצטער עליה עד היום - המשכתי בין הפנינים של פרו: הכיכר הגדולה בלימה, קולקה קניון והקונדורים, הואקצ'ינה וסקי החולות, הוארז ולגונה 69. ובתוך רצף הזיכרונות של דרום אמריקה נשארה גם באניוס היפהפייה.
תקציר שימושי
מה נכנס לפוסט?
מפת פרו והתחנות המרכזיות
פרו לבד - פנינים, חרטות ולגונה אחת מטורפת
בפרו הייתי לבד. אחרי אקוודור והאמזונס, המסע בדרום אמריקה המשיך לפרו, ופרו של 1999 הייתה כל מה שדמיינתי שדרום אמריקה יכולה להיות: ערים גדולות, הרים עצומים, קניונים, מדבר, דיונות, טרקים, אוטובוסים ארוכים והרבה רגעים שבהם אתה לגמרי לבד מול נוף גדול מדי.
בלימה הסתובבתי סביב הכיכר הגדולה והמרכז ההיסטורי. יש משהו חזק בלהגיע לבד לעיר בירה דרום אמריקאית: הרבה רעש, הרבה תנועה, הרבה היסטוריה, ותחושה שהמסע ממשיך להיפתח לעוד כיוון.
בקוסקו רבצתי שבועות. משום מה, בהתעקשות מוזרה שלי, לא עליתי למאצ'ו פיצ'ו. זאת אחת ההחלטות שאני מצטער עליה עד היום. הייתי שם, היה לי זמן, הייתי ממש ליד אחד המקומות הכי חשובים בעולם, ובכל זאת לא נסעתי. לפעמים בטיול הכי חופשי בעולם עושים החלטות לא ברורות, ואז הן נשארות איתך שנים.
אבל פרו לא נגמרת במאצ'ו פיצ'ו. המשכתי בין הפנינים שלה: קולקה קניון והקונדורים הענקיים שמרחפים מעל העמק, הואקצ'ינה עם הדיונות וסקי החולות, דרכים ארוכות, עיירות, שווקים, ותחנות קטנות וגדולות שכל אחת מהן הייתה עולם בפני עצמו.
בתוך רצף הזיכרונות של דרום אמריקה נשארה גם באניוס היפהפייה. היא לא יושבת בלב פרו, אבל בזיכרון של המסע היא חלק מאותה תקופה: מים, ירוק, הרים, אווירה רגועה ותחושה של דרום אמריקה במיטבה.
ואז הגיעה הוארז. מהוארז יצאתי לטרק של Laguna 69. האוויר דליל, ההליכה לא קלה, ההרים סביבי עצומים, ואז פתאום מגיעים לאגם כחול-טורקיז שנראה כמעט לא אמיתי. זאת הייתה אחת החוויות המטורפות של כל הטיול - רגע שבו כל המאמץ מתנקז לנוף אחד מושלם.
מקומות מרכזיים בפוסט
טיפים קטנים מפרו
- להתאקלם לגובה: הוארז, קוסקו ולגונה 69 נמצאות בגובה משמעותי. לא רצים ישר לטרקים. נותנים לגוף זמן.
- לגונה 69 יפה אבל לא קלילה: זה לא "סיבוב קצר לאגם". העלייה מורגשת, הגובה מורגש, והנוף שווה כל נשימה.
- לא לוותר על דברים בגלל החלטה רגעית: הלקח ממאצ'ו פיצ'ו נשאר פשוט - כשאתה כבר שם, תעשה את זה.
- קולקה קניון שווה זמן: התצפית על הקונדורים היא מהחוויות שמרגישות ממש כמו דרום אמריקה במלוא העוצמה.
- פרו היא לא רק אנדים: לימה, הואקצ'ינה, קוסקו, קולקה והוארז נותנות ביחד תמונה הרבה יותר רחבה של המדינה.
- טיול לבד הוא חוויה אחרת: יש בו יותר חופש, יותר החלטות מוזרות, וגם יותר רגעים שנשארים חזק בזיכרון.
- לזכור את ההקשר: זה פוסט זיכרון מ-1999, לא מדריך טכני עדכני לטרקים בפרו.
תגובות
הוסף רשומת תגובה